09.02.17 / 14:30
כשמגיעים ילדים חדשים לגן הם לא מגיעים עם מפרט רגשי כתוב. כל ילד הוא עולם שלם העומד בפני עצמו. גם הילד (באופן מפתיע) לא קיבל הוראות הפעלה לעולם שסביבו. גם הוא וגם הצוות החינוכי שסביבו צריכים ללמוד האחד את השני. הוא ילמד ע"י ניסוי טעיה, קבלת גבולות ואנחנו נלמד להכיר אותו ע"י תצפיות וניתוח תגובותיו למצבים שונים כגון יצירת קשר עם הסביבה, יכולת קבלת סירוב, הבנה של הנחיות....ועוד
בדרך כלל מרבית הילדים יגיבו באופן דומה לרבים מהנושאים שהזכרתי. הם ינסו אותנו, ימתחו מעט את הגבולות יבחנו את התגובות ויתאימו את עצמם לסביבה בה הם נמצאים.
אך קיימת קבוצת ילדים נוספת. ילדים שהם רגישים. הם לא רבים, אך הם שם. תפקידינו לאתר אותם. להתאים את עצמינו במעט אליהם, כי הם רגישים. לא סתם רגישים, רגישים מאוד. הם חווים את עולם הגירויים בצורה מוחשית יותר מאחרים, זאת אומרת שהם מוצפים מדברים שאחרים לא חשים כלל ודברים שלא מטרידים אחרים מפריעים להם ברמה בלתי נסבלת. הם רואים את הדברים בצורה מעט שונה משאר בני גילם. הם מבינים דברים לעומק כבר מגיל צעיר מאוד. הם מאוד שקטים ונוהגים לבחון את העולם שמסביבם. הם חוקרים מהמעלה הראשונה. הם ילדים בעלי מצפון מאוד מפותח, יכולת הביטוי שלהם גבוהה והם יודעים להשתמש בה בזמן ובמקום הנכונים. לא פעם תכונות אילו יביאו את הסובבים לראות בילדים המוכשרים הללו גורם מפריע. קל לנו להתמודד עם ילדים "ששוחים בזרם המרכזי בלי להוות מטרד. בלי שאלות מיותרות ללא חשיבה מחוץ לקופסא ובטח נח לנו עם ילדים שלא מעבירים ביקורת. זה קל שקט והכי חשוב אנחנו נראים טוב בעיני אחרים. אך כל זה הוא רק לכאורה. רק על פני השטח. עלינו כצוות חינוכי להגיע לכל ילד וילד. להעניק לכל אחד את הטוב ביותר שידינו ניתנת להשיג. שלא יהיה ספק, ילד בעל רגישות שלא מזוהה ע"י הוריו או ע"י הצוותים החינוכיים שסביבו יביע את תסכולו בהתקפי זעם או לחלופין בהסתגרות בתוך עצמו. יתכן ויהפוך לאדם שמרצה את סביבתו בכדי לא להיכנס לעימותים מיותרים או שהתנהגותו תובן בטעות כבעיית קשב וריכוז. לכן החשיבות הגדולה כל כך ביכולת שלנו להגיע לכל ילד ולהעניק בדיוק את הכלים שהילד צריך. וכפי שאנחנו מבינים, לא כולם אותו הדבר ולכל אחד הצרכים שלו. אין סיבה שילד רגיש יופלה לעומת "ילדי הזרם מרכזי".
אז איך נטפל? חייבים לתת להם אפיקי התבטאות. אומנות ויצירה היא דרך נהדרת . אין יפה ולא יפה. אין נכון ולא נכון, לא מתייחסים לערך האומנותי של היצירה למעט עצם היותה יצירה והוא זה שיצר אותה. אך זו רק דרך אחת.
המון חיזוקים חיוביים. המון מקום להבעה עצמית. הילד הרגיש הוא בבחינת מתנה. מי מאיתנו לא ירצה ילד אומנותי יצירתי המעדיף מעט קשרים איכותיים על פני ריבוי קשרים שטחיים?
לגדל ילד רגיש יכול להיות אתגר מצד אחד ותענוג גדול מצד שני. אם לומדים ומכירים את התכונה, מתייחסים אליה בכבוד וכלכל תכונה אחרת, מגדלים את הילד תוך דגש על נקודות חוזק שלו והתחשבות בצרכיו, הוא יגדל להיות אדם בוגר בריא ומאושר. כך בגן וכך בבית "יש יתרון לחוכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך " קוהלת ט' 17
אז אך אני מזהה אותם ?פשוט, משווה תגובות, עוקבת בעיניים. רואה, צופה, מתבוננת, חשה אותם.
באהבה רגינה הגננת
