הפחד היה קשה מהרעב
16.04.15 / 10:34
ינקו רפפורט עבר את השואה ברומניה ועבד בפרך במפעל לבניית מטוסים.
בראיון ליבנה נט הוא מספר על הספר שכתב ועל המזל שהיה לו ושולח מסר לדור הצעיר: "זו המדינה שלנו אז תשמרו עליה כמו על העיניים שלכם, לא לצאת מפה בשביל משכורת יותר טובה או קוטג' יותר זול, החיים יותר יקרים מהכל"
ינקו רפפורט, יליד 1928, גדל ברומניה בתקופת המלחמה וזוכר טוב מאוד את ההתעללות, השנאה והפחד. לפני כשבועיים הוא כתב ספר על התקופה ההיא: "הפחד היה קשה מהרעב", בו הוא מספר את סיפורו האישי.
"תמיד נתנו לנו מכות והייתה אנטישמיות, אבל שהתחילה המלחמה זה החמיר, היטלר שלט בממשלה והיינו בעוצר, יכולנו לצאת מהבית רק בין 10:00 ל-18:00".
ובמה עבדתם?
"הכריחו אותנו לעבוד בהאנגר שבו בנינו מטוסים, עבודה קשה מאוד, עבדנו בפרך בתנאים מחפירים, היו מרביצים לנו ומי שלא בכל מקום, הגויים לא נתנו לנו מנוח."
מציאות קשה?
"מאוד וזה בלתי נתפס, קראתי אחרי המלחמה סיפור על קצין אמירקאי שפוגש גרמני אחרי המלחמה ושואל אותו אם הוא לא מתבייש על כל מה שהם עשו, הגרמני אומר לו שהוא לא מאמין שהם עשו דבר כזה והוא מתבייש מאוד, אבל זו הייתה המציאות. אני זוכר שלקראת סוף המלחמה הגיע משלוח גדול של סבון לאיפה שעבדנו והיה כתוב עליו בגרמנית: סבון נקי מיהודים. שמח שאנחנו בארץ שלנו עכשיו. היה קשה עד בלתי אפשרי, היינו כל הזמן בפחד".
בגלל זה הכותרת לספר: הפחד היה קשה מהרעב?
"שתבין אין לי ילדים רק כי פחדתי להביא אותם למציאות הזו, איבדתי את אשתי ואת ההורים שלי. כל לילה קצינים היו דופקים על דלת של בתים יהודים ולוקחים משפחות למחנות השמדה" המזל הוא אלמנט חשוב מאוד. קצת לפני סיום המלחמה, קצין רומני שעבד עם הנאצים, התעצבן עליי בזמן העבודה ואמר לי שהוא קורא לפטרול, למזלי הפטרול לא הגיע. מהפחד לא הגעתי לעבודה ולמזלי יומיים אחר כך הרוסים הגיעו ושיחררו אותנו".
אחרי המלחמה הוא נשאר ברומניה לעבוד.( "הייתי חייב כי הלימודים שלי מומנו על ידי הממשלה, רציתי מאוד לעלות לארץ"). ב-78 הוא עלה לארץ ועבד במס הכנסה ברחובות. את הספר הוא כתב ביחד עם המורה שלו לעברית ובו הוא מתאר את סיפור חייו ושולח מסר לדור הצעיר:
"אתם צריכים לשמור על המדינה כמו על העיניים שלכם, לא לצאת מפה בשביל משכורת יותר טובה בקנדה, או קוטג' יותר זול, החיים יותר יקרים מהכל ורק פה זה המדינה שלנו".
