הלב הרחב של שוהם

מאת: ג'ני פרנקל שלום

בעוד כשלושה חודשים יתגייס שוהם אמסלם לצה"ל, אז ייאלץ לקחת מספר צעדים אחורה מהפרויקטים ההתנדבותיים שלו ולהתמקד בשירות הצבאי. מאז מתמיד הוא נחשב לתלמיד מאתגר, עם בעיות לא פשוטות של משמעת ואלימות. כבר בכיתה ט' הבין שהמסגרת הבית ספרית לא מתאימה לו ונשר מהלימודים. במקום להסתובב ברחובות, לחפש צרות ולהסתבך עם החוק, מצא אמסלם משמעות חדשה לחיים-תרומה לקהילה. "היה לי קשה מאוד בבית הספר ובסופו של דבר נשרתי. אני היפראקטיבי ואוהב לנהל דברים. ככה מצאתי את עצמי מתחבר לאנשים טובים וביחד הרמנו פרויקטים, עזרנו ושימחנו אנשים" הוא אומר. "זה התחיל כשהייתי בן 14, ודודה שלי מישל אבו נפטרה ממחלת הסרטן. היא הייתה הדודה שהייתי הכי מחובר אליה ואהבתי אותה מאוד. אחרי המוות שלה החלטתי שאני לחייב לעשות משהו לזכרה והרמתי מופע התרמה לילד חולה סרטן. מאז כל מה שאני עושה מוקדש לעילוי נשמתה".

הוא רק בן 18.5, אבל מאחוריו כבר חמש שנים של עשייה מרובה, שהחלה כמעט במקרה וגדלה עם הזמן, עד שהפכה לחלק בלתי נפרד ומרכזי בחיים שלו. למרות שרוב הזמן הוא מעדיף להישאר מאחורי הקלעים, הוא הסכים הפעם לחשוף את העשייה שלו כדי לחזק אחרים ולתת להם השראה. בתקווה שבימים הארוכים בהם הוא יהיה בבסיס, יהיו כאן בעיר עוד אנשים טובים שימשיכו את הפעילות הענפה שלו.

אירוע התרמה עבור ילד חולה סרטן/ אולמי עדיה

היה זה הפרויקט הגדול הראשון של אמסלם, שנועד כדי לגייס תרומות עבור ילד בן 7, שהיה חולה בסרטן. תחילה אסף תרומות קטנות מאנשים פרטיים, הצליח לגייס 1500 שקלים והביא  למשפחה. אולם כשראה את עיניו של הילד ואת החיוך שלו, הבין שצריך קצת יותר. "הוא היה הילד הכי חמוד שראיתי בחיים שלי והתחברתי אליו מיד. מאותו רגע שראיתי את החיוך שלו ליוויתי אותו לכל אורך הדרך, הוא היה כמו אחי הקטן". בזכות תושבים טובים הם הצליחו להרים ערב ענק באולמי 'עדיה', שנתרמו על ידי הבעלים בלי לשאול שאלות. היו שם האמנים המובילים בישראל, שבאו ולקחו חלק מכל הלב. "זאת הזדמנות מצוינת להגיד תודה לדני וגלי סיון, מלי בלום, כרמית אברהמוב, רועי גבאי, עינב אושפיז וליאור כהן, שבלעדיהם זה לא היה קורה. בטוח פספסתי עוד כמה, אז אני מתנצל מראש". מספר חודשים לאחר מכן הלך הילד לעולמו ואמסלם ספג מכה קשה. "זה היה אחד מהימים הקשים בחיים שלי. הגעתי לבית העלמין וקרעתי את החולצה, ביקשתי לשבת עליו שבעה. שבוע אחר כך הוא חגג יום הולדת שמונה והגעתי לחדר שלו ושמתי לו מתנה. הוא אהב את מכבי תל אביב אז קניתי לו כדור של הקבוצה ועוד כמה קשקושים. עד היום הוא הולך איתי לכל מקום וכשאני נכנס למצבים קשים אני שואב ממנו כוח. אני מגיע פעם בחודש לבית העלמין, מדבר איתו ומספר לו. אני יודע שהוא שומע אותי. הוא היה ילד מדהים, צדיק ולוחם אמיתי".

משמח ילדים במחלקת הילדים ב'קפלן'

לאחר פטירתו של הילד, החליט אמסלם שהוא רוצה לשמח עוד ועוד ילדים חולים. הוא חיפש בגוגל את מספר הטלפון של בית החולים 'קפלן' וביקש להגיע למחלקת הילדים. "הלכתי לחצי חינם ביבנה והם תרמו כמות גדולה מאוד של משחקים. מבחינתי זה לגמרי לא היה מובן מאליו, שנתנו בי אמון מלא. זה בהחלט  מאוד מחזק ונותן את כוח ומוטיבציה להמשיך. הגענו למחלקה עם המון הפתעות, עם ליצנים וקוסם ובובות מתנפחות. הגענו עד למיטות של הילדים שהתקשו לקום ולקחת חלק בהפעלות. האור שהיה להם בעיניים זה משהו שאני בחיים לא אשכח. אלה רגעי קסם ואושר אמתיים".

'הפסקה מתוקה' עבור ילד בן 4 חולה סרטן

"הוא היה צריך כסף כדי לטוס לארצות הברית ולעבור שם טיפולים במחלת הסרטן" מספר אמסלם "בגלל שכבר היה לי לצערי ניסיון לא פשוט, החלטתי הפעם שאני מעדיף שלא לפגוש את הילד. אז יצרתי קשר עם חברה של האמא והצעתי את עזרתי. התחלתי לאסוף תרומות מבתי עסק ביבנה וארגנתי הפסקה מתוקה לתלמידי בגינסבורג ובאלון. אספתי קרוב ל-2,000 שקלים והעברתי למשפחה. הפעם בחרתי שלא להתחבר רגשית, אבל כמובן שהיה לי חשוב לדעת שהוא טס בסוף, עבר את הטיפולים וחזר ארצה. האמת, שאין לי מושג מה קורה איתו היום. אני מקווה שזה מאחוריו ושהוא בריא".

איסוף מצרכים למשפחות נזקקות

אמסלם החל לאסוף מצרכים למשפחות נזקקות, אחרי שהכיר על אחד מהספסלים ברחוב דואני את אלכס, שהיה דייר רחוב. הוא אומנם קיבל קורת גג במחסן קטן במושב בן זכאי, אבל העדיף להעביר את לילותיו ברחובות כי חיפש את קרבתם של אנשים, כך הוא סיפר לשוהם. "הוא עלה לארץ ממוסקבה והיה שם מורה למתמטיקה. כאן בארץ הוא לא מצא את עצמו והגיע למצבים קשים. הייתי חוזר מבילויים, מביא לו לאכול ויושב איתו על הספסל. היינו מדברים שעות, הוא היה אדם מאוד חכם ולמדתי ממנו הרבה". באחד מלילות החורף הוא מצא את אלכס ישן על הספסל הקבוע. עלה הביתה ודאג לו לשמיכה ומרק שעועית חם. הם ישבו שם יחד ושוחחו ארוכות, עד ששוהם פרש לביתו. בבוקר התעורר לבשורה מרה, אלכס קפא מקור ונפטר. הוא הגיע להלוויה, הקריא הספד וסיפר לכולם על האדם שהיה. "הוא השפיע עליי מאוד ומאז התחלתי לאסוף מצרכים למשפחות שאין להן אוכל בבית. בחג אני עושה סלי מזון באופן קבוע. בימים רגילים ברגע שמגיעות אליי פניות אני דואג לגייס מזון בסיסי ולסייע באופן שוטף. יש משפחות שחוששות לפנות לרווחה מסיבות כאלה ואחרות. אז חשוב לי לציין שכל מי שפונה אליי זה נשאר בינו לביני ואני לא מערב את הרשויות. יחד עם זאת מי שרוצה שהרווחה תהיה מעורבת, אז אני  מערב. לאחר שנים של עבודה משותפת, אני יוכל להגיד שהיום יש שיתוף פעולה מאוד פורה והם מסייעים עד כמה שניתן".

שיפוץ בית/ שלומית ענצ'ו

לסיפורה הקשה של שלומית ענצ'ו נחשף אמסלם כאשר חלף יום אחד סמוך לביתה והריח ריח רע. "היה לי ברור שקורה משהו חריג, אז הלכתי בעקבות הריח" הוא מספר "הגעתי לדירה וראיתי אותה שוכבת בתוך ערימה של זבל, עם חולדות ועכברים מסביבה. התברר שהיא אישה ערירית ונכה, כמעט ולא יוצאת מהבית ובטח שלא מסוגלת להוריד את הזבל. היא ראתה אותי בדלת ורק אמרה: 'תעזור לי'. הבטחתי לה שאעזור, אבל לא היה לי מושג בכלל מאיפה מתחילים. הבאתי חומרי ניקיון וציוד והתחלתי לנקות. לקח לי שלושה ימים לנקות את הבית שלה ועשיתי הכל לבד. אחרי שהבאתי את הדירה למצב נורמלי, דאגתי לה לאוכל והלכתי לדרכי. הייתי אז בסך הכל בן 16 ולא הייתה לי יותר מידי מודעות, אז גם לא דאגתי לוודא שהיא בסדר". לפני שמונה חודשים חזר אמסלם לביתה של שלומית וראה שוב שהמצב בכי רע. הוא מצא אותה מיואשת, רגע לפני שניסתה לשים קץ לחייה. "זה היה מזעזע. הבטחתי לה שאני אטפל בהכל ושאין לה מה לדאוג. הלכתי לרווחה והתחננתי שיעזרו לה. הם אמרו שהיא לא רוצה לעזור לעצמה. הייתי מיואש ודרשתי בתוקף שמישהו יתערב, עד שהזמינו לי משטרה וסילקו אותי משם. כשירדתי למטה פשוט ישבתי ובכיתי, הייתי מאוד נסער. ואז מישהי בשם אור מהרווחה ראתה אותי וזה נגע ללב שלה, היא אמרה לי שהיא איתי ומוכנה לעזור בכל מה שצריך". הוא גייס לעזרתו גם את פליקס מעיריית יבנה, וביחד הם ניקו ושיפצו את הבית. "מאז שיתוף הפעולה עם העירייה והרווחה הוא מעולה". בהמשך דאג לתרומות של ציוד וריהוט ואפילו סידר לה יום טיפוח, שכלל פדיקור, מניקור, תספורת וצבע לשיער. "היא התרגשה עד דמעות, אבל אותי היא ריגשה הרבה יותר".

סיוע לניצולי שואה

בעקבות סיפורה של שלומית נחשף אמסלם לתופעה שלא הכיר עד כה, אנשים שחיים בעוני מחפיר, ללא מוצרי מזון וריהוט בסיסיים. אז הוא החליט שזה יהיה הפרויקט הבא שלו. "פנו אליי מהרווחה וסיפרו על זוג קשישים ניצולי שואה, שחיים עם פשפשים בבית ובתוך המזרון שלהם" הוא מספר "פרסמתי פוסט בפייסבוק והייתה הירתמות מדהימה של תושבי יבנה. אז שיפצנו להם את הבית וקנינו מזרון חדש".

בהמשך הכיר גם את ניצול השואה ינקו רפופורט, אדם ערירי שחיפש בעיקר חברה. "מאיר לוי ממד"א הפגיש בינינו וסיפר לי שמאז שאישתו נפטרה לפני 8 שנים, אין לו אף אחד. התחלתי להגיע אליו כדי לארח לו חברה וכשכבר התקרבנו ראיתי גם שחסר לו אוכל. פעם אחת הבאתי לו קוסקוס של אמא שלי, אבל הוא אמר שזה חריף לו והוא לא אוכל חריף. מאז אני מבשל לו כשמזדמן לי. בנוסף ראיתי שהמטבח שלו במצב מאוד לא טוב, אז גייסתי תרומות ודאגנו להרכיב לו  מטבח חדש. על הדרך שיפצנו גם את השירותים והמקלחת. אני דואג לו למשפחות מארחות בשישי-שבת ואני גם יודע שבחגים איציק מזוז דואג לקחת אותו אליהם. אנחנו בקשר רציף כל הזמן ואני דואג בכל כמה ימים להתקשר אליו ולשאול לשלומו. לפעמים אנשים לא זקוקים לכסף, הם רק רוצים לדעת שיש מישהו שאכפת לו מהם".

אירוע התרמה לעדן סופיה/ עדיה

השמועות על מחלת הסרטן שתקפה את עדן סופיה בת ה-7, תושבת יבנה, הגיעו לאמסלם עד לזקינטוס, לשם טס לבילוי עם חברים. "קיבלתי אינספור הודעות ולא יכולתי להישאר אדיש. אז בזמן שהחברים שלי יצאו לבלות במסיבות אני נשארתי בחדר וניסיתי להפעיל את כל הקשרים שלי כדי לגייס אמנים. יוסי, עזרא ודדה שוב תרמו את האולם שלהם ואנחנו ואני, יחד עם צוות מתנדבים אדיר, דאגתי להביא את האמנים. היה אירוע מאוד מוצלח והצלחנו להשיג למעלה ממאה אלף שקל. עדן טסה לניתוח, עברה אותו בהצלחה ועכשיו היא כבר חזרה לספסל הלימודים. נפגשתי מספר פעמים איתה ועם ההורים שלה. זה מאוד שימח אותי לראות אותה עומדת על הרגליים ואומרת 'תודה'. זה נותן כוח אדיר להמשיך בעשייה".

הרצאות לבני נוער וחיזוק ילדים ובני נוער עם בעיה חברתית

מתוך הניסיון האישי שלו, לאחר שהיה מעורב בתקריות אלימות, באירועים של התעמרות בילדים והושעה אינספור פעמים מבית הספר, הבין אמסלם שזאת לא הדרך, שאפשר ורצוי גם אחרת ושינה את דרכו בחיים. הוא החליט לספר את הסיפור האישי שלו לבני הנוער, מתוך רצון להשפיע עליהם ולגרום גם להם להתנהג אחרת. לאחרונה החל להעביר בהתנדבות הרצאות בבתי ספר ופנימיות. "אני מודה שהייתי ילד בעייתי ומדבר על זה גלוי" הוא אומר "הלכתי מכות, העלבתי ילדים, דיברתי לא יפה, זרקתי שולחנות וכסאות בכיתה. כל מה שרק אפשר לחשוב עליו. אבל עשיתי מהפך, שאני מאוד גאה בו ולכן בחרתי להעביר את זה הלאה. אני מנסה להעביר להם מסר לפיו אם אני עשיתי שינוי מקצה לקצה כל אחד יכול". בנוסף החל אמסלם בפרויקט שמטרתו לקדם ילדים מנודים חברתית וכאלה שסובלים מחרמות. הוא גייס לטובת העניין הזה את כל האמנים המפורסמים שהוא מכיר וביחד הם מנסים להילחם בתופעה. "אני בקשר עם עדן בן זקן, ליאור  נרקיס, נסרין, מאור אדרי ועוד רשימה ארוכה של אמנים, שמגיעים לבתי הספר או לגנים נפגשים עם הילדים הללו ומחזקים אותם. כששאר הילדים רואים שהאמן בא לילד הספציפי זה עושה להם משהו והרבה פעמים גורם לכך שהם משנים את היחס שלהם אליו. זה איפשהו סוג של סגירת מעגל גם עבורי".

סיוע לילדים ובני נוער נזקקים

מתוך הרצון לקדם בני נוער ולא לתת לאף אחד מהם להרגיש שונה בשל מחסור כלכלי. החליט אמסלם לסייע להם גם בזה. לא פעם הוא נכנס לתוך בתי הספר ומנסה לאתר את הילדים שאין להם, מסתכל על הבגדים שהם לובשים, הנעליים שנועלים ועל האוכל שהם אוכלים בזמן הפסקת העשר. לאחר מכן הוא עורך רשימה מסודרת ומגייס עבורם תרומות של המותגים המובילים. הכל נעשה בשקט-בשקט, ומאחורי הקלעים. "אף אחד לא יודע למה אני בא ומה אני עושה. בסוף אנחנו יושבים יחד עם המורה על הרשימה ומתאימים לכל אחד את הסיוע שהוא זקוק לו. יש ביבנה את החנות 'קאן קאן' והם תורמים לי באופן קבוע את המותגים הנחשבים ביותר בבגדים ונעליים. אני רוצה שדווקא אלה שאין להם ילבשו וינעלו את הדברים הכי טובים והכי נחשבים. שלא ירגישו שונים, אלא שווים בין שווים. עד לשנה שעברה גם הייתי דואג לסנדוויצ'ים לילדים. הייתי משאיר להם כריכים מוכנים בקיוסקים ובחניות וככה הם היו באים ולוקחים, בלי שאף אחד ידע או ירגיש. אנשים נזקקים, בעיקר ילדים, חשים הרבה מאוד פעמים אי נעימות מהמצב שלהם ומתביישים. אני לא רוצה שאף אחד ירגיש לו בנוח, אז אני עושה את הכל בצורה מאוד עדינה ודיסקרטית".

העשייה הרבה של אמסלם הצעיר קיבלה בשנים האחרונות גם הרבה מאוד במה בערוצי התקשורת השונים, מה שהפך אותו לדמות מוכרת ומוערכת בעיר. באחת התכניות הבחין בו מי שמוביל את כנס מנהיגות צעירה, שצפה בתכנית ממש במקרה, במהלך טיפול שינויים שעבר. הוא יצר קשר עם אמסלם וביקש ממנו להגיע לכנס בחיפה ולייצג את יבנה. בהמשך הציעו לו לטוס לארצות הברית ולהיפגש עם נשיא ארצות הברית דאז, ברק אובמה. אמסלם קצת נבהל מעוצמת המעמד וסירב. "עד היום אני מצטער על זה שלא לקחתי את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים, אבל אני מאמין שמה שצריך קרות קורה".

הילד שנחשב לבעייתי, נזרק מכל המסגרות ונשר מהלימודים בגיל 15, הפך לדמות נערצת רק בזכות הטוב שהוא עושה לקהילה שסביבו, ונדמה שלעיתים אפילו הוא עצמו לא מאמין שזה קרה לו. "אני מרגיש שבחמש השנים האחרונות התבגרתי ב-20 שנה. נחשפתי למקומות הכי קשים בחברה הישראלית, ראיתי בעיניים שלי עוני מחפיר שלא דמיינתי בכלל שקיים כזה, ראיתי ילדים לוחמים שעוזבים את העולם הזה עוד לפני שהספיקו לחיות. כל הדברים האלה שינו אותי, העצימו אותי וגרמו לי לראות את החיים לגמרי אחרת. אנשים רואים אותי ברחוב ואומרים לי 'אתה תגיע רחוק', אני בכלל עדיין לא יודע לאן אני רוצה להגיע, אבל האמונה הזאת שיש להם בי מאוד מחזקת ומשמעותית עבורי. זאת ההזדמנות שלי להודות לכל מי שעוזר לי לאורך כל הדרך, יש ביבנה אנשים מדהימים שתמיד שמחים לתת יד, ואין ספק שבלעדיהם לא הייתי מצליח".