מבט אישי אלי בן-גור

1.

     מתן חודורוב הגיש כתבת תחקיר מקיפה ומדהימה בערוץ 10 בטלביזיה שהעובדות והמסקנות ממנה הן מה שבטורנו זה אנו זועקים מזה שנים. המדינה באמצעות מינהל (רשות) מקרקעי ישראל מעלה בכוונת מכוון את מחירי הקרקעות על מנת להגדיל באופן מלאכותי את הכנסות המדינה – כ-14 מיליארד שקל בשנה, העלאה שנופלת על צוארי הזוגות הצעירים וחסרי הדיור שאינם מסוגלים לעמוד במחירים המופרזים של מחירי הדירות הסטנדרטיות. לאחר שגרמו במכוון להעלאת מחירי הדירות לסכומים הזויים ממש, מנסים הממשלה והמינהל "למצוא פתרון" לבעייה שהם גרמו. אין פתרון, היות ואינם רוצים לוותר על הכנסות הענק ממכירת אדמות הציבור, האדמות שלנו. כותרת הכתבה של חודורוב קולעת: "אדמה משוגעת", אף כי בסוף הכתבה הוא שואל בציניות: אולי הממשלה והמינהל הם המשוגעים? את השגעון הזה ניתן היה לראות בכל מקום בארץ, גם ביבנה. שנים לא ניתן היה לבנות כאן בשל מחירי הקרקע הגבוהים שדרש המינהל כי הקבלנים, המגלגלים את עלות הקרקע הגבוהה על הזוגות הצעירים וחסרי הדיור, סרבו להיכנס למיכרז כי חששו שלא יהיו קונים לדירות יקרות מדי. אלא ש"בועת הנדל"ן" שהיכתה בכל הארץ החייתה גם את האזור הדרומי של יבנה, המינהל העלה עוד ועוד את מחירי הקרקע כי הקבלנים עטו עתה על הקרקעות בשל הביקוש הרב לדירות, והתוצאה: סכומי עתק למדינה, ומחירי דירות מופרזים, באופן שהגיעו רוכשים ליבנה מאזור המרכז והותירו רבים מבנינו ובנותינו הבוגרים ללא אפשרות רכישת דירה ואילוצם לחיות מחוץ ליבנה בדמי שכירות . המזעזע הוא שכמה מחסרי הדיור הללו פלטו ספק בעצב ספק בציניות: "אנו מחכים שההורים שלנו ימותו,ואז נקבל את דירתם". האמנם עד לכך הגענו? אין כל ספק, שמתן חודורוב הוא אחד העיתונאים הכלכליים הטובים ביותר, תחקירן מעולה, אמיץ וסקרן שלא נרתע מלחשוף את ערוותם גם של בעלי הכוח הכלכלי העושקים אותנו וגורמים לשבר כלכלי-חברתי כה נורא .

2.

    מחזה ישראלי חדש מאת גורן אגמון ובבימויו של אלון אופיר מועלה בימים אלה בתיאטרון "בית ליסין". זהו "בית מרקחת שטרן-בלום", דרמה משפחתית מרגשת ומצחיקה שכדאי מאד לראות. העלילה סובבת אודות מיכל, (המגולמת על ידי יונה אליאן-קשת), דור שני למשפחת רוקחים ובעלת בית המרקחת שטרן-בלום, המחליטה לצאת לפעילות סיוע באפריקה ולפני כן מעניקה לילדיה במתנה את בית המשפחה בה היא מתגוררת . אלא שניהול בית המרקחת כושל בשל תביעת ענק וכשהיא נאלצת לשוב הביתה, היא נאלצת להיות מגורשת משם על ידי ילדיה שלה. הסיפור מעורר שאלות ומחשבות אודות יחסי הורים-ילדים ובמיוחד על הענקת עסק, בית או כל מתנה אחרת בעוד ההורים בחיים. יונה אליאן מציגה כתמיד משחק מעולה ועימה גם מורדי גרשון המצויין, אך גם יעל וקשטיין, ראודה סלימאן וניב פטל מציגים משחק משכנע.

אם השתכנעתם- לכו גם אתם לראות יצירה תיאטרלית מהנה ומעוררת מחשבה.

3.

     אסי דיין. כל כך יפה בסרטיו הראשונים, כל כך מוכשר בכתיבה, במשחק ובביום, כל כך עצוב עם התמכרותו לסמים, אישפוזו בבתי חולים לחולי נפש והעלאת משקל עד לכדי היותו דוחה ומעורר חמלה. זה הזכיר לא במעט את מרלון ברנדו השחקן ההוליוודי המיתולוגי שהימם את העולם ביופיו ובמשחקו בצעירותו, וכיצד בערוב ימיו השתנתה צורתו החיצונית לכדי השמנה מופרזת, הסתגרות עד להיותו כבוי ממש.המצלמה מדהימה אך גם אכזרית בהיותה עורכת לנו השוואה כואבת בין אז לבין היום, של האמנים האהובים עלינו, שקשה להיפרד מהם.

4.

  קשה להאמין שהיא בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. עדינה בר-שלום.אשת-חיל שהקימה מכללה אקדמית לחרדים שגם ילמדו אך גם יתפרנסו מעבודתם תוך קיום הפסוק:"יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". אכן היתה ראויה להדליק משואה ואף לקבל את פרס ישראל. לא בכדי היא אף קוממה עליה כמה מהחרדים ,המתנגדים להשכלה גבוהה ולפרנסה מעבודה ,כאשר בראיון האחרון אמרה שידוע הוא כי יש "בחורי כולל" המסתובבים בין חלון לחלון ובין סיגריה לסיגריה. אכן,לימודים אקדמיים וקיום המשפחה מעבודה,ולא מגמחי"ם ותרומות, היא הראויה לפי משנת הרמב"ם הידועה.