מרוקו בציור

לפני 13 שנה טס משה עזרן לטיול שורשים במרוקו, הארץ שבה נולד ובילה בה את שנות ילדותו הראשונות. לטיול הזה הוא לקח עימו מצלמה והחליט לתעד רק את הרגעים המיוחדים והמרגשים, כאלה שנגעו בו באופן מיוחד. "ידעתי מראש שבעתיד אני רוצה לצייר את הדברים האלה. מרוקו מדהימה, אבל אי אפשר לצלם את הכל אז החלטתי לצלם רק את הדברים המיוחדים" הוא מספר.

הוא חזר ארצה והחל במלאכת הציור, כעבור מספר שנים טס בפעם השנייה וצילם עוד רגעי קסם רבים. שנים ארוכות הוא עבד עם הציורים ויצר דמויות אוטנטיות, שנדמה כאילו קיבלו חיים משל עצמם על הבד.

איך נולד הרעיון לעשות את התערוכה?

"ציירתי סך הכל 27 ציורים ואז החלטתי שאני רוצה לעשות תערוכה. זה היה קרוב לחג הפסח וחשבתי שחול המועד הוא הזדמנות מצוינת להוציא את הרעיון הזה לפועל. ממש במקרה פגשתי את שמעון שושן, יושב ראש סניף הליכוד בעיר, וסיפרתי לו על הכוונה שלי לעשות את התערוכה. הוא התלהב והבטיח לי לבדוק לי אם השרה מירי רגב תוכל להגיע".

למה בחרת לעשות אותה דווקא בבית שלך?

"יש לי חצר גדולה שמאפשרת את זה וחשבתי שזה יהיה מיוחד יותר לעשות אותה בביתי, לאחר אצלי את כל האנשים שיבואו, שירגישו הכי בנוח ויהיה להם נעים. אז לקחתי את התפאורה של ההצגה המרוקאית שלי, הרכבתי אותה אצלי בחצר בתוך אוהל ובתוכו הצגתי את כל הציורים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהגיד תודה גדולה לאשתי, בלי התמיכה והעזרה שלה כל זה לא היה קורה".

להפתעתו של עזרן הוא קיבל אישור משושן והשרה רגב אישרה את השתתפותה בערב הפתיחה. הוא הזמין גם את ראש העיר צבי גוב ארי לערב המיוחד, אלא שבאותו היום ביטלה רגב את הגעתה. "הייתה איזושהי בעיה בכנסת והיא מסרה שלא תוכל להגיע והתנצלה. התקשרתי לראש העיר והתייעצתי איתו, הוא המליץ לקיים את הפתיחה כמתוכנן וכך עשינו. אל ערב הפתיחה הגיעו 400 איש והוא נערך במעמד ראש העיר. היה ערב מאוד יפה ומרגש". מספר ימים לאחר מכן הגיעה, כמובטח, גם רגב לביתו של עזרן. "ערכנו לכבודה ערב חגיגי נוסף והיא נשארה קרוב לשעה וחצי ומאוד נהנתה. היא גם אמרה שזה יצא לטובה כי באותו הערב הלוז שלה אפשר לה להישאר פרק זמן ארוך יותר מהמתוכנן. לקראת סוף התערוכה אירחתי גם את מאיר שטרית, שהגיע לכבד ולהתרשם".

איך בחרת מה לתעד ולצייר?

"היו המון סיטואציות מיוחדת שנתקלתי בהן במהלך הטיולים שלי במרוקו, אבל צילמתי רק את המיוחדות ביותר עבורי וכאלה שנגעו בי והתרכזתי בעיקר בעיר מארקש, ממנה אני בא. ציירתי למשל את אבא שלי, ברחוב שבו היה יושב ומוכר תבלינים. צילמתי את הרחוב ולאחר מכן פשוט דמיינתי אותו יושב שם. פגשתי ילדה קטנה עם אח שלה הקטן שסיפרה שהם יתומים ואספה נדבות, היא נגעה בי אז צילמתי גם אותם ואחר כך ציירתי. ציירתי את הסנדלר, שעדיין יושב ותופר ביד את הנעליים הלאומיות של המרוקאים. יש במרוקו הרבה קסם ואני שמח שהייתה לי ההזדמנות לצייר את הרגעים האלה וגם להציג אותם לאחרים".