העידן החדש של טל

משהו טוב עובר על מועדון 'רוטרי' ביבנה. בחודשים האחרונים הם מרעננים את השורות, יוצרים שיתופי פעולה חדשים, והופכים את המועדון הוותיק הזה, שהיה נחשב בעבר לסגור ואקסקלוסיבי, לנגיש יותר ופתוח לכלל הציבור. את הרוח החדשה הזאת הביא עימו למועדון הנשיא החדש של המועדון טל מימרן. "זה לא קל להצעיר מועדון ולפתוח מועדון אותו החוצה" אומר מימרן "אבל זה למטרה טובה ואנחנו עושים את זה בכל הכוח ובסוף זה עובד. הפעילות ברוטרי מתחדשת. יש הרבה חבר'ה צעירים שמגיעים לפעילויות שלנו, לוקחים חלק ומתרשמים. אני מאמין שבהמשך הם יהפכו גם לחברים שלנו ויצטרפו אלינו למועדון. כרגע המשימה הנקודתית היא לחדש את המועדון, להצעיר אותו ולהתקדם קדימה. אבל אני לא מסתכל יותר מידי רחוק כי העולם הוא דינאמי, הכל זמני ושאול ויכול להשתנות בכל רגע. נכון לעכשיו כל עוד יש לנו הזדמנות לעשות טוב, נעשה".

הוא בן 36, נשוי ואב לילד בן 3: "הם תופסים את מרכז חיי" הוא אומר. את אישתו הקולומביאנית הכיר לפני כשבע שנים במהלך טיול לאקוודור. "היא טיילה עם חברות. בילינו שלושה ימים מאוד מוצלחים ביחד. משם יצאתי למסע של דילוגים בין ישראל לקולומביה. עד שבדילוג השישי היא דילגה איתי בחזרה לישראל". כבר חמש שנים שהם חיים כאן יחד. תחילה שכרו בית בגאליה ולאחר מכן עברו להתגורר ביבנה הירוקה. "החיים בכפר מאוד פסטורליים, אבל היא גם התחברה מאוד לעיר ובכלל לארץ. למרות שהיא מאוד מתגעגעת לקולומביה. פעם בשנה או שאנחנו טסים לשם או שהמשפחה שלה באה לבקר לשלושה חודשים. אנחנו מארחים אותם אצלנו בבית וזה תענוג גדול. בזכותם למדתי ספרדית ונחשפתי לתרבות חדשה. אני חושב שככל שאתה נחשף ליותר תרבויות, זה פותח אותך לבני אדם. אתה מבין שנכון שאנחנו חלק מרכזי מהעולם, אבל לא מרכז העולם. זה פתח אותי והפך אותי לאדם טוב יותר. אני מת על התרבות הלטינית, על החום שלהם והשמחה. כמובן שגם האוכל הוא בונוס מאוד משמעותי".

את דרכו המקצועית החל בלימודי מששפטים ולאחר מכן התמחה באחד מהמשרדים הגדולים בארץ. במשך עבד במשרד המשפטים, ביחידה להסכמים ותביעות בינלאומיות. יחידה, שבין היתר, מייצגת את ישראל באו"ם ובוועדות לזכויות אדם. אחרי שנתיים בתפקיד מעניין ומאתגר החליט ללכת לכיוון האקדמי והחל ללמוד לתואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית. כיום הוא שוקד על הדוקטורט שלו באוניברסיטה והוא 'עמית מחר', כלומר את הדוקטורט שלו הוא כותב בתשלום, לאחר שמצאו בו פוטנציאל רב. האוניברסיטה בוחרת רק דוקטורנט אחד כזה בכל שנה. הוא גם קיבל את מלגת הנשיא, וגם זה משהו שרק סטודנט אחד בכל שנה זוכה בו. "שתי המלגות האלה הן בעצם איתות לזה שבונים עליי" הוא מסביר "מצד שני אני יודע שברגע שאסיים את הדוקטורט זה יהיה צומת דרכים, והכל יהיה פתוח. אני לא מחויב להישאר, אבל האוניברסיטה לא מודאגת מכך כי יש הרבה יותר מועמדות שרוצים מאשר אוניברסיטאות. זה אני שצריך לשאוף להישאר. מאוד טוב לי באוניברסיטה, יש חיבור טוב עם אנשים ואני מצליח לקדם שם דברים בצורה טובה. אבל אני לא שולל אפשרויות חדשות ומעניינות, שבוודאי יכנסו לי לחיים". במקביל בעשור האחרון הוא בעיקר מלמד משפט בינלאומי, בכל המוסדות להשכלה גבוהה המובילים בארץ.

לפני כשנתיים, כשהחל לעבוד על הדוקטורט, צמצם את מקומות ההוראה ונשאר ללמד רק בעברית. "בגלל שצמצמתי את הפעילות המקצועית שלי, התפנה לי פתאום הרבה מאוד מקום בלוז והרגשתי שאני רוצה למלא אותו במשהו חיובי. הרבה פעמים לקחתי סטודנטים שלי להתנדב בכל מיני מקומות בירושלים, כחלק מחינוך ערכי. אז אמרתי לעצמי שאחרי כל כך הרבה שנים שאני מנסה לעשות טוב בירושלים, הגיע הזמן לעשות טוב בביתי". היות ובשנים האחרונות הדרך סטודנטים בתורת הנאום ודיבייטים, הכין אותם תחרויות והם אף קצרו שבחים והישגים. החליט מימרן לעשות את זה גם ביבנה והגיע להתנדב בפרויקט 'הנואם הצעיר' של רוטרי. "הרגיש לי מאוד טבעי לבוא ולעשות את זה. אבל כשהגעתי התחילו לדבר איתי על ניהול הפרויקט והסכמתי". במהלך החצי שנה בה פעל מכוח הפרויקט הזה, נחשף מימרן לפעילויות של רוטרי והתחבר.

איך בעצם פועל המועדון?

"רוטרי הוא ארגון עולמי, שקיים בעולם כבר מ 1905. הוא למעשה אחד מארגוני הנטוורקינג הראשונים בעולם. המטרה של רוטרי היא לקדם ולתרום לקהילה באמצעות ידע מקצועי וקשרים. רוטרי העולמי פועל למטרות גדולות, כמו: מיגור מחלת הפוליו או קיום פרויקטים של מים וסניטציה באפריקה. רוטרי הארצי פועל ברמה הארצית ורוטרי יבנה פועל בשדה שלנו. אבל כשצריך אנחנו יכולים לפנות לעזרה של חברי רוטרי מערים אחרות ולבקש סיוע כספי או מקצועי מרוטרי העולמי".

מה גרם לך להתחבר?

"ראיתי שזה מועדון שפועל בעיר כבר 30 שנה, ושגם דור המייסדים וגם הדור הממשיך הם בעצם אנשים בגיל של ההורים שלי. הם פעלו בעיר עשרות שנים, אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות חילופי דורות ולהעביר את הלפיד הלאה, לדור הצעיר. אז כשהציעו לי לקחת על עצמי את ההובלה של המועדון הסכמתי".

למה?

הרגשתי שזה יכול להיות אחלה אתגר לטובת הקהילה, יותר אפילו מאשר לטובת רוטרי עצמו כי ככל שהמועדון יהיה משפיע יותר כך נוכל לעשות יותר למען הסביבה. כצעד ראשון  צירפתי אליי שני צעירים. ג'ניפר סאני שהיא מורה וסגנית מנהלת בנס ציונה, אבל היא תושבת יבנה והיא המנכ"לית של המועדון. וגיל לוי, תושב יבנה ומנהל בנק לאומי בראשון, שהוא הגזבר שלנו. יצרנו גרעין צעיר, שהצטרף ל 16 החברים המבוגרים יותר. יצאנו לדרך החדשה מחודש יולי האחרון".

איך מתחילים?

"אני פועל בכמה מישורים. קודם כל אני מנסה לעניין אנשים צעירים במועדון, להצטרף ולקחת על עצמם פרויקטים. מעבר לזה, 'רוטרי' עשה המון טוב בעיר, אבל הוא פעל הרבה פעמים בעצמו. אני רציתי לפרוש רשת של שיתופי פעולה. העולם שלנו היום הוא עולם של הכפלת כוח, באמצעות שיתופי פעולה. לכן היה לי מאוד חשוב להושיט יד רחב עד כמה שניתן, ובצורה הכי מגוונת. כך יצרנו שיתופי פעולה מעניינים ופורים".

אילו למשל?

"פניתי לטספצ'ין, עמותה שמפעילה בתי נוער בעיר. בעבר היא פעלה על העדה האתיופית, אבל היום פתוחה לכל האוכלוסיות. גם שם יש דור צעיר, דני נבון, שלקח על עצמו את הובלת העמותה. יחד אנחנו עושים פרויקטים שונים למען הקהילה, עובדים ביחד ומסייעים אחד לשני. התבססו גם שיתופי פעולה עם בית הנוער קדימה, אורט אורמת, ביה"ס ביאליק ובית גיל הזהב. שותפה אחרונה היא קרן ביטון, שהיא סגנית מנהלת בתיכון איילות וחברת הנהלה בכפר הנוער, היא גדלה בעיר ומחוברת לעיר. אנחנו משתפים פעולה כדי לסייע לאיילות ומעבר לזה יש להם קבוצה חזקה של עולים חדשים מקהילות אנגלו-סקסיות, שבאים ללמוד עברית שנה-שנתיים לפני הצבא. חבר'ה איכותיים, שיכולים לעשות הדרכות ולהתנדב. אז אני מחבר בינם לבין בית גיל הזהב והם יבואו לעזור בתחזוקה של המקום או בינם לבין טספצ'ין, שם יוכלו לעזור בפעילות עם בני הנוער".

מאיזה תקציב אתם מתקיימים?

"מועדון יבנה מתקיים מתקציב שלנו הפרטי. כלומר, כל חבר במועדון תורם סכום שנתי וצנוע של אלף שקלים. זה הבסיסי וממנו חצי אנחנו מפרישים לרוטרי הארצי והעולמי, כדי לפעול בשמם וליהנות מהקשרים והתמיכה שלהם. החצי השני משמש אותנו לצרכים הצנועים שלנו".

זה מאוד צנוע.

"נכון, אבל הם התנהלו חכם כלכלית הרבה מאוד שנים אז נשאר כסף בקופה. ומעבר לזה, כשצריך תרומה יש הרבה מאוד אנשי עסקים שנרתמים ותורמים. יש הרבה מאוד אנשי עסקים בעיר עם מודעות גדולה לקהילה. אז כשיש פרויקטים גדולים יש לנו למי לפנות".

אילו פרויקטים עשית למשל?

"רוטרי היה אחד מהגורמים שדחפו  להקמת עמותת 'חביבי', שמפעילה שלוש דירות לחיילים בודדים. אני יועץ משפטי של חביבי בהתנדבות ויש חמישה חברי רוטרי שהם חברים בעמותה. כנקודת התחלה פנינו לאשת עסקים מאוד מובילה בעיר, שתרמה 30 אלף שקלים. עוד דוגמא זה מרכז 'אמאל'ה', מרכז לאימהות טריות שפתחנו לאחרונה ביבנה, בשיתוף רשת המתנ"סים ומעגל נשים יבנה. הן מגיעות פעם בשבוע למתנ"ס ליפקין שחק, מקבלות ארוחת בוקר והרצאה בתחומים שונים שרלוונטיים להן. הרעיון הוא להפוך את זה לבית חם לנשים לפני לידה ואחרי לידה. העולם המודרני דורש מאיתנו הרבה ומהר, מה שמוביל הרבה פעמים לדיכאון אחרי לידה. אז רצינו לספק רשת של תמיכה וליצור קהילה של אימהות טריות, שתומכות אחת בשנייה. מרגע שפרסמתי את זה פנו אליי גם מערים אחרות והביעו התעניינות. אז פניתי לרוטרי ישראל וביקשתי מימון ראשני. הפרויקט פועל רק חודש ויש תאוצה מדהימה. יש חמישה גופים שמריצים אותו קדימה וזה עובד. זה רק ממחיש לי את החשיבות שיש לשיתופי פעולה. לבד אנחנו יכולים לעשות דברים יפים, אבל ביחד השמיים הם הגבול".

ואין מלחמות קרדיט?

"אנחנו מנסים לצמצם את זה. אנחנו בני אדם והרבה פעמים הדברים האלה עולים, כמו בכל מערכת. הגישה שלי, שאני מנחיל במועדון, היא מה שחשוב זה שהדברים ייעשו. יש את המשפט הידוע 'עשית ולא דיוות-לא עשית, עשית ודיוות-מצוין, לא עשית ודיווחת-הכי טוב'. אני בז למשפט הזה, אני בז לרעיון הזה. הלוואי והיינו חיים בעולם שבו קרדיט וקניין רוחני היו חסרי משמעות. אני מכיר את העולם שאני חי בו ואני מכבד את הרצון של האנשים והגופים לקבל הכרה. אבל אני, כמועדון, לא הולך להילחם על הכרה ולא הולך להכניס את הנושא הזה לעשייה הקהילתית. אז אני מנסה לנווט במים סוערים".

איך שיתוף הפעולה עם העירייה?

"מדהים, ראש העיר תומך ועוזר וחברי מועצה מגיעים אלינו לאירועים. באירוע האחרון שקיימנו הגיעו אלינו תום ליפשיץ, אלי מזוז וראש העיר ואישתו. אריאל הלר עוזר המון עם פרסומים של פעילויות, אפילו עם ניסוח. רות שרעבי היא שותפה מאוד משמעותית שלנו בפרויקט 'הנאום הצעיר'. אני ורות סוגרים מעגל אישי, כי כשהייתי תלמיד כיתה י' היא הייתה סגנית מנהלת בגינסבורג בית הספר שבו למדתי, והיא בחרה להיפרד ממני. בסופו של דבר סיימתי את לימודיי ברחובות. אבל היום היא שותפה לדרך וכיף לנו לעבוד ביחד. כך שברמה המוניציפלית המצב שלנו מצוין, לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה".

אתה רואה את עצמך מתפתח בתוך הארגון?

"אני לא נמצא ברוטרי בשביל קידום מקצועי, והכל כמובן בהתנדבות מלאה. אני כאן נטו בשביל לעשות טוב ולתת בחזרה לקהילה שצמחתי בתוכה. בסופו של דבר אני כילד גדלתי ביבנה, נהניתי ממה שהקהילה הזאת מעניקה ועכשיו תורי לתת בחזרה".

זה יכול לשמש כקרש קפיצה לעולם הפוליטי?

"אני לא חושב על הכיוון הזה. אני לא טוב בפוליטיקה, לא אוהב מלחמות. אני חושב שאם כל אחד מאיתנו יעשה את העבודה שלו ויהיה נחמד לסביבה, יעזור ויתרום לקהילה, אז כולנו נהיה פוליטיקאים טובים. כלומר, לא צריך שבן אדם יוגדר כפוליטיקאי, בשביל שהוא יפעל למען החברה והקהילה. ברגע שאתה מוגדר כפוליטיקאי אתה נכנס לעולם סבוך וקשה, שלפעמים אפילו מזמין אחרים לדבר עלייך רעות. אז אני לא בטוח שזה מה שאני  מחפש".

להיות שופט זה משהו שמעניין אותך?

"לא, העולם הזה לא מעניין אותי כי אני לא מאמין בצדק שיוצא ממערכות המשפט שלנו. אני מרגיש שמערכת המשפט היא מערכת מבוססת סטטיסטיקה. מה שמעניין את הפרקליטות זה מספר ההרשעות. בית המשפט מה שמעניין אותו זה מספר התיקים שהספיקו לטפל בהם. שופט נמדד על בסיס מספר התיקים שהוא עושה ולא על בסיס איכות. כל מקום שבוחר כמות על פני איכות זה לא מקום שאני רוצה להיות חלק ממנו. כדרך חיים. מעבר לזה אני אוהב את החופש. העבודה באקדמיה מאפשרת לי חופש. אני יוכל במקביל לפעול ברוטרי או במקומות נוספים. אני משרת במילואים בצורה מאוד פעילה, בתחום הייעוץ המשפטי של המשפט הבינלאומי. בזכות האורח חיים האקדמי, אני יכול להיות מאוד פעיל במגוון מקומות".

מה התכניות ל-2019?

"הצעד הראשון, שאותו כמו שאמרתי כבר התחלנו, הוא שיתופי פעולה. אני מתכוון להמשיך עם זה ואנחנו בתהליכים לבסס שיתוף פעולה עם מעון היום לקשיש ועם מקומות נוספים. הצעד השני הוא מבט לעבר העיר, הארץ והעולם. התחלנו למשל לבדוק אפשרות של פרויקטים הומניטריים באמזונס. מעבר לזה ברמה העולמית אני חבר בוועדה של רוטרי ישראל, שמקימה פרויקט 'דיבייט' בינלאומי. כרגע שי תחרויות בשש מדינות, כשבשלב האחרון כולם יגיעו לישראל. בסופו של יום זה יהיה פרויקט של רוטרי העולמי. אני חושב בשלושת הרמות הקהילתית, הארצית והעולמית כי זה העולם שאנחנו חיים בו היום. מי שסגור בתוך הקהילה שלו ייעצר ותיווצר לו תקרת זכוכית. אנחנו חייבים לחשוב בצורה רחבה".

תפקיד מאתגר לקחת על עצמך.

"נכון שיש קשיים, יש ריבים על אגו וכולנו קטנוניים לפעמים וגם אני כושל במקומות מסוימים. אבל הכיוון הכללי הוא מאוד חיובי. הושטנו יד לקהילה, לגופים ולעמיתים ואיפה שהיו עימותים או תחרות ניסיתי להפיג את זה וליצור תחושה של אחדות. אני  מרגיש שהדברים עובדים בהרמוניה וכולם מחוברים אחד לשני. אנחנו דוחפים קדימה מתוך אנרגיה חיובית, בידיעה שלמרות המכשולים והמהמרות אם תמשיך ללכת בכיוון הנכון ועם הכוונה הנכונה, בסוף הדברים יסתדרו. אנחנו לא מסתכלים על המכשול, אנחנו מסתכלים על המטרה".