הלכות צום ט' באב -תשע"ה

בתשעה באב לימוד התורה אסור, משום שהוא מביא שמחה, כפי שנאמר: "פיקודי ה' ישרים ...משמחי לב". אך בשבת מותר ללמוד הכול עד חצות היום. אחרי חצות היום נהוג שלא ללמוד תורה, ובכלל זה פרקי אבות, אך יש מקום להקל בשיעורים קבועים, כמו פרשת השבוע, תהילים, דף יומי, רמב"ם יומי וכדומה (מותר, כמובן, ללמוד את הדברים המותרים בתשעה באב). פוסקים רבים מתירים כל לימוד תורה בשבת.

מצווה לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אפילו יותר מהרגיל בכל שבת, וגם בסעודה השלישית, שהיא הסעודה המפסקת; אלא שיש להפסיק לאכול לפני השקיעה.

מתפללים מנחה מוקדם שיהיה מספיק זמן לאכול סעודת שלישית שהיא סעודה מפסקת בנחת. בתפילת מנחה, אין אומרים 'צדקתך'. אין להכין את מגילת איכה או ספרי קינות בשבת, או את הנעליים שמשתמשים בהן בתשעה באב (לא נעלי עור) [לפיכך עדיף להכינם ביום שישי כדי לא להיכשל בכך בשבת).

רצוי לקבוע את זמן ערבית כעשר דקות אחרי זמן צאת השבת. אחרי סעודה שלישית ימתינו האנשים בבית עד צאת השבת, יאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', יחליפו את הנעליים לנעלי תשעה באב, וייקחו לבית-הכנסת ספרי איכה, קינות וכדומה. בכל מקרה עד אמירת ברכו גם אחר השקיעה אפשר ללכת עם נעלים ולשבת על כסאות רגילים.

• צום תשעה באב מתחיל מלפני שקיעת החמה של מוצאי שבת , ט' באב, בשעה 19:40  ונמשך עד אחר צאת הכוכבים של יום י' באב. שעה .20:09

מתפללים ערבית בישיבה על כיסאות נמוכים. אחר תפילת ערבית של ליל תשעה באב קוראים את מגילת "איכה" וקינות.

מכניסת הצום ועד צהרי יום תשעה באב אין יושבים על כסאות רגילים, אלא על שרפרף או על הארץ. מברכים במשך הלילה 'בורא מאורי האש' (אך אין מברכים על הבשמים). אין אומרים 'וייתן לך'.

• יום תשעה באב:

בתשעה באב חלים כל העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה; איסור רחצה וסיכה; איסור נעילת הסנדל (נעליים או סנדלים עשויים עור) ואיסור קיום יחסי אישות.

בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות בלבד.

בתפילת שחרית אין מניחים תפילין, משום שתפילין נקראים פאר. גם לא מתעטפים בטלית גדולה. קורים בתורה ואומרים הפטרה. אחר-כך קינות. לא אומרים שיר של יום ולא 'פיטום הקטורת'. ראוי שכל אחד יקרא אחר-כך מגילת איכה לעצמו.

אין אומרים תחנון בתשעה באב.

אין עושים מלאכה שסובלת דיחוי, וכן לא משא ומתן, עד צהרי תשעה באב. את סעודת הערב מכינים גם-כן רק אחר הצהרים.

לתפילת מנחה מניחים טלית ותפילין בברכות. אומרים שלוש הפרשיות של 'שמע'; שיר של יום ושאר הקטעים שחסרו בתפילת הבוקר. אף תפילת מנחה בטלית ותפילין.(לרוב הדעות)

על לימוד התורה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". לפיכך מותר ללמוד רק עניינים המעציבים את הלב, עניינים השייכים ליום זה וענייני אבלות. ראה פרטים בשולחן-ערוך.

אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד סיום כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו-כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.

אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור, ולמנהג אשכנז ממתינים למוצאי שבת-נחמו. לפני-כן יש (לטעום משהו אם אפשר, וכן) לנעול נעלי-עור. יש מברכים אז גם 'שעשה לי כל צורכי', אבל לפי הבן-איש-חי ומנהג חב"ד אין לברך זאת.

מיד במוצאי הצום מותר להסתפר ולכבס, להאזין למוזיקה ולברך 'שהחיינו', אך יש להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין עד מחר אלא לצורך מצווה; ויש מתירים.

יש לזכור שאנשים הנוטלים כדורים  עקב בעיות לחץ דם ,לב, סכרת וכדו' חייבים להתייעץ עם רופא ורב בקשר ללקיחת הכדורים. מי שמסיבת בריאות צריך לאכול אסור לו לצום ומצווה לאכול.

הדרך הנכונה להתמודד עם הצום

בתקופת המחלוקת הקשה בין החסידים למתנגדים בליטא לפני למעלה ממאתים שנה, התלוננו המתנגדים שראו את החסידים אוכלים בשר ושותים יין בעיצומו של יום תשעה באב, כאשר ביררו את הטענה גילו שאכן הם צודקים, אך באותה שנה חל יום תשעה באב בשבת. גם השנה יום תשעה באב חל בשבת ואי"ה נאכל בשר ונשתה יין אך כיצד נדאג השנה להשיל מעלינו  את התענית גם ביום ראשון עשרה באב ?

יש שמצאו פתרון ולוקחים בערב הצום כדורים הנקראים "קלי צום" כדורים בעלי אנרגיה גבוה המורידים את רמת הרעב בצום , אך זה טיפול בתוצאה ולא בבעיה , הבעיה "שנאת חינם"

כאן ראוי להרחיב מעט על החטא של  "שנאת חנם": מהי "שנאת חנם"? והאם יש "שנאה מוצדקת"?

מוסבר בחסידות רעיון מעניין: יש שנאה שנובעת מתוך מעשה שאדם אחר עשה לי. למשל, פגע בי, היכה אותי וכו'. ואכן השנאה הזו היא בעיקרו של דבר מוצדקת. [רק בכל זאת התורה מצווה את הנפגע, שלא לשמור את השנאה בליבו אלא להוכיח את החוטא בפיו, ככתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך". וכן למחול לו אם הוא ביקש מחילה, ראו שוע"ר סימן קנו].

אולם יש שנאה אחרת, שנובעת מעצם קיומו של האדם ההוא. אני חש מאויים מעצם הקיום שלו, משום שאני רואה בו מתחרה על המקצוע/המעמד/הידע שלי ונוכחותו בסביבה מעיבה עליי.

השנאה האחרונה היא הרבה יותר מסוכנת. כיון ששנאה שנובעת מסיבה מוגדרת, יכולה לחלוף בהיעלם הסיבה. אולם "שנאת חנם", שנובעת מעצם קיומו של האדם, אינה נפתרת כל עוד הוא קיים.

יתירה מכך: גם עוצמתה של "שנאת החנם" היא בלתי נשלטת. כיון ששנאה בכלל היא תגובה של הגנה על הטריטוריה של האדם. בכל פעם שאדם חש איום על החירות שלו, הרעיונות שלו וכו' – הוא מפתח רגש שנאה וכך דוחף את עצמו להגן בכוח על האינטרסים שלו. ומכך מובן עד כמה "שנאת חנם" היא עוצמתית, שכן היא נובעת מהחרדה לעצם המציאות שלי.

ואכן, זה היה המצב בזמן החורבן השני: כל אחד שקע בעצמו ולא נתן מקום לאדם אחר. והעוצמה של השנאה היתה כל כך גדולה, עד שקרה הסיפור הידוע עם "קמצא ובר קמצא", שהביא באופן ישיר להלשנה על ירושלים וגזירת החורבן.

וכיון שהשנאה הזו לא חלפה עד היום, לכן העונש האלוקי וחרון האף של ה' עדיין בתוקפו ובית המקדש לא נבנה עד היום. פתרון הבעיה יגיע ע"י שכל אחד יראה היכן הוא מסייע להורדת השנאה בעם ואז נזכה לאהבה הגדולה של ה' לעמו ונזכה לבניית בית המקדש השלישי בקרוב