"לפרוש בשיא? השיא עוד לפניי!"

עכשיו זה סופי ומוחלט, צבי גוב ארי יתמודד לראשות עיריית יבנה גם בבחירות הקרובות. עד לפני כשלושה חודשים לא היה בכך צל ספק ולא היה צורך רשמי בהכרזה הזאת. אולם בחודשים האחרונים, וביתר שאת בשבועות האחרונים, משהו התחולל בתוכו והוא החל להתלבט בנוגע להמשך דרכו הפוליטית וכמעט הודיע על פרישה. השמועות פרשו כנפיים במהרה וספקולציות שונות ומשונות נזרקו לחלל האוויר. גוב ארי עצמו שמר על שתיקה. בשבוע שעבר, רגע לפני החג, הודיע כי יקיים ביום שלישי כינוס של חברי העירייה. רבים סברו כי משם תצא הבשורה, שם יכריז גוב ארי על פרישה מהחיים הפוליטיים.

אולם בבוקר יום שלישי, כ-3 שעות לפני, הוא ביטל את הכנס והחליט להסיר את חוסר הוודאות, לשים את הפוליטיקה בצד, לשים סוף לשמועות ובאמצעות 'יבניתון', לדבר אל התושבים שלו באופן ברור. "הייתי בהתלבטות מאוד קשה, זה לא נעים להיות במצב כזה. הלילה היה הלילה האחרון שבו לא ישנתי, קמתי עם תחושה שזה מספיק אי אפשר לסחוב יותר את ההתלבטות הזאת" אומר גוב ארי "אז ביטלתי את הכנס ושלחתי מייל לעובדים שאני ממשיך".

לא כתבת שאתה ממשיך, כתבת שאתה לוקח תקופת שירות. לפי הניסוח ניתן לחוש שאתה עדיין מתלבט?

"לא. אני מתמודד לקדנציה נוספת ולוקח על עצמי תקופת שירות נוספת של חמש שנים. אני מתכוון לעשות את כל מה שתכננתי לעשות. הייתה לי התלבטות אם לעזוב או להמשיך, כאשר אני יודע שיש כאן עוד הרבה מלאכה לעשות ומתוך הנחה שיימצא לי מחליף".

למה חשבת לעזוב?

"יש מחיר שאני משלם. צריך להבין שאני למעלה מ-50 שנה חי בקצב רצחני של תפקידים, שחייבו אותי לשבת כל הזמן על האוכף. אני לא יודע ללכת ליד הסוס, אני חייב לרכוב עליו. בשלב מסוים עשיתי חשבון נפש והבנתי שאני לא יודע גם לחיות. אז אומרים לי לקחת אנשים טובים שיעשו את העבודה, אבל אני מכיר את עצמי היטב, וזה לא אני. אני לא יכול לשחרר, מת לשחרר ולקבל דיווחים פעם ביום, אבל לא יכול. לצערי, למרות הבורות המוחלטת שלי בחלק מהתחומים, אני עולה לא פעם על דברים ועוצר אסונות, חד משמעית. נטלתי על עצמי אחריות ואני לא יכול לשבת בצד, אני מריח כל הזמן, אני טוטאלי לחלוטין. ההתחייבות לחמש השנים הבאות משמעות הדבר שאני אמשיך לחיות את החיים שלי כמו שחייתי אותם עד עכשיו, טוטאלי. קיבלתי החלטה, ירדה לי אבן מהלב ואישתי קפצה משמחה".

לדברי גוב ארי התגובות שקיבל מהתושבים והסביבה על כוונתו לעזוב, הן אלה שגרמו לו לחשוב שוב ושוב ולהפוך את ההחלטה על פיה. "כשאנשים הבינו שאני לא ממשיך נוצר לחץ אדיר. ישנם רגעים כאלה שיכולים לשבור אותך. אנשים לא נתנו לי מנוח, באו אליי עם דמעות בעיניים. מישהו אמר לי 'אתה משאיר אותי יתום'. התגלגלו אליי משלחות של תושבים ותיקים ורבנים, כולם ניסו לשכנע אותי להישאר".

הופעלו עלייך גם לחצים אחרים, הפוכים, כאלה שדרשו ממך לעזוב?

"אף אחד לא לחץ עליי לעזוב, חד משמעית לא. אני לא לחיץ. היו כאלה שחשבו שזה מהלך נכון ואמרו לי שאם אפרוש אשמור על שמי הטוב, אפרוש בשיא. אבל שמי הטוב מספיק טוב והשיא עוד לפניי".

מה לגבי השמועות על מצבך הרפואי?

"לאחרונה הייתי צריך להוציא אישור רפואי לחברת הביטוח, לפני הטיסה שלי לחו"ל ואני מוכן להציג את המסמך הרפואי הזה לכל דורש. אני מושתל כליה משנת 2006 וזה לא סוד, בעקבות כך אני מטופל תרופתית ונתון למעקב רפואי והכל בסדר. אני לא הולך להתפגר בקרוב וכשאני אמות, אמות זקוף, לא יהיו שם צינורות ועגלות. אני גם אחליט מתי זה יהיה".

פחות מחצי שנה לבחירות וגם גוב ארי מבין שעליו כעת לשקול את צעדיו ולפעול באופן מדוד ומחושב. על אף שמקומו נראה, לכאורה, בטוח כל טעות הכי קטנה יכולה להיות קריטית בשלב הזה. בימים הקרובים, כך הוא אומר, הוא יציג את הרשימה שתרוץ איתו. "אני צריך אנשים שיעזרו לי ויבינו את המשמעות של להיות חלק מהמערכה הפוליטית, עם כל הכבוד אני לא לוקח את כולם. אני מחפש כרגע מקום להקים בו את מטה הבחירות ומשנס מותניים מתוך ידיעה שתהיה זו תקופה קשה עד לבחירות. יחד עם זאת אני מלא מרץ ואנרגיה ממש כמו לפני 20 שנה. את התקופה שאחרי הבחירות אני אתחיל כאילו זו השנה הראשונה שלי בתפקיד".

פרשנות / אוהד צויק

צבי גוב ארי מפחד מהיום שאחרי. הוא מפחד לקום בבוקר ושלא יהיה לו סדר יום מוגדר, שלא יהיה לו לו"ז מפורט, שלא תהיה לו סיבה לצאת מהבית.

נכון, בתאוריה היה רוצה להקדיש יותר זמן למשפחה, הרבה יותר זמן. הוא היה רוצה לטייל יותר בעולם, לראות יותר את בנו, כלתו ונכדתו החיים בסין, ובכלל, אחרי עשרות שנים של שירות ציבורי, לבלות יותר זמן  במחיצת בני המשפחה.

הפעם זה היה קרוב, אפילו קרוב מאד, אבל גם רעייתו דויה יודעת שאם היא רוצה לשמור על בעלה צלול, חד ומתפקד, הוא חייב להישאר בעשייה הציבורית, ובמקרה שלו, בכסא ראש העיר.

יש האומרים כי זה היה בסך הכל תרגיל פוליטי מבריק, לראות מי נשאר נאמן אליו ומי רץ לחפש לו אכסניה אחרת. אולי כדי להרגיש את עוצמת האהבה מהציבור, את מסע הלחצים שיישאר.

שימו לב לעיתוי: גוב ארי מבקש לכנס את עובדי העירייה ומודיע על כך ביום רביעי. תוך זמן קצר מתפשטת הידיעה בצירוף שמועה על כי הוא מתכוון למסור בכינוס "הודעה דרמטית". פרסומים שונים כבר ממהרים לבשר על תום עידן גוב ארי ביבנה. מס' שעות לאחר מכן, דקות לפני עומר אדם, עומד גוב ארי על הבמה מול 20,000 איש וזוכה לאהבה עצומה מהציבור.

למחרת, כשהדבר הפך כבר לשיחת היום בעיר, מגיע גוב ארי לארוע "יבנה בראי הזמן" בגן הסנהדרין ונהנה מעשרות רבות של תושבים המגיעים אליו באופן אישי ומבקשים לחזק את ידיו. עם צאת החג ביום שני, הגיע ליום הספורט של עובדי עיריית יבנה בוינגייט, שם ניגשו אליו רבים מהעובדים והפצירו בו נמרצות לשקול שוב את החלטתו. יש המספרים אף על דמעות שזלגו שם. וכאשר כל הטירוף הזה נגמר והגיע לביתו, החלה עליה לרגל של קבוצות קבוצות, משלחות משלחות, וכולם מבקשים ממנו רק דבר אחד, תישאר.

באותו הלילה הוא לא נרדם, כך סיפר לי בשיחתנו השבוע, הלבטים לא נתנו לו מנוח. בבוקר הוא קם, החליט לבטל את הכינוס והשאר היסטוריה. אם ידבק בהחלטתו זו עד ליום הבחירות אף אחד לא בטוח, אבל דבר אחד בטוח, אחרי השבוע הזה, מי שחושב להתמודד מולו, ראה עוצמה אמיתית מה היא.