קסם התובענה הייצוגית

בעולם העבודה הספיקו התובענות הייצוגיות כבר לעשות מהפיכה, לרבות באכיפת זכויות עובדים בענפים עם אוכלוסייה מוחלשת (כגון שמירה וניקיון) ועידוד ארגוני עובדים לפעול למען אכיפת זכויות עובדים.

מטרת חוק תובענות ייצוגיות היא, בין היתר, לאפשר את מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים, לעודד את אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, לאפשר מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין ולהביא לניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

כך לדוגמא סביר שעובדים לא יתבעו מעסיק שלא מקיים את חובתו לספק מקום ישיבה בעבודה או בהפסקה בהתאם לכללי הדין. כך לדוגמא, סביר שעובד לא יתבע מעסיק שמבצע לו הפקדות חסרות לפנסיה (כגון אי-הכללה של רכיב עמלות בשכר לפנסיה), או מעסיק המנכה 10 שקלים שלא כדין משכרו (כגון ניכוי בגין קופת מתנות).

בפועל, במצב דברים זה הפרת זכויות עובדים עשויה להשתלם למעסיק שמבין שהסיכוי כי הוא ייתבע בגין ההפרות שהוא מבצע קלוש, בעוד שהוא משלשל לכיסו סכומים שיכולים להגיע למיליוני שקלים (ככל שמדובר במעסיק עם מספר עובדים גדול יותר, כך גדל הסכום).

הדבר נכון במיוחד בכל הנוגע לעולם העבודה, שכן עובדים רבים חוששים לתבוע את המעסיק מחשש למקור פרנסתם ועל-כן פעמים רבות מעסיקים אינם נתבעים גם במקומות בהם קיימת הפרה מובהקת של זכויות עובדים.

חוק תובענות ייצוגיות נועד למנוע את האפשרות שהפרת זכויות העובדים תהיה משתלמת למעסיק, בכך שהוא מאפשר לעובד בודד, במקרים המתאימים ובתנאי שבית הדין יאשר לו זאת, לייצג את כל העובדים אצל אותו מעסיק בהליך התביעה הייצוגית, ואף להביא לחלוקת פיצוי לכל העובדים על הפרת זכויותיהם.

במקרים בהם יצליחו העובד ובא-כוחו להיטיב את מצבם של העובדים האחרים ואף להביא לחלוקת פיצוי לעובדים, קובע חוק תובענות ייצוגיות שיש לתגמל את התובע ובא-כוחו על פועלם באמצעות פסיקת גמול-תובע מייצג ושכר טרחה לבא-כוח.