21.04.16 / 15:48
פעם הדיבור היה על דבר שחין כינים ארבה וכו'. .מכות עם סטייל. תחשבו על זה: אתם יוצאים מהבית ובום 200 צרצרים נוחתים לכם על הראש, נכנסים לכם לבגדים וקופצים לכם לסנדוויץ'. אין גדולה מהבאסה שבלהחזיק באגט שווארמה מטפטף, לבוא אליו בגישה של להתכרע ושנייה לפני הביס הראשון הוא משמיע קולות של צרצר. מיד הייתם משליחים אותו לפח. אז תחשבו כמה פרעונים יצאו מורעבים מהסיפור הזה.
האמת שגם עלינו, ברוך השם, הוא לא פסח בקטע של המאנצ'ז. אולי כן, תלוי איך מסתכלים על זה. זת'ומרת בחייאת דינק, מה הקטע של המצות? זה גורם לי לחשוב איך בני ישראל לא מתו מרעב. כאילו מה, לא יכלת לפרגן להם עוד חצי שעה – שעה שיהיו מוכנים הטוסטים לדרך? תקעת אותם עם מצות? איך אפשר לאכול את זה במדבר? גם ככה הכל יבש. כמו לקחת פריכיות יום שישי לים ולעבוד על עצמך שזה שוקו-שוקו. אבל בסדר נניח. תלמידי חכמים חברים שלי, כן יש לי גם כאלה, אמרו לי משהו גאוני חשוב וקדוש שאמור להשאר לי לכל החיים שאני לא זוכר בכלל, אבל זה כלל את המילים ''לא יכלו להתמהמה''. מזל שגוגל זכר.
ומה הבנתי מזה? שלבני ישראל דאז לא היה מספיק זמן להעביר במטבח כי חיכו להם בחוץ עם קרש. לפיכך שלפו את הבצקים מהתנור עוד הרבה לפני הזמן. אבל בסדר, נגיד, מובן ומקובל. לא כיף להסתבך במדינה זרה עם נאו נאצים. עכשיו אני שואל את עצמי ואותך אלוהים יקר, לא יכלת להרים איזה גל באמצע החיים שיעצור את המצרים וישאיר עוד קצת זמן לאפייה? היו עושים להם שם בייקאוף אל אקצא. ולא יכלת להרים איזה מחסום שיעכב אותם? הופעה של זהבה בן או משו? הם מתים עליה. אבל בסדר אנחנו יהודים, עם חזק שלא מתלונן אף פעם. להיפך. נותנים לנו לוקחים, מרביצים לנו לוקחים יותר. מי שהיה בסיני וצלל בשארם יסכים איתי בטוח. אבל המרחק בין שיוטים וצלילות בעולם האלמוגים והדממות ועד למצה עם טעם שערב לחיך כמו חתיכת בריסטול הוא רחוק מאוד. קשה להגיד שהיא לא טעימה, כי אין לה טעם. קדושה ויבשה כמו שהיא משעממת. זורקים אותה לביצה והיא מתייבשת. תהיה אחלה תירוץ רק בתנאי שתגיע מטוגנת עם ביצים או מרוחה אגרסיבית בשוקולד. חמש קומות ביום חלש.
ביום חזק של החג אני המסי של המנגל. אני סניף של תנו לחיות לחיות אבל לא אצלי. ולפני הכל, יש לי תאבון קרניבורי אסלי מתוצרת לוב. לכל טריפולטאי יש בערך 4 קיבות נפרדות ובכל אחת מהן אפשר להחביא את המטוס המלזי. מפה לשם חלפו השנים, העם היהודי קם על הרגליים. ברוך כבוד מלכותו אבינו שבשמיים. איתנו איתנו. פה ושם התפלקה לו איזו שואה מידיים מגואלות בהיטלר אבל מי סופר...תלמידי החכמים אמרו בהקשר הזה משהו על שכר ועונש. לא הסכמתי על דעת עצמי. גוגל אפילו לא עזר לי הפעם. ''בכלל'' חשבתי לעצמי, ''טוב שעד לא אבדתה תקוותנו'', אבל להצביע על תינוקות שנקברו בחיים כאשמים בפגיעה בכבוד התורה קצת היה קשה לי לשמוע. אין זה ציטוט מדויק של הדברים שיצאו מפיהם אבל מבחינתם הכל קביל.
שאלתי אותם אם גם שלהבת פס אשמה שהיא חטפה כדור מדויק לצוואר מצלף פלסטיני, כשהיא הייתה בת שנה בעגלה. הם התחילו למלמל כל מיני קשקושים על 'תיקון'. פה כבר חתכתי מהשיח. לא תמיד יש לי עם מי לדבר. וזה בסדר. אוהב את החבר'ה שלי אז במקרים כאלה אני יודע מתי לעצור. ובכל זאת נראה שלא למדנו כלום. דור רביעי, דור חמישי, אח גדול, אופניים חשמליות, עיתון 'הארץ' ובן אל תבורי עושה היפהופ. כאילו עשר המכות של פעם לא הספיקו לנו. מה נשאר לעשות? להחליף ערוץ בטלויזיה במקרים של צביקה הדר, לקרוא הרבה ספרים.
אם יש זמן להזיז את הגוף, לשמור על הבריאות. לאכול נכון במקרים של תאבון. בירה עם החבר'ה, שבת עם האישה. לפרגן איפה שאפשר ולסתום איפה שכואב. להגיד תודה בבקשה סליחה. לתת זכות קדימה כמו גיבור. לא לזוז עד שכולם חגורים מאחור ותמיד להיות לראש כדי שלא נאכל מרור. חג חורין שמח, שבת שלום חזק ומבורך !!!
