עירייה ללא רחמים
30.11.18 / 15:21
גלית יהודה ביקשה בסך הכל לדאוג למסגרת הולמת עבור הצרכים המיוחדים של בנה עומר בן ה- 7, הנמצא על הרצף האוטיסטי ואינו מתקשר עם הסביבה. אך, לדבריה, נפלה בעיריית יבנה על אוזניים ערלות והתנהלות חסרת רגישות. העירייה אף הגדילה לעשות ולאחר התערבות 'יבניתון' הגישה נגד ההורים כתב אישום והם זומנו לדיון בבית המשפט. "אני אגיע לאן שצריך ואלחם עבור הבן שלי בכל הכוח. הם לא יצליחו להפחיד ולשבור אותי" היא אומרת
מאת: ג'ני פרנקל שלום
שלושה חודשים חלפו מפתיחת שנת הלימודים ועומר יהודה בן ה-7 מיבנה עדיין בבית. הריאיון עם גלית, אימו של עומר, נערך ביום שני האחרון בשעה 11:00 בבוקר. שעה שבה כל הילדים אמורים להיות במסגרות וההורים נמצאים, בדרך כלל, במקומות העבודה. אולם גלית ועומר היו בשעה הזאת בגן השעשועים הסמוך לביתם. היא תחל את יום העבודה שלה מאוחר יותר, ברגע שתעביר את ה'משמרת' על עומר לאביו או לאחיו הגדול. ככה מתנהלים החיים שלהם כבר מה 15 באוגוסט, אז יצא עומר לחופש ומאז לא שב למסגרת. "אני עייפה, ממוטטת ומיואשת" אומרת גלית "בלתי אפשרי להמשיך לחיות ככה".
בין מסגרות
הסיפור שלהם מתחיל כשעומר היה בן שנתיים, אז אובחן על הרצף האוטיסטי. לאחר האבחון הועבר למסגרות של החינוך המיוחד והחל להיטרטר בין מסגרות. תחילה שובץ בגן מיוחד בקריית עקרון כי ביבנה לא הייתה מסגרת מתאימה עבורו. "קיבלתי את רוע הגזרה הזאת" אומרת גלית "אבל אז אחרי שנתיים הודיעו לי שמחזירים אותו ליבנה, כי התפנה מקום. ביקשתי מהם שלא יעשו את זה, שהילד עבר קשיים בהסתגלות ועכשיו טוב לו והוא פורח, לא רציתי לחזור שוב אחורה". אבל בקשתה של גלית לא התקבלה ואחרי שנתיים בגן בקריית עקרון, הועבר עומר לגן ביבנה. לאחר תקופת הסתגלות לא קלה נוספת, הוא סיים את גן החובה ואז החל הפרק הנוכחי בחיי המשפחה.
בשל היעדר בית ספר לחינוך מיוחד בעיר, נאלצים ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר בערי הסביבה. פתיחת בית-ספר חינוך מיוחד היא פועל יוצא של שיתוף פעולה בין הרשות למשרד החינוך, על פי הצרכים בשטח .בימים אלה פועלים, אומנם, לפתיחת בית-ספר לחינוך מיוחד ביבנה בשנה הבאה. אך גם כשזה יקרה, הוא יהיה ייעודי לתחום של בעיות התנהגות בלבד, ולא ייתן מענה למגוון הרחב של הילדים עם הצרכים המיוחדים.
מלחמת התשה
בחודש אפריל האחרון התכנסת וועדת השמה, במהלכה הסבירה גלית את הקשיים שעומדים בפניהם וביקשה, לאור מצב המשפחה, לשבץ את עומר בבית הספר 'עידוד' ברחובות. אולם למרות בקשותיה הם קיבלו בסופו של דבר הודעה לפיה עומר שובץ בבית הספר 'צליל מיתר' בראשון לציון והיא נתבקשה להגיע ולהתרשם מבית הספר. "כאשר הגעתי לשם, נתקלתי בהתנהלות אשר אינה מתאימה לעומר. כאמא חששתי ממה שראיתי ולא הסכמתי שהוא ילמד במסגרת שאני עצמי חוששת ממנה. כל הורה לילד עם צרכים מיוחדים מחפש את המסגרת שלפי ראות עיניו היא הטובה ביותר עבור הילד שלו". גלית סירבה לקבל את השיבוץ וביקשה העברה לבית הספר 'עידוד' ברחובות. "מעבר לזה שאני ובעלי לא ניידים. אנחנו נתקלים בהרבה מאוד מקרים בהם אנחנו צריכים להגיע למסגרת שבה הוא נמצא, כי הוא לא מתקשר ולא יודע להסביר כשכואב לו, פגעו בו או כשיש לו בעיה. אני עובדת ברחובות ויהיה לי הרבה יותר קל לתמרן אם עומר ילמד בעיר שבה אני עובדת" היא מסבירה.
הבקשה של גלית להעביר את עומר ל'עידוד' לא התקבלה וכך, כבר שלושה חודשים, שגלית עוברת מגורם לגורם ומפגישה לפגישה, במטרה למצוא מישהו שיפתח את ליבו, יבין את המצב המורכב והרגיש אליו נקלעו בני המשפחה ויסייע, כל זה בינתיים ללא הועיל. "ביבנה אין בכלל מסגרת מתאימה לילדים כמו עומר. ראש העיר דואג לכיכרות ומזרקות, במקום לטפל בילדים הללו ולדאוג להם לבית הספר" אומרת גלית. אנחנו נאלצים להוציא את הילדים שלנו מחוץ לעיר, בלית ברירה. אז לפחות שיתחשבו בנו ויאפשרו לנו להתאים עבורם את המסגרת. מעבר לזה שיש ילדים ביבנה שלומדים ב'עידוד' ויש להם הסעה מכאן. לא אני המצאתי את הסידור הזה ולא סתם באתי בדרישה כזאת. אם יש מקום לילדי יבנה ב'עידוד' למה אין מקום לעומר? לצערי הגעתי למסקנה שהכול עניין של פרוטקציה. היות ואני לא מחוברת לאנשים הנכונים, עבור הילד שלי אין מקום. נפגשתי עם המפקחת של משרד החינוך, גם כאן וגם במרכז, ולא היו לה תשובות לתת לי מעבר למה שאני כבר יודעת. מתוך ייאוש פניתי גם לראש העיר, לאחר שהתנהלתי מול מנהלת מחלקת חינוך וההתנהלות לא הייתה לשביעות רצוני. נכנסתי אליו וסיפרתי לו את כל השתלשלות העניינים ורות שרעבי, שנכחה בפגישה, אמרה לי שאני 'חוצפנית'. על מה אני 'חוצפנית'? על זה שאני עוברת שבעה מדורי גיהינום בשביל להציל את הילד שלי. מישהו מהגורמים הללו יודע מה זה לגדל ילד עם צרכים מיוחדים? ילד שבגיל 7 עדיין לא מדבר ולא מתקשר עם הסביבה? מאיפה האטימות והחוסר רגישות האלה?". בנוסף עיריית יבנה עירבה, כנדרש על פי חוק במקרים בהם ילדים אינם פוקדים את המסגרת הלימודית, את מחלקת הרווחה ואת העובדים הסוציאליים וקציני הביקור הסדיר. "קיבלתי מהם פעמיים מכתבים וזרקתי אותם לפח. עד שהתקשרו מהמשטרה וזימנו אותנו להגיע לתחנה ולתת הסברים. בעלי ואני הגענו והסברנו את הצד שלנו".
אישום וזימון לבית המשפט
בצר לה פנתה האם למערכת 'יבניתון' וביקשה סיוע. כיממה לאחר שנעשתה מהמערכת פנייה לעירייה ולמשרד החינוך היא קיבלה שיחת טלפון מהקב"סית שמטפלת במשפחה. "עינב התקשרה ואמרה לי להגיע למשרדים ולקבל מכתב חשוב. היא לא אמרה לי במה מדובר וטענה שאינה יודעת" מספרת גלית. היא הגיעה למשרדים וקיבלה לידיה את המכתב המדובר. כשפתחה אותו חשכו עיניה, היה זה כתב אישום שהגישה העירייה נגדה ונגד בעלה וזימון לדיון בבית המשפט. "הנאשמים סרבו לרשום את הילד לבית הספר ונכון למועד הגשת כתב האישום, טרם רשמו הנאשמים או מי מהם, את הילד לבית הספר. הילד שוהה בביתו, מבלי שהוא נשלח על ידי הנאשמים למסגרת חינוכית כשלהי" נכתב שם. עוד נכתב כי: "למרות הדרישה וניסיונות אנשי המקצוע לשכנע את הנאשמים, לדאוג ולוודא כי הילד יגיע לבית הספר, מסרבים הנאשמים לשלוח את הילד ובכך מפרים את חובתם שבדין". העירייה ביקשה מבית משפט השלום ברחובות לקבוע דיון דחוף בתיק וזאת בטענה כי הגורמים מוטרדים, לכאורה, מהעובדה שהילד שוהה בביתו זמן ממושך. "אני פניתי אליהם מיוזמתי כבר ביום הראשון ללימודים" אומרת גלית. "ומאז כל השיחות והפגישות נעשות מיוזמתי, כי אני לוחצת ומבקשת למצוא פתרון לילד שלי. אני רצה ומתרוצצת ממקום למקום, אבל אף אחד לא מוכן להקשיב. כולם סוגרים בפניי את הדלת. נפגשתי אפילו עם ראש עיריית רחובות, בניסיון לבדוק אם הוא יכול לעשות משהו. הוא היה אדיב כל כך, הבין את הכאב שלי, הכיל אותו והביע הזדהות רבה. אולם אמר שההתנהלות שלי צריכה להיות מול עיריית יבנה, כי זו העיר שבה אני מתגוררת. איך יכול להיות שראש עיר של עיר שכנה כל כך תומך ומבין ואילו ראש העיר שלי וכל הגורמים כאן בעירייה מתנהלים בכזאת אטימות ורוע? הם שלחו לי זימון לבית המשפט כאילו אני מפקירה את הילד שלי ועושה לו נזק, כשבעצם הם עצמם אלה שעושים את זה. אני אגיע לאן שצריך ואלחם עבור הבן שלי בכל הכוח. הם לא יצליחו להפחיד ולשבור אותי".
"הצדק איתי"
במשך כל הזמן הזה, כאמור, עומר נשאר בבית והמצב הזה אינו פשוט, לא עבורו ולא עבור שאר בני המשפחה. "הוא ללא חיי חברה, לא מתקדם ומתוסכל" אומרת גלית "אנחנו לא יכולים לעבוד, כי הוא צריך להיות תחת השגחה כול הזמן. עשינו חלוקה של תורנות, כשבעלי עובד רק לילות והבן הגדול שלי בן ה 23 נאלץ לעזוב את העבודה, ולהיות עם עומר במשך היום. ואני מתמרנת בין לבין, כשבבית יש לי עוד שלושה ילדים. אני אגיע לכול מקום, אין לי ממה לחשוש כי הצדק איתי. אנחנו רוצים שהילד ייכנס למסגרת, שיהיו לו חברים ושהוא ילמד ויתקדם ויקבל את כול הטיפולים להם הוא זקוק. בינתיים המצב שלו רק מחמיר והפער הולך וגדל. אנחנו שבורים, מרוסקים, עייפים ומותשים ואף אחד לא מוכן להקשיב ולשמוע את הכאב שלנו. מקומות העבודה שלנו נפגעים, יש לנו תשלומי משכנתא וחובות, שאנחנו כבר כמעט לא מצליחים לשלם. החשש הכי גדול שלי הוא שבסוף גם יזרקו אותנו מהבית. אם זה יקרה נבוא כולנו לישון מול משרדו של צבי גוב ארי".
ממחוז מרכז במשרד החינוך נמסר בתגובה: "לתלמיד קיים שיבוץ המתאים לצרכיו, יחד עם זאת גורמי הפיקוח נמצאים בשיח עם ההורים למציאת מסגרת לשביעות רצונם".
מעיריית יבנה נמסר בתגובה: "לצערנו האם בוחרת שלא לשלוח את בנה ללימודים במוסד מתאים, דבר המחייב נקיטת הליך משפטי עפ"י החוק. מאחר ובית ספר 'עידוד' ברחובות דחה את הבקשה מפאת חוסר מקום הוצעו לאם פתרונות הולמים בתיאום גורמי המקצוע במשרד החינוך. העירייה עשתה כל שביכולתה לסייע לאם במספר פגישות, ביקור התרשמות בבית הספר בראשון לציון ועוד. עוד הובהר לאם כי השיבוץ נתון בידי הרשות המקומית בו נמצא המוסד החינוכי. אין כל מקום לטענות כנגד העירייה ועובדיה ומוטב היה אם אלה כלל לא היו מועלות".
