פרשת השבוע פרשת ראה

                               האם הראיה שלכם 6/6 ?

 אנו עומדים מבולבלים, צופים בשכנינו –אויבינו –הטובחים זה בזה  וחוששים מהבאות, אנו רואים כיצד חצי האי סיני הופך למוקד טרור המחובר בעבותות לבירת הטרור - רצועת עזה. אנו שומעים את המומחים המדברים על כך שהנשק הגרעיני של אירן קרוב יותר ממה שהעריכו ושומעים את הויכוח הקולני במדינה האם לתקוף באירן או לא, האם יש לנו את הכוח להכות ומה תהיינה התוצאות ? מקנן חשש שמא עמדת מקבלי ההחלטות אינה מונעת משיקול בטחוני טהור ואולי למערכת השיקולים זולגים שיקולים פוליטיים?

הפתרון נמצא בפרשה, פרשת ראה, ישנו הבדל גדול בין ראיה לבין שמיעה והבנה: בשמיעה והבנה ניתן אולי לשכנע אותך שלא שמעת או לא הבנת, אך אי אפשר לשכנע אותך שלא ראית דבר שנראה לך בוודאות.

אך גם לראות צריך כלים. כמו שבראיה גשמית אדם לקויי ראיה זקוק לאמצעי עזר, זקוק למשקפיים, על מנת לראות באופן חד יותר, כשם שמחסום החושך דורש אמצעי התאורה או ציוד לראיית  לילה, כך כדי לראות נכון צריך לדעת לתרגם בצורה נכונה בשכל את מה שאתה רואה.

הפרשה שלנו ממשיכה לעסוק בשכר ועונש. "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה... את הברכה אשר תעשון אל מצות ה'... והקללה אם לא תשמעון אל מצות ה'". הנגזר ממציאות שכר ועונש, שיש לאדם האפשרות לראות נכון או לראות מעוות, יש לו האפשרות להחליט האם לעשות או לא. אם לא הייתה לנו הבחירה לא היה מגיע לנו לא שכר וגם לא עונש.

אם נתבונן בתורה נראה את ההבטחה האלוקית לאיכות  ואושר בחיים. רק בפרשה הקודמת קראנו " והיה עקב תשמעון.... ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" ובהמשך מפורטות ההבטחות. לקראת סוף הפרשה בפרשת קריאת שמע "והיה אם שמוע... ונתתי מטר ארצכם... ונתתי עשב..." וכן במקומות רבים בתורה מופיע השכר תמורתה מעשים החיוביים מול העונש, כנגד המעשים השליליים.

לראות טוב זה לראות נכון. להבין שקושי, מאמץ, התמודדות, ביצוע דרישות לא נמצאים בצד אחד של המתרס, הטוב או הרע. צריכים את הכלים הנכונים לראות לאן המעשים הללו מובילים אותנו בעתיד, לחיים טובים יותר או לא. ייתכן  וקיום רצון ה' ידרוש מאתנו לעבור המסלול עם כל הקשיים שהזכרנו, אך בסופה של הדרך נגיע אל האור כפי שמובטח לנו בתורה.

אין ספק שהאמונה בבורא מביאה אותנו לרצות לראות נכון. האמונה הוא משאב הקיים בכל יהודי, לפעמים הוא נחבא אך כאשר מתקרבים לחודש אלול, לחגים, אנו רואים כיצד  האמונה אצל יהודים מתעוררת כמו הפטריות לאחר הגשם. השיא ביום הכיפורים שבה רוב היהודים צמים וחלק גדול מגיע לבית הכנסת. ללא האמונה, יום כיפור היה עוד יום חופשה בשנה.

האמונה גורמת לנו לרצות לראות נכון גם שיש לנו קושי בהבנה. דוגמא קיצונית אנו מוצאים בגמרא (קידושין) רבי יעקב עמד ליד עץ וראה ילד מטפס על העץ במצוות אביו על מנת לקיים מצוות שילוח הקן, לשלח את האם ולקחת הגוזלים, כאשר ירד מהעץ נפל ומת. רבי יעקב לא הבין, הילד קיים שתי מצוות: כיבוד אב שעליה נאמר "והארכת ימים "ומצוות שילוח הקן שגם בה מובטחת אריכות ימים. רבי יעקב, מתוך אמונתו הגדולה בה', מחפש דרך להצדיק המעשה ומגיע למסקנה שהשכר הגדול שהשם נותן אינו יכול להיכנס בעולם כל כך קטן ולכן הכוונה לשכר לעולם הבא.

רש"י מרחיב ומבאר שעיקר השכר ניתן בעולם הבא אך גם בעולם הזה ניתן שכר מועט, והרבי מליובאוויטש מרחיב ומסביר שההבטחות הרבות שיהיה טוב לעם ישראל בעולם, אם יתנהגו כיאה, אינם שכר עבור עבודתם, אלא נתינת  כלים להצליח בביצוע רצון ה',  כמעביד הנותן תנאים לעובד כרכב משרד וכד' התנאים הללו הם כלים להצליח לבצע את הדרישות, אך אינם קשורים  לשכר.

ראיה נכונה בעולם מבהירה ליהודי שיש "בעל הבית". יש סדר בעולם, יש סדר בטבע, רעידות האדמה ותופעות טבע אחרות אינן מקריות. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם היראה מהמציאות המורכבת, היא היראה, יראה של כבוד מהבורא וביצוע דרישותיו שיביאו לנו הרבה ברכה ואושר גם בעולם הזה.