22.12.16 / 19:27
אהלן חבר'ה מהעניינים. לקראת נסיעה עתידית לחו''ל נסעתי באחד הבקרים במהלך השבוע לקנות מזוודה מתאימה שתענה על צרכיי הטיול שלי. זרקתי לאוטו בקבוק מים שיהיה לשתות ואת ארז חבר שלי שיהיה לחפור. חצי יום חופש כזה ובאותו הבוקר התאים לי קצת לנשום אוויר, על כן החלטתי להאריך מעט את הדרך
פן קריר שנכנס מהחלון ומייקל (ג'קסון) שיוצא מדיסק און קי נתנו לי מוטיבציה שנויה במחלוקת להרחיק עד רחובות. באמת ובלי להעליב את השכנים מצפון, אבל האמת היא שפשוט לא צריך אותם יותר. עם כל הכבוד לימים של הסקייטפארק, מכבי שעריים והבריכה בוייסגל– יבנה שלי עצמאית, יש בה כמעט הכל ואם כבר חסר לי פה משהו אז אני אמצא אותו בתל אביב. אך כמו שאמרתי, חצי יום חופש כזה ולהכנס לפקקים של אזור המרכז בבוקר גשום היה עולה לי בפנאי יקר, אז נאלצתי להסתפק בווגאס של מישור החוף ונסעתי לצומת בילו.
ייאמר לזכות מי שהגה את הרעיון לפתוח את הכביש שעוקף את אזור התעשייה ומקצר לנו היבנאים את הדרך למתחם הנ''ל לכדי 10 דקות נסיעה בלד ! וכל זה רק בשביל לחפש שעתיים חנייה אחר כך כשמגיעים למקום. אלף לבריאות לעם ישראל חי, שמתלונן על מחירי דיור גבוהים אבל קשה לו להפסיק לקנות מוצרי חשמל שאחרי שבוע הופכים לעציץ בבית, או כל דבר אחר שהמתחם הנפלא הזה יכול למכור ובשפע למעט חנייה נוחה.
אפרופו איפה לשים את האוטו, לאחרונה מתפתח קטע חדש כזה של שליחים שמחפשים חניות עבור רכבים שהם נוסעים עימם, ועל פיו אחד הנוסעים ברכב הרלוונטי כאמור יורד חמש מאות מטר לצורך העניין מהחניון הרלוונטי, נתקע ליד החנייה הריקה הראשונה שהוא רואה ומכוון טלפונית את נהג הרכב למקומו המדויק. רץ חזק ביס פלנט. נהג יקר, לפני שתחשוב אם זה כדאי, מרפי כבר ידאג לבאס אותך. אסביר - אתה מוצא עצמך מזהה חניה מוסתרת באופק על ידי תחת גבוה של טנדר ונוהג בהיסטריה שמא נהג נוסף רואה את מה שאתה רואה. הגעת לסוף הטור, נותרה לך רק עוד פנייה אחת עד לחנייה הנכספת. הדופק שלך עולה הגעת ראשון ולפתע בן אדם עומד מולך ומכריז שזה שמור.
בחניונים תת קרקעיים זה לא קורה מפני שיש מקומות חנייה בשפע. כשזה קורה במקומות פתוחים אני אומר להם בקול רם ''סלמתק תודה וערב טוב'' בזמן שעמוק בלב אני ממש מקווה שיתחיל לרדת גשם. על סף ייאוש ביקשתי מארז להצטרף לחיפוש דור שלישי החדש הזה, לצאת מהאוטו ולתור לנו אחר חנייה. עכשיו בואו תבינו משהו, אם הייתה אליפות עולם בבטטות כורסא, ארז היה לוקח שני לפחות, אז חייבים להעריך את העובדה שהחבוב שינס מתניו ויצא מדלת הרכב לכפור של מזכרת בתיה בואכה קפלן כדי לחפש לנו חניה. לבנתיים דאגתי להמתין לו בסבלנות בכניסה לחניון כדי לא לאבד קשר עין, בחור אחראי שכמוני, ועל הדרך לעשות פקקים בכל 08.
ובכן העניין התברר כמשתלם. לא עברו יותר מ 5 דקות עם הרבה בוץ בנעליים של ארז, שנראה די מצחיק כשהוא נוטף ממים ומקלל את הקור בכל השפות, ויש לנו בינגו מהסרטים. כאות תודה לחבר הספוג הקפדתי להציע ג'קט ולהסתלבט על הצורה שלו וכשסיימתי נכנסתי לחניה מושלמת שמצא לי, שני מטר מהכניסה לחנות שחיפשתי. פתחתי את דלת הרכב והורדתי רגל לתוך שלולית עמוקה. כעס עצמי גרם לי לצעוק שם של בן של מישהי עם מקצוע עתיק, ארז הסתלבט בחזרה, נתתי לו לסיים, פניתי למוכר בחנות ושאלתי בדבר תיק הנסיעות שרציתי לרכוש.
אדון מוכר לקח מזוודה והסביר שהיא ככה וככה והיא אטומה ויש מקום ואין מקום עם פתחי אוורור או בלי. חשבתי לעצמי שמר מוכר התבלבל בעצם כי לא באתי לקנות צוללת. ובכל זאת, וואוו כמעט התרשמתי. כמה אפשר לדבר על חתיכת בד עם ריץ' רץ'. אז נתתי לו להוציא הכל ובשנייה שעצר כדי לקחת נשימה הצלחתי להשחיל את שהחלטתי. המוכר לא שבע מלדבר ושאל אם אני רוצה את זה מותג או חיקוי. שאלתי אותו מה ההבדל והוא אמר שאין. תהיתי למה לי לקנות תיק עם שם של מעצב אופנה ומחיר של כליה? מצידי תיק של ז'אן פול צנעני מרחובות העיקר שיעשה את העבודה. מי שישמע אני שם במזוודה את בר רפאלי או הולך לשופינג בעמוקים. אטום או לא, למי אכפת? כמה זוגות בגדים סה''כ וגם אם יירטבו לא יקרה להם שום אסון. גם אם יספגו במים קרים לאללה. פה ושם איזה כתם קטן של בוץ. לא מתים מזה. הנה, תשאלו אפילו את ארז. רק תחכו שהוא יפסיק לקלל.
