23.06.16 / 08:54
פרשת שלח מוכרת בפני סיפור המרגלים המופיע בה. דבר הידוע כמפנה משמעותי בכניסתם לארץ של בני ישראל בצאתם ממצרים.
בפרשתנו אנו לומדים על המרגלים,שנשלחו לתור את הארץ. ההתחלה של שילוח המרגלים היתה באוירה טובה, "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" ורש"י מוסיף "באותה שעה כשרים היו".
רק לאחר מכן, בשעה שהם חזרו עם החדשות הרעות בפיהם שלא כדאי להכנס לארץ, אנו מגלים שה' העניש את בני ישראל לנוע במדבר במשך 40 שנה.
בחומש דברים אנו שומעים את הסיפור מפיו של משה רבינו, שם אנו מגלים דבר חדש שלא מופיע בפרשתנו. כשמשה רבינו חוזר ומספר את סיפור המרגלים הוא מוסיף בתחילת הסיפור פרט חשוב ביותר: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויתורו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר" (א, כ"ב).
כאן למעשה משה מגלה לנו שהרעיון של שילוח המרגלים לא בא מאת הקב"ה או ממשה עצמו, אלא זהו רעיון של העם, ורש"י מבאר שלא משה ולא הקב"ה אהבו את הרעיון הזה, אלא מחמת שבנ"י תבעו זאת,
נשאלת השאלה, איך ידע משה שמשילוח המרגלים יצא משהו שלילי, לכאורה שילוח מרגלים לפני כיבוש הארץ הוא הדבר הנכון והאחראי ביותר לעשותו?
פרשת המרגלים מגיעה אחרי כל כך הרבה ניסים שבנ"י ראו במצרים ובמדבר.
הם היו צריכים להיות סמוכים ובטוחים בבטחון גמור בה' ובמשה עבדו שיביא אותם לארץ ישראל, גם לו יצוייר שמשה היה בא ואומר להם "נשלחה אנשים לפנינו וירגלו את הארץ" – בני ישראל היו אמורים לצעוק כמו שכלב צעק "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, והלא קרע לנו את הים, הוריד לנו את המן, והגיז לנו את השלו" (רש"י יג, ל).
זאת היתה התשובה שציפו לקבל מעם ישראל, אך כשבנ"י מעצמם מציעים לשלוח מרגלים, הבין משה שלבנ"י אין את הביטחון הדרוש כדי שיזכו לניסים של הקב"ה ומראש כבר ידע שטובה לא תצמח מזה לבנ"י.
מהי ההוראה בזה עבורנו?
כשמדובר במצוה שיש לה נגיעה לאנשים אחרים שעלולים לסבול בשל כך, גם אם המניעים חשובים ביותר, עלינו לשאול את עצמנו האם אנו עושים זאת מפני שבוער לנו לקיים את המצוה או שאנו מונעים מתוך אינטרסים אישיים, ואז יש "להיבחן" אצל מישהו אובייקטיבי שיחליט האם זהו דבר שנכון וראוי לעשותו.
שבת שלום ומבורך/הרב יעקב סוסי
