14.01.16 / 15:16
במציאות קשה אדם יכול לחוש ייאוש או תקוה,ייאוש מתוך מחשבה שאין דרך לעצור הדרדרות. או תקווה מתוך אמונה שיש דרך שתשנה המציאות. האם הרגשה תלויה בקושי הפיזי או בכוחו הנפשי של האדם?
בפרשת השבוע אנו ממשיכים להיחשף ל"יד הקשה ולב האבן של פרעה", שלמרות כל המכות אינו נשבר וממשיך לשעבד את עם ישראל. באמצע הפרשה חל השינוי המיוחל, פרעה מקבל את המכה ששברה אותו, מכת בכורות, מכה שיכלה לפגוע בו אישית כבכור ולא רק שהעניק את האישור ליציאת העם ממצרים,אלא דחק בהם לצאת .
דם קרבן הפסח שנמרח על פתחי בתי היהודים היווה סימן ששמר על בכורי ישראל שלא ימותו על ידי המשחית ,כבכורי מצרים
מאז ועד היום אנו מוגנים עם המזוזה הקבועה בדלתות בתינו . כולם רואים את הכתוב על בית המזוזה, אחד משמותיו של ה' ש-די , שומר דלתות ישראל.
המזוזה לא משמשת רק כקמיע לביטחון, אלא מחזקת את הביטחון של היהודי בה' ומשפיעה על שמירתו הפיזית, כידוע ככל שיהודי יותר מחובר לה' כך הוא יותר מוגן.
את עוצמת המזוזה נוכל להכיר ממקרה שאירע בתחילת שנות השבעים. אל ניס שבצרפת נשלח זוג צעיר בשליחות הרבימליובאוויטש, הם פעלו בקמפוס המקומי.בקמפוס למדה סטודנטית יהודיה ששכרה דירה בעיר, היא התארחה באחת מסעודות השבת אצל השליחים. בסעודה, דובר על חשיבות המזוזה ועל כן החליטה לקבוע מזוזה בפתח ביתה, אך למזוזה לא הייתה אריכות ימים. חברותיה שכנעו אותה שמסוכן לנערה יהודייה, בודדה, להבליט את יהדותה ע"י המזוזה. הלחץ פעל ולאחר שבועיים הורידה המזוזה.
באחד הימים היא מגלה על דלת ביתה פתק מהדואר המקומי, המציין שהחבילה שנשלחה אליה הונחה אצל אחד השכנים בקומה שמעליה, היא עלתה לקבל החבילה, בפתח עמד אדם בשנות השבעים לחייו, שהעביר לה החבילה. בסוף שיחתם ברך אותה לשלום בשפה העברית . הנערה שאלה :"אתה יהודי"?ונענתה בחיוב. אך תמה מדוע הורידה המזוזה, להגנתה סיפרה שחששה מהסכנה הביטחונית שבמזוזה,האיש סיפר שהוא ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו והחליט "לברוח מאלוקים", אכן שלושים שנה החזיק מעמד, אך לפני כשבועיים כאשר המעלית התקלקלה והוא עלה ברגל נתקל במזוזה שהותקנה על פתח ביתה, ברגע אחד צפו מול עיניו חייו היהודים מהעבר והוא החל לבכות בקול, מאז בכל יום ועלה וירד ברגל לפגוש את המזוזה להתחבר אל יהדותו.
אומנם השם המופיע על בית המזוזה מזכיר לנו את העולם בו כללי הטבע שולטים ,"שדי -שאמר לעולמו די" שהגביל את הבריאה וגרם לה להתקיים. שהגביל את התפתחות השמש שתאיר ותחמם העולם, אך לא תשרוף אותו. שהגביל את המים שירוו את צימאון העולם, אך לא ישטפו אותו בגלי הצונמי.
אך שנפתח את הבית, נגלה בפנים את הכתוב על קלף המזוזה, שם מוזכר שם אחר משמותיו של ה' י-ה-ו-ה שמסמל את הניצחיות, הכוחות העל- טבעייםהלא מוגבלים, השם מסמל את העבר ההווה והעתיד כאחד.
הפרשה הקודמת מספרת לנו שה' נגלה לאבות רק בשם ש-די ולכן כל פעילותם ולו המבורכת ביותר הייתה במגבלות הטבע, אך משה מקבל התורה, ה' נגלה אליו ולאחר מכן אל עמו בשם הוי' העל- טבעי ולכן זכה לניסים גלויים מעל הטבע.
האם אנו רואים ניסים? בהחלט, מאז מתן תורה ישנם ניסים רבים, אך אנו צריכים לרצות לראות כדי לראות באמת את ה'. בורא העולם. יצר העולם, שנוכל לטעות ולא לראות.
ישנם אנשים שמפרשים את המציאות הסובבת אותנו בצורה טבעית. אנו שורדים מול כל הקמים עלינו כי אנו יותר חכמים, יש לנו נשק מתוחכם ויש אנשים הרואים בכל רגע את הניסים, אפשר לראות אלפי טילים משוגרים ובמקרה לא פוגעים ואפשר לראות כיצד ה' מנווט את הטילים.
בגלות ובקושי אנחנו יכולים להתחבר אל הכוחות הטבעיים ולהתייאש במקרים שאין מענה טבעי לבעיה. או להתחבר אל ה' אל הכוחות האל טבעיים ולהאמין שיש תקוה ,שמכל מצוקה אפשר לצאת אי"ה.
