מבט אישי - אלי בן-גור

1. יותר ויותר נשמעות המלים "נובי גוד" שמשמעותם ברוסית "שנה (אזרחית) טובה", צמד מלים המבטא חגיגה אזרחית-משפחתית ללא כל הקשר דתי, גם לא נוצרי, כלומר חג לאומי אזרחי, חילוני אם תרצו. החג הזה הובא לישראל על ידי יוצאי חבר העמים וברית המועצות לשעבר, הוא נחגג על ידי יותר ממיליון אזרחים ישראלים דוברי רוסית, וכמובן גם על ידי עוד ישראלים רבים שבשבילם יש עוד סיבה למסיבה, בוודאי לצעירים הקוראים לזה "סילבסטר".

השנה, בפרוס שנת 2016, הייתה התייחסות רבה לכך בתקשורת ובפרסום הפקות רבות של מסיבות תחילת ראש השנה כפי שהדבר נעשה ברחבי העולם בלא הקשר דתי כלשהו. כך גם בארץ, מבלי לפגוע בייחודו של ראש השנה הדתי היהודי הנחגג בתשרי בחודשים ספטמבר או אוקטובר בכל שנה. חלק מהדתיים רואים בכך דבר פסול בשל כך שאולי יש לו קשר לספירה הנוצרית או לחג המולד מספר ימים קודם לכן (24 בדצמבר שהוא לפי האמונה הנוצרית הולדת ישו – חג המולד), או שבכלל, כל חג ישראלי ובודאי יהודי, צריך, לדעתם, להיות דתי, או נובע מהמסורת הדתית-יהודית. כך או כך, דוברי הרוסית מבקשים לשלב את החג הזה "נובי גוד" עם יתר החגים היהודיים והישראלים, הדתיים והחילוניים, כמו יום העצמאות והמימונה, וזאת מבלי שחג אחד יפגע במשנהו. הנה בחיפה, למשל, חוגגים את "חג החגים" בדצמבר, בו משלבים את חנוכה היהודי עם חג הקרבן המוסלמי ועם חג המולד הנוצרי, באופן שניתן לכולם יותר נופך אזרחי-חילוני. ה"נובי גוד", כך אומרים חוגגיו, הוא חג שיכול להיות לכולם, וכמו המימונה אפשר שיהיה נחלתם של רבים. מי שלא אוהב לשתות, או לא אוהב לרקוד, יכול לחגוג בבית או לא לחגוג בכלל, אך מי שרוצה קצת לשמוח, לפחות "בימים טרופים אלה", מדוע לא? כן, אפשר לבד, אפשר בזוג, אפשר במשפחה, אפשר בחבורה, אפשר במועדון, אפשר ברחבת הריקודים ובנשיקת חצות, ואפשר כל דבר, וכן, ואפשר גם שלא...

2. השבוע געשו כל התקשורת בעקבות ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה" המגולל סיפור אהבה בין יהודיה ופלסטיני, ספר שנפסל על ידי משרד החינוך מללמדו בבתי הספר. וכל כך למה? כדי לא לעודד "נישואי תערובת" או אפילו זוגיות או חברות כלשהי בין שני לאומים שונים או בין שני בני דתות שונות. לעניין זה יש היבטים הלכתיים מבחינת כל דת, וכמובן היבטים משפטיים של החוק בכל מדינה, גם במדינת ישראל, וסוגיית "מיהו יהודי" העסיקה ומעסיקה את בתי המשפט מאז קום המדינה ועד עתה. אבל, לא בדת ולא במשפט עסקינן, אלא ברומן או זוגיות העשויים להתפתח בין שניים "שונים", וכשהאהבה מובילה ולא כללי הדת, העניינים מתחילים להיות מורכבים ומסובכים, ומשום כך נכתבים ספרים המגוללים פרשיות כאלה. כמעט ואין ספר מרגש ומותח אודות "זוג רגיל" או "משפחה נורמטיבית".

עובדה היא, שגם התנ"ך מגיש לנו סיפורי אהבה, רומנטיקה, "בגידות" וסקס החורגים מגדר "המקובל והמצוי". לא רק משה ויוסף לקחו להם נשים נכריות, לא רק שמשון,לא רק דוד ושלמה, גם בועז שלקח את רות המואביה, אף שלא עברה "גיור כהלכה" אלא הסתפקה במלים "עמך עמי ואלוהייך אלוהי". גם אוריה החתי לקח יהודיה בשם בת-שבע, עד שבא דוד ולקחה ממנו . ברגיל, וכמעט בכל דת, גם היהודית, הכל מתייחסים לאב ולא לאם, כך שם המשפחה, כך הנחלה, כך הילדים, עד שבא עזרא והורה לגרש הנשים הנכריות וילדיהן, וכדי למנוע "נישואי תערבת" הכריז כי אין לשאת יותר נשים נכריות, ומזה למדו שילד מהן אינו יהודי, וזאת כדי להרתיע יהודי מלשאת אשה זרה, בדומה לקביעה שילד מאשה נשואה שנתעברה שלא מבעלה הוא ממזר, כדי להרתיעה מ"לבגוד" בבעלה(בניגוד לגבר הנשוי שלו "מותר לבגוד" וילד מאשה אחרת אינו ממזר) . אבל, כל זה, כמובן, לא תמיד ניצח את "האהבה", ונישואי תערובת נפוצו במיוחד בארצות המפותחות והדמוקרטיות כמו באירופה וארצות הברית, אך גם ברוסיה וברית המועצות שם הדת נדחקה לשוליים. ואם זה כך שם, איך דבר כזה לא יתכן גם פה, כששני עמים יחד על אותה כברת אדמה?  ולא שאין בזה בעיות רבות, כמו חוסר האפשרות להינשא ולהתקבל בחברה, בעיות משפטיות, חינוך וגידול הילדים ועוד, אבל זו מציאות שיכולה לקרות, אם נרצה ואם לאו. אולי להיפך, דווקא מספרה של רביניאן, שטרם קראתיו, אפשר להירתע מיצירת קשר "מעורב", ואולי זה לא ניתן לשליטה.