25.02.20 / 12:40
זיו גילאור עם תובנות השבוע
פלונטר פוליטי
בעוד שבוע יתקיימו בחירות בפעם השלישית. המציאות של ציניות פוליטית בה "המנהיגים" לא רואים את טובת העם וגוררים אותנו פעם אחר פעם לאותה תוצאה פחות או יותר. הפעם היו יותר איחודים בימין ובשמאל.
שתי המפלגות הגדולות שומרות על כוחן על-פי הסקרים. 'הליכוד' מצליח לשמור על איחוד כוחות עם המפלגות הדתיות והחרדיות שמצהירות שהן ישתתפו רק בממשלה בראשות 'הליכוד'.
ל'כחול-לבן' אין ולא יהיה רוב ללא תמיכה של הרשימה המאוחדת הערבית. גנץ מצהיר שילך גם לממשלה צרה, בתקווה שאם תחזיק מעמד מפלגה כלשהי "מבלוק הימין" תצטרף לממשלתו – בכל מקרה בפוליטיקה כסף קונה הכל.
אין ספק שאם בנימין נתניהו היה מחזיר את המפתחות אפילו לזמן-מה, ממשלת אחדות הייתה קמה די בקלות. הפלונטר הפוליטי מחד, ואדישות הציבור מאידך, לא נותנים תקווה שמשהו ישתנה בעוד פחות משבועיים.
ובתוך כל המהומה מרחפת ברקע 'תכנית המאה' של טראמפ, טרור בלוני הנפץ וירי בלתי פוסק של טילים מעזה, ניסיונות האיראנים לאחיזה צבאית קרוב ככל הניתן לגבולנו, משבר כלכלי באופק עם המשך התפשטות הנגיף בסין שעוצר את ייבוא הסחורות משם – בקיצור צרות לא חסרות, ואנו, במקום להתאחד – ממשיכים לריב, כשהאגו מוביל בעוז. זה שנים רבות שביבי מוביל את 'הליכוד' כמועמד בלתי מעורער. לא נתן לאף אחד לצמוח לידו – הכל הוא ורק הוא (וגם היא, כמובן...). אין ספק - לוליין פוליטי מצטיין, ניחן ביכולת לבחוש בכולם, מזהה מרחוק כל חולשה בצד השני ואף בשותפיו וצולח מהמורות בחיוכו הנצחי (הציני, יש אומרים). בצד השני, השותפים הפוטנציאליים לא משתפים פעולה. אבו-מאזן בצד הפלסטיני, איימן עודה בצד הערבי-ישראלי, עושים הכל על-מנת להוכיח שאין עם מי לדבר. ההפגנות עם דגלי פלסטין הוכיחו שהרעיון להזיז את הגבול הגיוני עבור מי שכל-כך מזדהה עם הרשות הפלסטינית. מצד שני, רק ממשלות ימין פינו שטחים, שילמו לחמאס מיליוני דולרים על-מנת לשמור על שקט שלא קיים, רק ממשלות ימין נותנות תחושה שבכוח ניתן לפתור הכל - ומתנהגות הפוך.
לכן, אין מה להיבהל משינוי הנהגתי. כן, מפלגה עם שלושה רמטכ"לים יכולה לנהל את ביטחון המדינה בצורה לא פחות טובה, יכולה לחשוב גם אחרת לאחר שגישת ה"רק בכוח" לא הובילה למקום כלשהו, אפשר לתת הזדמנות גם לדעות אחרות – הנה אנחנו כבר שנה בממשלת מעבר והכלכלה יציבה ואין שום קטסטרופה. העיקר שבעוד שבוע נלך בפעם האחרונה לקלפי בטווח של שנתיים-שלוש הקרובות.
חלאס, מספיק – שיגעתם אותנו.
תקשיבו לאחות
יום שישי בבוקר. כאב חד תוקף אותי בפתאומיות. כמי שסובל מבעיות גב תכופות, חשבתי ששוב נתפס לי. אבל הכאב היה שונה - חד ובעוצמה שונה מזו שאני רגיל. ובנוסף, גם כאב חד בבטן התחתונה. אני מבקש מאשתי לקחת אותי לבית-חולים, בדרך עוברים בקופת- חולים. שם אומרים לי להיכנס לרופא המחליף שיבדוק.
האמת, הייתי חסר סבלנות, ובנוסף - הפרעתי לו לאכול...הסתכל עליי ואמר שהגב נתפס ושאכנס לאחות לקבל זריקה. האחות שואלת אותי היכן כואב, אני מצביע על הגב והבטן התחתונה והיא אומרת: "זה לא גב, תיגש שוב לרופא". שוב מפריע לו לאכול...אפילו לא מביט בי ואומר: "הכאב בבטן התחתונה זה הקרנה מהגב התפוס". טוב. חוזר לאחות, מקבל זריקה וחוזר הביתה.
לאחר כמה שעות, כשהכאבים הפכו לנסבלים, התקשרתי לרופא האלטרנטיבי שלי וסיפרתי לו את מה שקרה. מיד אמר: "זה אבן בכליה, תשתה הרבה, תלך לשירותים ונקווה שייצא עם השתן". כמויות השתייה בסוף השבוע הטיבו איתי מאד. הכאבים שכחו.
ביום ראשון הלכתי לרופא הקבועה שאמרה לי מיד שזה אבן בכליה, עשיתי אולטרסאונד – תודה לאל שהכל בסדר. מסקנות: חייבים לשתות הרבה במשך היום. אומרים שלפחות שני ליטר מים ביום. אני לא שותה באופן מסודר, ובחורף אף פחות – שגיאה חמורה ששילמתי עליה מחיר כואב.
בנוסף – חייבים להקשיב לאחיות. הן הכי מנוסות ויודעות את מלאכתן היטב. בהזדמנות זו ברצוני להתנצל שוב בפני חברי הטוב שמעון בן-לולו, שרצה לעזור ואני בהתקף הכאב לא הגבתי כראוי.
