שמע את תפילתם

בנות משפחת לרר, שליחי חב"ד בעיר, הופיעו השנה בכנס הארצי של נשות חב"ד עם שני שירים, כאשר אחד מהם הוא שיר אותו הקליטו והשמיעו לראשונה לאמם הרבנית יפה לרר, שכזכור חלתה במחלה קשה – ורגע לפני שנכנסה לטיפול חשוב, האזינה לו והתמוגגה.

השנה, בעקבות מגבלות הקורנה, הכנס צולם על במת בניני האומה ונצפה על ידי 50,000 צופים מרחבי העולם, שרכשו כרטיסים מראש. במרכז הכנס הופיעה הגב' יפה, אשת הרב לרר, אשר חלתה כאמור במחלה קשה ונדירה לפני מספר שנים, ובדרך נס עם הרבה אמונה ושמחה, והרבה תמיכה מהמשפחה, יצאה מזה. גם עכשיו, למרות הנזקים הפיזיים שגרמה המחלה, נשארה בריאה בנפשה ואף דואגת לשמח אנשים אחרים.

סיפורה של משפחת לרר משתלב עם זה של העיר יבנה כאשר לפני כ-35 שנים יצאנו הזוג לשליחות בעיר יבנה מטעם הרבי מילובביץ'. "הגענו לעיר זוג צעיר עם שני ילדים, נולדו לנו עוד ילדים פה, ברוך השם כולם למדו פה, כולם הקימו בתים חסידיים", מספרת יפה.

"אצלה זה היה מאוד ברור כי השליחות תמיד הייתה בנפשה ועד היום, בכל רגע היא חושבת מה אני עוד יכולה לתת ולעשות בשביל אחרים. שני הבנים שלי שותפים לפעילות, לקחו על עצמם פעילות במרכז תורה, בבית חב"ד, פעילות כללית עם כל אנשי יבנה", מספר הרב.

במרוצת השנים הזוג לרר מילא את ביתו בחסדים טובים ועזרה לזולת, אך גם הם לא האמינו שמתקרבת אליהם תפנית, שתשנה את חייהם מן הקצה אל הקצה.

"לפני שלוש וחצי שנים הרגשתי כאב ברגל", מספרת אשת הרב,"לא התרגשתי מזה בהתחלה, חשבתי לעצמי 'נו, למי לא כואבת הרגל?' לאט לאט הכאבים התעצמו, עד שלא יכולתי לסבול יותר. כאבים חזקים שאי אפשר לתאר אותם. תוך כדי הכאבים האלה, שלא ישנתי בלילות, הייתי רוקדת ושמחה. במשך  תשעה חודשים הלכנו  לרופאים, עשינו את כל הבדיקות האפשריות – ואז שלחו אותנו למומחה בהדסה. ישבו שם שני פרופסורים, הם החליטו באותו רגע להעלות אותי למחלקת המטולוגיה. נכנס רופא שאמר שנתחיל בטיפול הראשון, אמרתי "על מה אתה מדבר?" הוא אמר שרואים שחור על גבי לבן את הבעיה, שיש לי לימפומה. שזה סוג של המחלה הקשה. לקח לי כמה דקות, התפרצתי בבכי ושאלתי אותו כמה זמן נשאר לי לחיות?".

"הוא צחק, אמר שאנחנו מנסים. אמרתי שאני צריכה להספיק דברים", היא מספרת, "מאותו יום לקחתי איתי כמה דברים, ביטחון ב-ה', אמונה ב-ה' ושמחה. זה מה שיוביל אותי ויחזיק אותי. מאותו יום היינו שרים כל יום, שמחים ושומרים על האווירה בבית".

לפני כשנתיים, בחג הפסח, התראיין הרב לרר ליבניתון וסיפר על ההתמודדות עם מחלתה של יפה, "האמת, שגם אני שאלתי את עצמי האם אני בחלום או במציאות. כיצד אני ממשיך לתפקד רגיל, חשבתי שאולי איני מבין את המציאות. נחש שמתקרב, אדם מבוגר מבין את המשמעות ולכן מפחד. ילד קטן מתקרב אל הנחש כי אינו מבין את הסכנה. בסופו של דבר השתכנעתי שהאמונה והביטחון באבא ה' שאינו עושה רע לילדיו גם אם אנו לא מרגישים, היא האמת. שנים אני מציג את התאוריה הזאת לפני אנשים הבאים לקבל סעד וגם אצלי זה צריך לעבוד במבחן המציאות.ברוך השם אני מצליח להמשיך גם להיות אוזן קשבת לאנשים הזקוקים, גם באירועים קשים. כמובן שאני בסך הכל בן אדם ומתפלל כל הזמן שהחוסן הנפשי ישמר. גם בשביל להמשיך לתמוך באשתי עד להחלמה השלימה וגם לאחר מכן, וגם בשביל להמשיך ולמלא את השליחות שהטיל עלי הרבי".

כיום, הרב לרר יודע בדיוק מה עזר – ומאמין שהדרך שבחרו להתנהל בבית משפחתו עזרה בסופו של דבר: "מוזיקה, אווירה שמחה, גם מול הצוות שהגיע, כל פעם איזו בדיחה עם אמירה מסוימת, עם חיוך. הרופאה אמרה שהמחלה מאוד קשה ונדירה. הטיפול הוא גם טיפול קשה אך יש טיפול, אנחנו השתדלנו להתחבר למילים 'יש טיפול', להתחבר לאופטימיות".

"אחרי שלושה טיפולים, ברוך השם, עשו שוב MRI, ברוך השם אין כלום, פלא פלאים, ניסי ניסים. למרות זאת, הפרופסור אמר שהם חייבים לעשות השתלה. לילה לפני ההשתלה, זה היה לילה לפני יום ההולדת שלי ואז הגיעה אליי המתנה המרגשת ביותר, שזה השיר של להקת בנותי ובני, שהקליטו באולפן שיר מרגש מאוד. השיר נקרא 'שמעתי את תפילתך', שיר שלבטח ירגש כל אחד ש-שומע" מספרת יפה.

"היה שלב שהכאבים היו קשים מנשוא", אמר הרב לרר, הייתי בכנס העולמי של שליחי חב"ד בניו יורק "אני זוכר שסיפרתי לאחד החברים שלי, הוא אמר בוא, תיכנס לאוהל, תגיד לרבי את שמה וזהו, אכן אנו רואים את תוצאת הברכה . שמה עבר  בכל הישיבות וכל בתי הספר, כולם התפללו עליה. זה היה תהליך ארוך ומתמשך, אבל התוצאה חיובית ברוך השם".

"זה המקום להודות לכל הנשים והבנות שהתפללו עליי, חלקן אני מכירה וחלקן לא, אבל הקדוש ברוך הוא שמע תפילתם", מסכמת יפה באושר.