ברק שטורך: המאמן שהופך ילדים לחזקים בגוף ובנפש
21.12.24 / 12:07
בגיל 42, עם סיפור חיים מעורר השראה ודרך חינוכית יוצאת דופן, ברק שטורך משתמש באימוני כושר כדי ללמד את דור העתיד מהי התמדה, אחריות ואמונה עצמית. "אני לא מאמן רק שרירים – אני בונה דרך חיים. ערכים, כבוד, והתמודדות עם קשיים ילוו את הילדים לכל מקום אליו יגיעו"
ברק שטורך, תושב יבנה בן 42, הוא דמות מוכרת בעולם הספורט והכושר. מעבר להיותו מאמן כושר אישי ובעל עסק לאימוני כושר ותזונה מקצועית, ברק הוא אדם עם סיפור חיים ייחודי שמתחיל כבר בילדותו. את צעדיו הראשונים בעולם הספורט עשה כבר בגיל 5, כאשר אביו, נהג אגד, היה לוקח אותו לבילויים במהלך ימי חופשה מהלימודים. אחת התחנות הקבועות הייתה חדר הכושר של נהגי אגד, שם היה ברק יושב בצד וצופה בעיניים בורקות מהנפלאות שהיו קורות סביבו. מאז ועד היום, האהבה לאימון ולכושר רק הלכה והתפתחה.
בגיל 10, ברק כבר היה מוכן לקחת את תחום הכושר צעד קדימה. הוא החל "להתגנב" לחדרי כושר, בשעות בהן הם היו סגורים, ופיתח ידע נרחב על התעמלות ופיזיולוגיה, הרבה לפני שהפופולריות של תחום הבריאות ותזונה הייתה כפי שהיא היום. הוא היה יוצא לספריות עירוניות, מחפש ספרים בתחום התזונה ומצלם אותם כדי ללמוד. את הידע הזה הוא הפך לכלי עבודה, במטרה להבין את המזון שנכנס לגופו ואת הדרך בה התעמלות יכולה לשפר את איכות החיים.
מעבר למאמצים האישיים, ברק תמיד ידע שמדובר יותר מהכשרה טכנית – זהו ייעוד. מאז ועד היום, הוא עובד עם ילדים ומבוגרים כאחד, לא רק כדי לשפר את כושרם, אלא כדי להנחיל להם ערכים של התמדה, משמעת עצמית ואמונה ביכולות האישיות. דרך עבודתו, ברק מצליח לעצב חיים בריאים יותר, ולהפוך את תחום הספורט למרכז חיים שמועיל מעבר לגבולות חדר הכושר. סיפור מעורר השראה.
ברק, איך התחלת לעבוד כמאמן כושר לילדים?
"סליחה שאני נודניק, אבל חשוב לי להדגיש: אי אפשר להתחיל לעבוד כמאמן כושר ילדים. או כמאמן בכלל. זה עניין של תהליך. אתה הופך לזה, מגיע. כמובן שאפשר ללמוד את התחום ולפתוח עסקים ולהשקיע במלא קשקושים וראוותנות, טלמרקטינג, קישור ממומן וכן הלאה. מיימי לא הוצאתי שקל מכיסי על שיווק, הכל מפה לאוזן. אבל זה לא הופך אותך למאמן. וזו לא תשובה ל׳מה׳ ששאלת. מה כן? דרך, מורשת. אחרי 33 שנות ניסיון בתחום הפיזיולוגיה של המאמץ אני פשוט בטוח בעצמי. אימון ילדים זה לא משחק. בהמשך לכך, לפני מספר שנים, ביקר אצלי חבר רנדומלי עם בנו הקטן, אז השתעשעתי קצת עם הילד ונתתי לו לעשות עליות מתח. הילד היה מבסוט והחבר צילם והעלה לפייסבוק. אנשים התחילו לכתוב לי 'מה, אתה מאמן גם ילדים?' ומשם הכל היסטוריה".
מה מושך אותך דווקא לעבודה עם ילדים?
"דווקא לא. עבודה עם ילדים זו פריבילגיה שנרכשת עם הזמן. לאו דווקא ׳מושך אותי׳. תראי, אני מאוד אוהב לאמן ילדים, אך לא בחרתי בזה. אני מאמין שכל מה שבן אדם עובר בחיים אלו הסיבות שמביאות אותו למקום בו הוא נמצא. אז היו לי בהתחלה שניים או שלושה ילדים, חשבתי שזה מלא ואני עדיין חושב. כל ילד זה עולם ומלואו. זה משפחה שמאחוריו וסומכת עליי. מלא אחריות. ואני אוהב את זה מאוד! אני אוהב לאמן ילדים כמו שאני אוהב לאמן בוגרים. האתגר הוא שלבוגרים יש יכולות שיפוט בעוד שילדים הם תמימים וקל להם יותר לקבל החלטות חיוביות בתור עצמאיים, כמו למשל 'אני אתאמן למרות הכל! אז מה אם זה קשה', כשהם אפילו לא יודעים מה זה ׳קשה׳. לעומת בוגרים יותר שיוותרו מראש ברוב המקרים כי מבחינתם כאב הוא מוכר וטראומטית החוויה תיזכר כשלילית חסרת משמעות. ילדים פשוט קל יותר לשכנע לטובה שיש משמעות גם אם קשה לפעמים. הם אחלה ילדים שלא נרתעים מקושי ויש עוד ילדים כמוהם שרוצים להרגיש אותו דבר. למעשה העולם מלא בכאלה. אם אתה מאמן ילדים אמיתי שיודע ללמד אותם איך, אז הם ימשכו אליך".
מה גורם לך להשקיע כל כך הרבה בילדים, גם מחוץ לשעות האימון?
"האימון זניח, שרירים זה לא הכל, אני מדבר איתך פה על אורח חיים שלם. נכון, אימון כח זה הבסיס. אני צריך לגרום לילד להאמין שהיכולות שלו מספיקות כדי לכבוש את המשקולות והעולם. להעצים. תמורות פיזיות (מחוג כושר) הן דרך מעולה היכולה לתרגם הצלחה ויזואלית. דהיינו, מה קורה כשמתמידים. הילד לא יהיה מר עולם נכון, אבל, הוא יזכור כל החיים מה משמעות ההתמדה, הישגים, כיבוש מטרות, הוא ילמד לא לוותר לעצמו. תמיד יישאר מי שהוא תוך כדי אמונה בטוחה בדרך שלו. ולא משנה היכן ילך. האימון מאפשר להטמיע בילדים ערכים גבוהים שילכו איתם לכל מקום בחיים שנמשכים גם הרבה אחרי שהאימון נגמר. ובהתאם לכך, גם העשייה שלי. אני מלמד דרך חיים שלימה ולא רק איך עושים קוביות בבטן".
איך נולד הרעיון של ימי הגיבוש? אילו פעילויות אתה מארגן? תוכל לתת דוגמה לפעילות מיוחדת?
"הרעיון תמיד היה שם, הוא רק חיכה לזמן הנכון. קודם כל כי מגיע לילדודס שיהיו בריאים, שבוחרים ללמוד ממני. ומגיע להורים שלהם ליהנות מחיוך של ילד. שיעופו לעננים מנחת! רק בעבור האמון שהם נותנים בי אני מוכן להפוך את היקום. כעת אסביר למה: ׳האני מאמין׳ שלי אומר שגם אם אתה ילד קצת ׳פינתי׳ זה בסדר. מותר להיות ביישן ולכל ילד ההגנות שלו ואני לא יכול או רוצה להכריח אף ילד להתחבר לסביבה. להלחיץ זה דרעק. אבל אני כן עומד על זכותי להראות ואולי להציע לו אחרת, בתקווה שייחשף לעולם שלם של חברויות וכיף. כי לבד זה נוראי ולא משיג מטרות. ואני כמאמן אעשה הכל כדי לשנות את המצב וכל הכלים כשרים כמו שכל הפעילויות שלנו סופר שוות. לונה פארקים, לייזר סיטי, אבובים בים, באולינג, איי ג׳אמפ קאנטרי בתי קפה גלידריות, ארוחות ערב עם הרצאות של כלכלן ומטפלת רגשית ומה לא. זכורה לי במיוחד פעילות אחת שהייתה דווקא פשוטה יחסית שעשינו פעם בדיונות ביום שישי בצהריים, שלחתי ללא התרעה מוקדמת הודעה בקבוצת הילדים של החוג ״מי זורם איתי עוד שעה למנגל בחולות״ והלכתי עם מנגל קטן כנפיים וקבבים שמספיקים לעשרה ילדים. ובגלל שאני יודע הכל אז הגיעו כמעט 100. העניין הוא שלא חשבתי שתהיה היענות לשטויות שלי מצד ההורים, אז שלחתי מהר חבר שיקנה עוד הרבה בשר, השכרתי מלא שולחנות וכסאות בדחיפות לדיונות בסוף כולם ישבו אכלו שתו טיפסו על העצים והיה מהמם. בקיצור - כשהמאמן טריפולטאי אז תמיד כיף ויש מלא אוכל".
לפי מה שהבנתי, אתה גם עושה הכל על חשבונך. איך הילדים וההורים מגיבים לזה?
"הם מלאים בהערכה ותודה. זה נותן לי הרבה סיפוק, אבל חשוב לי לציין שאני עושה את זה קודם כל בשביל עצמי, כי אני שלם עם מה שאני עושה. התגובות החיוביות הן רק בונוס שמאשר את הדרך".
אילו שינויים אתה רואה אצל הילדים שאתה מאמן?
"התמודדות חיובית עם קשיים, בטחון עצמי משופר, אחריות אישית וגם כלפי הקהילה, היכולת להקשיב וליישם או לזרוק לפח אם צריך. אבל קודם כל להקשיב! היכולת לא לשפוט. פיזיולוגית? מתחזקים מאוד, צומחים נהדר. עצמות מתחזקות, שרירים נבנים. אתלטים קטנים שלמדים מה משמעות גוף האדם מה הוא צריך ומה פחות. תנועה נכונה, הליכה זקופה, חזה מתוח. ילדים בני 8 שיכולים לעשות בית ספר בתזונה נכונה לכל המדינה".
האם יש סיפור מרגש או מקרה מיוחד של ילד שהשפעת עליו במיוחד?
"ההיפך. יש מקרה אחד מרגש של ילד שהצליח להשפיע עליי. לפני מספר שנים הייתי בתקופה קשוחה לאחר פרידה מן העולם של חבר ילדות. ימים שחורים אלה היו. חודש שלם שהתרחקתי מהסטודיו שלי ודעכתי לבאסה ודכאון בבית. לא אימנתי, לא שמעתי לא רציתי לראות אף אדם. יום אחד קיבלתי וואטסאפ מאחת האימהות לילדים בחוג והיא סיפרה שהילד הקטן שלה יושב על הספה בסלון עם החולצה של החוג ובוכה'. כששאלה אותו למה אז השיב לה שהוא 'מפחד שלא יהיה יותר חוג לעולם'. מיותר לציין שביום למחרת ברק חזר והחוג גם כן. חזקים מאי פעם".
איך אתה רואה את הכושר הגופני תורם לילדים מבחינה נפשית וחברתית?
"בצורה משמעותית מאוד. ילדים משלל בתי הספר המעולים שיש לנו בעיר, חילונים, דתיים, בנים, בנות, כולם אצלנו חברים עם כולם, אין הבדלים. תחושת השייכות המופקת היא אדירה ונותנת מלא רוח במפרשים, מעצימה ומייצרת מלא חברויות שנמשכות גם מעבר לשעות פעילות החוג. כשילד משחק עם חבר שלו אז הוא שמח. אני לא יודע לאבחן להם את הנפש כי אינני פסיכולוג, אבל מה שבטוח, שמקרה של ילד בלי חברים שובר לי את הלב לרסיסים שלא לדבר על הילד. צריך לעשות הכל כדי שזה לא יקרה".
מה הערכים שאתה רוצה להנחיל לילדים דרך הפעילות שלך?
"מבחינת התפתחות אישית: כושר גופני גבוה, שמחת חיים, בטחון ביטוי ואמונה עצמית, מוסר, כושר הסתגלות, בחירה, חופש, מחויבות, ערך לזמן. מבחינה חברתית: כבוד, חירות, שוויון, סובלנות ואחריות. אל תחכו שתבוא סביבה טובה, צרו אותה בעצמכם".
איפה אתה רואה את עצמך ואת הפרויקט שלך בעוד 5 שנים?
"אני רואה את עצמי עוסק בהדרכה עם יותר ילדים, בעשייה רבה יותר, תוך שמירה על אותם ערכים. אני מקווה להיות פה בעשייה משמעותית, גם בעוד 40 שנה, כשאני עדיין מחנך ילדים על בריאות הגוף ודרך החיים".
איזה מסר היית רוצה להעביר להורים ולילדים על חשיבות הכושר והגיבוש?
"משפחה מעל הכל. כדי להישאר אותה שלימה ומאושרת אז צריך לשמור על החיים שלנו. לגדול בריא זה חלק בלתי נפרד שמסייע ושומר עלינו לכל אורך המסע. אבא- אמא- ילדים, כולם צריכים להיות בריאים. ביחד ולחוד. בריאות הגוף והנפש. כמו שאמרו חז״ל 'נפש בריאה בגוף בריא'. כל השאר משם זה בונוס".
מה נותן לך הכי הרבה סיפוק מהעשייה שלך?
הסיפוק הגדול ביותר מגיע כשלילד חוזר מאימון עם חיוך.
אם היית צריך לסכם את המהות של העבודה שלך במשפט אחד, מה הוא היה?
"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין״ – זו לא עבודה, זו דרך חיים".
משהו נוסף שלא הזכרנו ותרצה לומר?
"תודה רבה לדניאל סבר ושון גלפר, שני עוזרי המאמן הנפלאים שלי. שני נערים מוכשרים שהם מלח הארץ. התחילו בתור ילדים בחוגים לפני מס׳ שנים, התמידו, למדו והתקדמו בקטע מטורף. אז ישר חטפתי אותם לשורותיי, אני אוהב שיש לצידי אנשים ברמה גבוהה. זה מעצים אותי. דני ושון אתם הלב! תודה ליהודית רכזת החוג על יחס אנושי ביותר להורים, לילדים וגם אליי. וצריך הרבה סבלנות בשביל נודניק כמוני תאמינו לי! תודה לאל שבת שלום".
