כוכב עולה

אם עדיין לא נתקלתם בלהיט החדש 'אני טסה' של סתוונית חוויאג' כוכבת הרשת, אז כדאי מאוד שתשלימו פערים ורוצו לראות. יש לה עוד עשרות סרטונים שיפילו אתכם מהרגליים מרוב צחוק, אז תתכוננו להתמכר.

מאחורי סתוונית עומד ערן (ראנצ'ו) יהושע, שחקן ומוזיקאי. הוא בן 44 נשוי ואב לשלושה יהלי (9.5) אור (8) והללי (2). בני המשפחה הגיעו ליבנה לפני כארבע שנים, לאחר שהתגוררו בתל אביב. "בדיוק כשחיפשנו איפה להקים את הבית שלנו, חברים עברו ליבנה וסיפרו לנו על העיר. אישתי הציעה שנבוא להתרשם, הגענו ומאוד התחברנו. מאז אנחנו כאן, מאוד אוהבים את העיר הזאת ונהנים לחיות בה ולגדל כאן את ילדינו".

לאחרונה הצטרפה למשפחה גם סתוונית, שנולדה כמעט במקרה. זה קרה בדיוק בפורים שנה שעברה, ראנצ'ו סיים את לימודיו בבית הספר למשחק של אייל רוזלס, ורצה להזמין אנשים להצגת הסיום. הוא עשה את זה בדרך המוכרת של ימינו, העלה פוסט ובפייסבוק וחיכה לתגובות והתעניינות. "ביקשתי שיבואו ואף אחד לא הגיב, אפילו לא 'לייק' קטן אחד והבנתי שצריך לעשות משהו אחר, משהו שיעניין ויסקרן וימשוך קהל" הוא מספר. הוא ישב אז באולפן שלו, הסתכל סביב והבחין בפאה שהשאירה אישתו, שהייתה חלק מתחפשות הפורים שלה. "שמתי אותה על עצמי, פתחתי סלפי והזמנתי את כולם להצגה. מהרגע הזה נולדה סתוונית, תוך כדי אלתורים נוצרה הדמות שלה. מהרגע הזה העליתי עוד ועוד סרטונים, שבהם סתוונית מדברת ומספרת עליי ונוצר פינג פונג מעניין עם הקהל".

החלום של סתוונית הוא להיות כוכב רשת, למעשה, היא כבר בטוחה שהיא כזאת. נראה שאם תמשיך בקצב הזה, זה בחלט הולך להיות חלום שהתגשם. את הלהיט 'אני טסה' יצר עבורה ראנצ'ו כשהחליט לקחת את זה צעד אחד קדימה. "בסרטונים שלה היא כל הזמן מדבר על זה שהיא רוצה שאני כמוזיקאי, אכתוב לה שיר. זה התחיל בהומור כמובן, אבל אז הציע לי חבר שלי, הבמאי עדי קורן, שהוא צלם ועורך ברמה בינלאומית, הציע לי ללכת על זה וכך נולד 'אני טסה'. בשנה הזאת היא תפסה קהל, אני מרגיש שזה מתחיל לקרות כשאנשים שואלים אותי מתי יעלה עוד סרטונים ומחכים לו בציפייה".

היא די צוחקת עלייך בסרטונים שלה, מאיזה מקום זה בא?

"אני מאמין שאנחנו כל הזמן צריכים להיות במצב שאנחנו מסוגלים לצחוק על עצמינו. אם אני בעצמי צוחק על עצמי, אז כבר אף אחד לא יכול לצחוק עליי. סתוונית יורדת עליי כל הזמן, אבל זה בעצם אני שמסתלבט על עצמי".

ראנצ'ו נמצא על במות ומופיע בפני קהל כבר שנים רבות. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא אהב את הבמה, הופיע במסגרת בית הספר והתעסק במוזיקה. "בתור ילד הייתי בטוח שאני אהיה שחקן. תמיד גם הייתי זה שמצחיק את כולם בחבר'ה ומרים את מצב הרוח. תמיד הופעתי וניגנתי, אם תשאלי כל מי שהכיר אותי בתקופה הזאת יגידו לך שלא היה להם ספק שאני אהיה שחקן".

אז למה בסוף זה לא קרה?

"אני חושב שזה בעיקר כי לא הייתה לי רמה מיוחדת של רצון. כישרון יש ואני מאוד מאמין בעצמי וביכולות שלי, אבל זה משהו שצריך לעבוד בשבילו מאוד מאוד קשה ואם הרצון הוא לא חזק מספיק, אז זה לא קורה".

בתום השירות הצבאי הוא הגיע לעיר הגדולה תל אביב והחל להקדיש את כולו למוזיקה. הוא הקים להקה, שהצליחה ואף הוחתמה על אלבום בחברת 'הד ארצי'. "חלמנו לעמוד על במות, להגיע לכמה שיותר אנשים, מהמקום היותר עמוק של לשמח אנשים ולא של הפרסום. עבדנו הרבה ביחד, אבל בסופו של דבר זה לא הסתדר וכל אחד הלך לדרכו". גם את שם הבמה שלו ראנצ'ו הוא קיבל באותה תקופה: "הסולן אמר לי שקשה לו להציג אותי כערן כי משהו לא הסתדר לו, אז אמרתי לו שהוא מוזמן להמציא לי שם. היה לי אז שיער ארוך והוא שלף את 'ראנצ'ו', מאז השם הזה הולך איתי".

במקביל הוא למד מוזיקה בבית הספר 'רימון' והוראת מוזיקה במכללת 'לוינסקי'. "היה לי חשוב ללמוד וגם אהבתי את זה מאוד, אבל לא ממש הבנתי איך אני עושה את זה וגם מתפרנס מזה" הוא אומר. מפגש מקרי עם המוזיקאי רן שני, הוליד שיתוף פעולה בין השניים, כזה שמאפשר גם לעסוק במוזיקה וגם להתפרנס ממנה. "הייתי בחתונה של חברים ורן הופיע שם, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שזה מגניב מה שהוא עושה. פתאום הייתה הפסקת חשמל באמצע האירוע ואני זכרתי שראיתי דרבוקה שהביא איתו הדי ג'יי. פילסתי את דרכי בחושך, לקחתי את הדרבוקה והתחלתי לנגן באופן איסטנקטיבי. רן הצטרף עליי והרגשתי כאילו אנחנו מנגנים יחד כבר שנים. כשחזר האור הוא הציע לי לעבוד איתו והשנה עשינו מסיבה לרגל 20 שנות שותפות. אנחנו מתפתחים כל הזמן, מופיעים באירועים, עושים סדנאות מיוחדות, קבלות פנים, הרצאות".

לפני שנתיים הגשים ערן בכל זאת חלום ישן ונרשם ללימודי משחק בבית הספר של חברו אייל רוזלס. "הוא אמר לי כבדרך אגב שהוא פותח בית ספר למשחק ואני מיד נדלקתי. אמרתי לו שזה תמיד היה החלום שלו והרגשתי שזאת ההזדמנות שלי להגשים אותו. היום אני מלמד שם, פיתחתי קורס הגשת שירים לשחקנים ואני מאוד נהנה מזה".

החלום להיות שחקן התעורר שוב?

"אני כבר בן 44, אבל עדיין עם חלומות גדולים. היום זה פחות מעניין אותי, אני לא מחפש כוכבות אינסטנט. הבנתי גם שסגנון העבודה שלי הוא סוג של משחק. אני מגיע לקהל גדול, צריך לבד ולתת שואו, ליצור עניין, להפעיל אז אתה שם על עצמך איזושהי דמות. כל מי שמתעסק עם קהל הוא שחקן. בשלב הזה של החיים אני גם לא יכול לשנות קריירה במכה, יש לי שלושה ילדים, עסק פעיל וזה כבר הרבה יותר מורכב. אני חתום אצל סוכן, עושה אודישנים מידי פעם, אבל זה לא עומד בראש סדר העדיפויות. אני ממשיך לעשות את מה ששלי, אבל נותן גם למזל לעשות את שלו".

אולי אתה גם מגשים קצת דרך סתוונית?

"בוודאי, היא באיזשהו אופן מגשימה חלק ממני. הדברים שהיא אומרת אלה דברים שאני אומר דרכה סתוונית היא סוג של תובנה, היא פרצה ממני ומאפשרת לי שוב לחלום".

בנוסף עורך ערן גם סדנאות להתפתחות אישית דרך המוזיקה. כשהוא עצמו עבר קורס דומה, הוא נתן למחשבות שלו להפליג לכיוון המוזיקה והבין שאפשר לעשות זאת גם דרכה. "אני זוכר שכל מה שהמנטור אמר והסביר תרגמתי את זה למוזיקה והחלטתי לקחת את זה לכיוון הזה. אני תמיד מחפש לעשות דברים מיוחדים, בצורה קצת אחרת. יצרתי פה משהו ייחודי ומאוד לא רגיל, שאנשים מתחברים אליו באופן חוויתי ומלמד".

יש תכניות לעתיד?

"מבחינתי אני חי כרגע את השילוב המוצלח ביותר. אני רוצה להמשיך עם העסק שלי ולעשות מה שעושה לי טוב. אולי אפתח עוד דמיות בנוסף לסתוונית. אני אף פעם לא מתחייב לשום דבר כי אני ניזון ממה שיוצא ממני וזורם לי. אני רוצה לפתח את סתוונית וזה הזמן להגיד שהיא תמיד שמחה לשיתופי פעולה, אז אם יש יוצרים מיבנה שמעוניינים להצטרף לפרויקט ולהעיף את סתוונית באוויר, אני אשמח שיפנו אליי וביחד נעשה דברים משוגעים".