18.01.20 / 19:38
נתקלתם בילדים שמבקשים מהם ליטול חלק במטלות הבית ותמיד הם אומרים: "אבל למה אני?"?| לעומתם, ישנם ילדים השותפים במטלות הבית ושואלים: "מה עוד יש לעשות, במה עוד אפשר לעזור?"
פתחנו השבוע בספר 'שמות', הממשיך לסקור את קורות עם ישראל במצרים. אך בתקופה שונה וחדשה. לא עוד עם שלצידו עומד האח, המשנה למלך, המכלכל אותו ומגן עליו, אלא עם הנרדף על-ידי פרעה ועמו, עם המתענה בעבודת פרך.
כיצד אנו מתמודדים עם עבודה שאנו מרגישים שהיא מתישה אותנו? התבוננות בתהליכים שאירעו לעם ישראל מאז המפגש של אברהם אבינו עם ה', בברית בין הבתרים המופיעה באמצע ספר בראשית, שם נאמר: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה" ועד יציאתם הפיזית ממצרים - כל זאת יתנו לנו מענה.
אחת השאלות הקשות שמפרשי התורה מתייחסים אליהן, היא: היכן ארבע-מאות שנות השעבוד שהובטחו לאברהם? והרי עם ישראל היה פיזית במצרים רק 210 שנים? אכן, המפרשים מסבירים שארבע-מאות השנים מתחילים מלידת יצחק. אך חכמינו אומרים שהשעבוד הקשה במצרים היה רק מאז לידת מרים, כשמונים ושש שנים. כולנו קראנו על השנים היפות של יעקב ובניו במצרים – אז היכן ההבטחה האלוקית של העבודה והעינוי משך ארבע-מאות שנה?
המענה לתמיהה זו, כפי שמציג הרבי מליובאוויטש, תכשיר לנו את הדרך לעבור לעבודה יצרנית, היוצרת חיים ומשמחת את בעליה ולא בעבודת כפייה השורפת את הזמן המוקצב בחיים ומתישה את בעליה.
אכן, ה' גזר על בני-ישראל עבודה עם מאמץ, אך הייתה להם האפשרות להחליט באיזה סוג עבודה הם בוחרים, בעבודה ועמל בקיום תורה ומצוות, או בחופש מהתורה והמצוות ובעבודת הכפייה של פרעה.
האבות עמלו בלימוד תורה וקיימו את הכתוב בה טרם שניתנה בסיני. יעקב הכין תשתית לשנים יפות במצרים על-ידי ששלח את יהודה להקים ישיבה במצרים על-מנת לעמול בתורה. השעבוד הקשה החל רק לאחר שכל השבטים הלכו לעולמם ודור ההמשך ויתר על לימוד התורה, התמקד בחיי החומר ו"זכה" לעול פרעה הקשה.
בניגוד ליציאת מצרים, שם היינו זקוקים ל-ה' שיוציא אותנו, כי לא היה בנו את הכוח לצאת - היום, לאחר מתן תורה, יש לכל אחד מאיתנו, אם רק ירצה, את הכלים והכוח להפסיק לעבוד בפרך - "עבודת פרך" היא עבודה שאין לה קצבה, אין לה סוף.
אדם החי בשביל לעבוד, עובד בפרך ומשקיע את כל חייו ב"עשיית כסף", כל ראשו בכל זמנו מונח בהגדלת ההון העצמי שלו, הוא שוכח בשביל מה הוא חי, עבודה שאין לה סוף.
ה'חפץ חיים' החזיק חנות שכל היום הייתה פתוחה עד לצבירת הפדיון היומי לו היה זקוק למחייתו. אך כיום אנשים בוחרים דירה לא רק לפי הצרכים שלהם, אלא גם לפי הדירות שהחברים מחזיקים - ואז, פעמים מחירי הדירה גורמים להם לקחת משכנתא המשעבדת אותם לעבודה ללא הפסקה.
אדם העובד בשביל לחיות - יודע לשים גבול לזמן הפיזי ולזמן שחושב על העבודה. היציאה מהשעבוד מתבטאת היום בראיית מציאות הבריאה, כדברי דוד המלך בספר תהילים: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי".
הוא עובד בצורה מוגבלת כדי ליצור את הכלי שדרכו יקבל את פרנסתו, ואת שאר היום הוא מקדיש ליצירת החיים הרוחניים בהקדשת זמן לתפילה, לשיעורי תורה ולעזרה פיזית לזולת.
ביציאת מצרים יצאנו מהעבדות הפיזית ומהשעבוד לבני-אדם הרואים רק את טובתם ומשתמשים בנו ככלי להשיג את מטרתם - אך נשארנו עבדים לה', הרואה את טובתנו אנו ומעניק לנו עבודה על-מנת שנחבור אל הכוח האין-סופי שבו, עבודה על-מנת שיעניק לנו שכר לא מוגבל. גם אם משקיעים עמל רב אנחנו נהנים בכל רגע למלא רצון למי שהעניק לנו החיים ומחייה אותנו בכל רגע.
יש ילדים שאינם רואים את הרווח במילוי רצון ההורים ולכן מרגישים עבדות מכל מטלה שההורים מבקשים, אך ישנם ילדים שנהנים למלא רצון ההורים שהביאו אותם לעולם ודואגים למחייתם.
אז בואו ונדאג שלא נעבוד בפרך ונהנה בכל רגע לעמול בעת מילוי רצון ה'.
