בוקר של אלופים, ערב של קרנפים

יום שלישי פעמיים כי טוב ובד''כ היום שלי לקניות בסופר. הגעתי הביתה בסביבות השעה שמונה, אחרי סשן בוקר עם הברזל ופירקתי ארוחה של השמחות. מה שרובכם בד''כ לא מכניס לקיבה עד הערב. חביתה ל-5 אנשים ופחמימות ל-20. מוצרי חלב אני מאוד אוהב, אך לצורך העניין לא משתמש בהם על בסיס קבוע כמקור צריכת חלבון (למתעניינים) במהלך ארוחות הבוקר או באופן כללי למעט פיצות כנאפה סמבוסות (או סמבוסקים?!) וכל דבר בעקרון שברא הטאבון.

עכשיו בואו שמעו שנייה, תניחו לרגע ממש קטן את כל מה ששמעתם על תזונה נכונה ובריאה בצד ותפתחו ת'ראש - אני מקדש אורח חיים סופר בריא: בגדול תעשו הרבה ספורט ואל תפוצצו פחמימות פשוטות (חוץ מאורז, זה אח) ..אבל! אתם בני אדם, חשוב, צריך ואף מומלץ להזין גם את הנפש לעתים, אז אם מידי פעם בא לכם להוריד איזה מגש לאפה או כל חיה אחרת בפיתה עם חומוס וכל הבלגאן - לכו על זה. נשבע לכם שזה לא מזיק. לצורך העניין, הפינוק הקולינארי שלי מגיע בדרך כלל על בסיס יומי ובאותה נשימה יכול להבטיח לכם שבאותו אופן אני מתאמן קשה בשביל זה. גם בשביל זה. ואחרי הכל, עם כל הכבוד לתחרות של מרוץ החיים והתפריט הדל שומן, בסוף המסלול כולם מגיעים לאותו מקום. לא צריך להפריז ולהגזים, אני בהחלט שולל אכילה מופרזת, אך זה מחייב להשאר תמיד בפרופורציה. הייתה אחלה חביתה שבעולם וכמו תמיד סיימתי הכל חוץ מהסכו''ם. כל הצהובים, כל הלבנים, הכל סיימתי. אם היה זורם הייתי שם גם את הקליפות. הורדתי סיר של אורז, נעלתי את האולסטאר ויצאתי מהבית לקניות.

מזג אוויר חצי כח אבל גם מינוס 60 בשלג לא יעצור אותי מלחזור הביתה עם עגלה עמוסה בג'ונגל. ראיתי אחת ריקה שמטיילת לה לבד בחניה ותפשתי בעלות כאילו באה איתי מהבית. נתתי כיף לשומר, נכנסתי פנימה והלכתי ישר לכוון הטורים הנמוכים של הבשר שסה''כ אורכם הגיע ל-200 מטר הכי ארוכים שעשיתי בחיים. חצי דקה לכל צעד ושמשהו יביא לי מים ..התחלתי לשוטט מחויך מצד לצד, מקפיד על טווח דחיפה של מטר לפחות מהעגלה ובין לבין מערבב מהלכים של עודד קטש. כבר מילאתי חצי גובה בקליעות מדויקות של סטייקים, צלעות ,כנפיים, פרגיות, מרגז, מרגז, מרגז ובקיצור קרנבל. בימים כתיקונם ברוך השם אני לא מתעכב בנקניקים אפילו. אפילו הקור המחריד בין שבילי הבשר כבר לא כזה מחריד. העיקר שחם בלב. המשכתי בטיול וזרקתי עוד 4-5 קילו ירקות ירוקים לעגלה, מזון כלבים לצ'אלה וחוליו הנפלאים שלי, ארגז זירו ואת כל ההמצאות של קינדר. מתקרב לסוף המסלול של מדפי השוקולד ומתכונן לפנות ימינה לכוון הקופות. בדיוק הרגע הזה שאני נותן חצי שנייה ברקס ועוצר, מסתכל לתקרה ומברך על ברכת 'ברוך המקצר תורים'. מסיים את השיחה עם אלוהים, משלים את הפניה ימינה ומופתע לגלות שהתנועה זורמת בתור לקופות. חשבתי לעצמי כמה כיף שהפעם זה הולך להיות קצר. אז חשבתי.

שלוש נערות בסביבות גיל העשרה ועוד שתי מבוגרות (אם אפשר לקרוא להן ככה) שמגרדות את השלושים, לבושות כולן באותה חולצה עם סמל שמייצג את אחד הארגונים היותר פרובוקטיביים בזירת הלוחמה על זכויות בעלי חיים, נעמדות מולי ומתחילות לירות בלי הבחנה זוהמה!! רוצח מתועב!!  יא דוחה !! יא אנס !!. הופתעתי מאוד למשמע אוזני. הפניתי מבט לאחור וכשהשבתי אותו לכוון עדר הצווחניות הכרזתי בבטחון ''תרגעו בנות, אין פה בני סלע'' ...''אתה בכלל מעז לענות לי יא חתיכת נחות ?? תסתכל על עצמך'', צעקה גברת פלפלת תוך כדי מאמץ עילאי שלא לסטור לי. והאמת? מודה שהסתכלתי על עצמי מלמעלה עד למטה. כל מה שראיתי זה כובע היפהופ ונעלי אולסטאר. עכשיו אני לא יודע מה אתכם אבל לי זה מספיק. בכל אופן ניסיתי ממש לשמור על לשון מאופקת כי בכל זאת היו שם בנות טיפש עשרה. מאוד טיפש עשרה. ולא חס ושלום בגלל הדרך שהן בחרו ללכת בה, אלא בגלל האופן. טבעונות, צמחונות, הומואים, לסביות, אסלאם, הכל טוב. אבל כמו האחרון שעושה קולות של ילדה עם קוקיות וסכינים בטרמפיאדות ומבין רק את שפת הטרור כל פעם שצריך להושיב אותו בשקט, תסמכו על הטריפוליטאי, שגם לשפה האגרסיבית שבה פנתה אליו הנלוזה הוא ידע להגיב מצוין. אין מקום לפרט, היא קיבלה את המקלחת שהגיעה לה, לא לפני שטרחתי לנסות להסביר את עצמי מפני שעם כל הכבוד לקדאפי שבי, תהיו בטוחים שמקור השם שטורך לא מגיע מלוב.. ניסיתי לטעון להגנתי ולהסביר קצת יותר כדי להוריד את רף המחאה הקולנית מדי באמצע שום מקום של הגברת, אפילו תיבלתי בהתנצלות כנה על הפגיעה שאני מסב לרגשותיה שלה ושל יתר המושפעות, אך שפע ניסיונותיי עלו בתוהו. אדרבא, הן אפילו העלו את הווליום וירדו לפסים אישיים תוך כדי נסיונות השתלחות במראי החיצוני באופן כללי, ובאזורי פגיעה שנגרמה בעקבות תאונת דרכים בפרט. זה כבר עבר כל גבול, הוספתי עוד שתיים שלוש מילים ששומעים רק ביציע של בית''ר במשחק עם הפועל והלכתי לקופות.

מסתבר שאלוהים פירגן והשאיר עבורי את התור לקופות בדיוק באותו מצב כמו שראיתי אותו, עוד לפני ההתנגשות עם הגיבורות שנלחמות למען חיות עם חרבות מחושלות בחמלה ודורסנות באותה נשימה, ''לא אכפת לנו אם קנית כל כך הרבה ירקות אתה פשוט יצור שפל", אף הטיחו בי צבות הנינג'ה של החסות.  גבירותי ורבותיי, קטונתי מלשפוט ולבקר דרך חיים של כל מי שהוא לא אני, ולפיכך מעולם לא ניהלתי מלחמות עם כל מי שחושב אחרת ממני. זה פשוט מיותר וזה בסדר כי אפחד לא מגיע מאותו מקום, מצד שני צריך לשים גבולות למי שצריך ובכלל כל סוג של התנהגות מתלהמת וברברית חסרת פרופורציה רק יכולה להרחיק את קהל היעד מהרעיון המקורי. אישית, אני כזה קרניבור שכל חתול רחוב מזכיר לי שווארמה. אני לא מעודד טבעונות בכלל מבחינה פיזיולוגית, אלא אם כן זה בא ממקום של אידיאולוגיה טהורה ועמוקה, אך בימינו יש לי יותר סיכוי להיות הנשיא הבא מאשר למצוא צדיק הישר בעיניו ייעשה.

כל אחד קצת קלוקל באיזשהו מקום ואפחד לא מושלם. בכל מקרה הכל בעיני המתבונן .אני לא חושב שכל אחד צריך 20 ביצים כל יום וקילו בשר, ממש לא, שלא תטעו, ובדיוק באותה רצינות אני יודע בדיוק באיזה אופן הסטייק מגיע לי לצלחת. ברור לי שהוא לא מקבל יום כיף בחמי יואב שעתיים לפני ששוחטים אותו. אבל מכאן ועד להמנע באופן מוחלט ממקורות מזון שמגיעים מן החי זה לא רעיון טוב בכלל, כמו שזה גרוע לשפוט אדם לפי מה שהוא בוחר להניח בצלחת. יודעים מה? בסדר, נגיד שזה טוב - אז שילוב של מוצרים מן החי בתפריט יעשה לכם הרבה יותר טוב. בכל מקרה ולמען הסר ספק אתם מוזמנים לעשות גוגל על 'מחסור בויטמין B12 והשלכותיו' .  אורז לבד את הקניות ושם בעגלה, מסיים לשלם פונה לכוון היציאה ומתקרב אל הכניסה בקצב שבת. מחלק עוד כיף לשומר, ''תהיה בריא אבאל'ה'' ויוצא לכוון הרכב.

פותח את הבגאז' מרחוק עם השלט בדאווין של מיליון דולר אחרי שהחלפתי לו בטריות ב-10 שקל ,ומעמיס פנימה את כל הנכסים הקפואים שקניתי, תוך כדי פנטזיות מעוררות על איך לטפל באיזה נתח ולמה. מעודד מעצם כל מה שבעגלה, החזרתי אותה בחזרה עד הבית בכניסה לסופר עם כל יתר העגלות. למרות שחניתי רחוק ואני משתדל להיות אזרח טוב, אבל תכל'ס ממש קיוויתי למצוא שם מטבע של 5 שקלים במנעול שלה ובנוסף זה היה אחלה תירוץ לנעול את האוטו מרחוק שוב פעם עם האזעקה ולעוד דאווין עם השלט. אגב - מבטיח לכם שאפילו גאידמק מבסוט למצוא מטבע של 5 שקלים במכונה של קולה. כמה אנחנו גדולים ככה אנחנו קטנים. מפה לשם נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה וכשהגעתי התחלתי לטפל בשקיות שארזתי. פתחתי מנגל בזריזות ויעילות של חייל קומנדו, שפכתי גחלים. מלא. ים של מלח פלפל על הסטייקים, במרגז לא צריך לגעת, בצל על הרשת ויאללה בלאגן. את הכנפיים והפרגיות החלטתי להשאיר להזדמנות אחרת שתבוא. ואז הבטחתי לעצמי שההזדמנות הזאת תבוא מחר. את הכלבים פינקתי בכמות משודרגת מהמזון האהוב עליהם ועוד איזו צלע כבש לכל אחד. שמח בחצר וכולם מבסוטים. שותה את הכוס קפה שחייבים אחרי הבשר, מסיים כבר את השלישית, הכלבים פירקו הכל לא השאירו ביס. רק הצב נשאר אחרון בשולחן. בכל זאת.. 4-5 קילו חסה זאת עבודה .