ים של גאווה

בר גרוצקי (21) ודור ממון (23), תושבי יבנה, סיימו השבוע בהצלחה את קורס החובלים הנחשק והמפרך של חיל הים, במגמת שיט. ביום רביעי נערך טקס סיום הקורס, שבוגריו מסיימים כקצינים בדרגת סגן ובעלי תואר אקדמי. בר ודור נבחרו לקורס בין אלפי מועמדים שנבחנו בקפידה, כאשר רק כשלושים אחוז ממשתתפי הקורס מצליחים להגיע לנקודת הסיום ולענוד את סיכת הקצין הימי.

"אני מאוד אוהב את הים, גם בתקופת בית הספר כל הזמן הייתי בים וגלשתי עם חברים. רציתי לצאת לקצונה בצבא, ושמעתי על קורס חובלים מחברים שהיו שם", מסביר בר גרוצקי על החיבור שלו לים ומה שהוביל אותו לנתיב העליון בחיל הים. בר גדל והתחנך בעיר, למד בתיכון גינסבורג האורן, והוא הקטן משלושת אחיו. וכן, הוא גם אח של דנה גרוצקי, כתבת התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס".

"אנחנו החברים הכי טובים, יוצאים ביחד ומדברים על הכל", הוא מספר על הקשר עם דנה אחותו המפורסמת, "היא מאוד מתרגשת בשבילי ומפרגנת".

דרככם שונה, אתה שמח על הדרך שהיא בחרה?

"שנינו בעצם באותה הדרך, אנחנו רוצים להגיע למקום שטוב לנו. מעט מאוד אנשים עושים משהו שהם נהנים ממנו ולא רק בגלל הכסף".

בר מספר בחיוך כי בקורס הוא נחשב לעתים "אח של", אבל הוא מדגיש שרק ברגעים של "צחוקים בין חברים".

גורלו של דור ממון הוביל אותו לים. מעבר לאהבתו האמיתית לים, דור גדל במשפחה בה כולם שירתו בתפקידים משמעותיים בחיל הים. אחיו הגדול היה רס"ר באח"י (אוניית חיל הים), אחותו הייתה קצינת כוח אדם במפקדת חיל הים, אחיו שקטן ממנו משרת בחיל, ואביו היה רס"ר בגזרת ים סוף ובבסיס אשדוד.

"תמיד היו לי תמונה ודגל של חיל הים בחדר. לפני הגיוס אבא אמר לי 'תעשה מה שטוב לך'. בהתחלה היו לי לבטים והלכתי לכיוון חי"ר (חיל רגלי), אבל הרגשתי שאני שייך לחיל הים ושזה מה שאני רוצה", מסביר דור על החיבור המתבקש לים. "אחותי ניסתה להתקבל לקורס ולא הצליחה אז גם הגשמתי את החלום שלה", הוא מוסיף.

דור למד ביסודי ב"פרדס צפוני", בחטיבת הביניים למד בגינסבורג האורן ובתיכון המשיך בפנימייה צבאית בחיפה. דור הוא בן סנדוויץ' בין חמישה ילדים. את שירותו הוא התחיל במחזור מיוחד לדתיים, אך בהמשך נאלץ לעבור למחזור רגיל של חניכים הצעירים ממנו בשנה.

דרישות הקורס לא התנגשו עם הדת?

"זה קשה לשמור מסורת וגם להתנהל בקורס במצב כזה. קשה לשמור שבת כשכל החבר'ה רואים טלוויזיה או לקום מוקדם בבוקר כדי להתפלל, אבל כשהאמונה חזקה אפשר לעשות זאת. בקורס מאוד תומכים בדתיים, זה תמיד התקבל בכיף ובהבנה".

לרוץ כל הזמן

קורס חובלים נמשך כשנתיים וחצי והוא בין הקורסים המאתגרים, התובעניים והקשים בצה"ל. הקורס מחולק לשישה שלבים, כאשר בכל שלב הקבוצה עוברת סינון ומספר חניכים נושרים כי לא הצליחו לעבור את הבחינות הקשות או את הדרישות הנוקשות.

היו לכם רגעי שבירה?

בר: "כן, זה קורס מאוד עמוס מבחינה לימודית ופיזית. זו פעילות אינטנסיבית. ברגעים כאלה אני מסתגר ולא מדבר עם אף אחד על מה שעובר עליי, אבל יש לי חבר בקורס שאנחנו תמיד מרימים אחד את השני".

דור: "יש רגעים שאתה שואל אם זה שווה את זה, אבל אז אתה שם מול העיניים את המטרות שלך. זה קורס שוחק, וגם כשאתה מרוסק צריך לדעת להרים את הראש, להאמין ולהיות אופטימי, להמשיך להילחם. רק ככה אפשר להתמודד. כשירדתי מחזור בקורס, מפערים בלימודים, זה היה שלב קשה. מהנפילה אספתי את עצמי והצלחתי להעלות. הקורס עיצב אותי להתמודדות עם מצבי קיצון וקשיים. בנוסף, המשפחה מאוד תומכת"

רק 30% מהחניכים מגיעים לסוף הקורס, האמנתם שתהיו ביניהם?

בר: "היו שלבים שהאמנתי והיו שלבים שלא. בכל שלב בקורס תמיד היה חשש כי זו עוד מדרגה שצריך לעבור. כשהיה קשה למישהו בקורס, כל מי שיכול היה עוזר לו. זה מבאס לראות חברים שלא ממשיכים".

דור: "האמנתי. אם לא, לא הייתי פה. יש את המשפט של רבי נחמן מאומן שאומר 'תחשוב טוב – יהיה טוב', צריך להיות אופטימי, לחייך ולהאמין שאתה מסוגל".

מה לדעתכם השלב הכי קשה בקורס?

בר: "הלימודים האינטנסיביים. לא היה לנו זמן ללמוד, כי הייתה לנו גם פעילות פיזית, ובכל זאת ציפו מאיתנו לרמה מאוד גבוהה בלימודים".

דור: "הימ"פ (ימאות ופיקוד) זה היה כאפה לפנים, חודשיים וחצי בבסיס חיל הים באילת. השלב הכי קשה, שוחק, ממיין ומאתגר. משימות ודרישות גבוהות, אין דבר כזה ללכת שם. כל הזמן אתה רץ, אתה במעקב תמידי ובוחנים אותך. גם כשאתה ישן מסתכלים עליך".

מה היה הדבר הכי מהנה?

בר: "שלב האקדמיה, כשלמדתי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. זה היה שלב של יציאה מהמסגרת, להיות סטודנטים".

דור: נהניתי לצאת לים. חינכו אותנו שבים אתה נהנה ובחוף אתה סובל". 

 28 יום בבסיס

בטקס הסיום שהתקיים השבוע בבה"ד חיל הים, בר ודור קיבלו את סיכת קצין הים ודרגת סגן. "אין דבר יותר טוב, מרגש ושעושה אותך מאושר וגאה מזה שהצבת לעצמך יעד ועמדת בו", אומר דור על התחושה להיות אחרי הקורס. "יש תחושה שזו סגירת דלת ופתיחת דלת חדשה. עכשיו צריך ליישם את כל מה שלמדתי והערכים שספגתי", הוא מוסיף.

"זו הרגשה מדהימה, שנתיים וחצי אתה נותן מעצמך כל כך הרבה ואז מגיע לנקודת הסיום", משתף בר ברגשותיו.

הייתם ממליצים לאחרים ללכת על אותו המסלול?

דור: "בוודאי, לכל החבר'ה הצעירים שלא פוחדים מאתגרים ורוצים לתת מעצמם למדינה. זה גם תורם לעתיד וגם לפיתוח האישי".

בר: "זו דרך טובה, לא הייתי מוצא מקום טוב יותר בשבילי. אבל זה לא לכל אחד, צריך להיות עם אופי לפיקוד בים".

שניהם מיועדים כרגע לתפקיד סגן מפקד מחלקה באחת המחלקות בספינות טילים, ושניהם שואפים להיות מפקדים בספינות סיור בפלוגת הדבורים. בר ודור חתומים קבע לחמש השנים הקרובות. 

היה ויתור מסוים שעשיתם כדי להצליח?

דור: "בטח, לוותר על שבתות מרצון כי צריך ללמוד, לוותר על חתונות, מסיבות וערבים עם חברים. לוקחים את זה בחשבון, והמחיר היה שווה. אומרים 'הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו', אתה נותן וקורע את עצמך ויודע שבסוף זה ישתלם".

בר: "ויתרתי על האזרחות. רציתי להשתחרר ולטוס לטיול גלישה בכל העולם".

במסגרת הקורס התובעני היה מקום לזוגיות?

דור: "כן, יש לי חברה מיבנה כבר תשעה חודשים, הכרנו בשלב האקדמיה. בשלב הזה יש קצת זמן לעצמך, לחברים ולפתח זוגיות. זה שמונה חודשים, כל יום משמונה בבוקר עד שמונה בערב, אבל כשאתה סטודנט אתה אחראי לעצמך. אחרי הלימודים האינטנסיביים בקורס, מי שמגיע לאקדמיה מסוגל להתמודד עם הכל".

בר: "הייתה לי חברה שנה וחצי. זה לא פשוט, צריך להיות מספיק חזק כדי לא לאבד את הקשר. אבל בימ"פ אין סיכוי להתחיל קשר, אתה באילת, בלי טלפונים וסוגר 28 יום בבסיס".

מה היעד הבא שלכם?

דור: "לא להיות בנאדם שגרתי, תמיד לתרום לחברה ולמדינה כמה שאני יכול".

בר: "להיות מבסוט מהתפקיד בחיל ומהחיים, להגיע לנקודה שטוב לי מכל הכיוונים. גם לטייל בעולם, אבל זה נראה לי רחוק בינתיים".