והגדת לבנך

במכבי יבנה שיחקו כמעט תמיד, זה לצד זה, שניים ואפילו שלושה אחים. מהקבוצה הראשונה בתחילת שנות השישים (האחים עמר למשל), המשך באחים פרץ ועד האחים אדרי בימינו אנו. אבל אני לא מצליח לזכור שני דורות, אב ובן, שהיו בעת ובעונה אחת חלק בלתי נפרד מהקבוצה.

ציון יעקב (פוגל) הוא מגדולי שחקני מכבי יבנה לדורותיהם (אם לא הגדול ביותר), וגם עשה חיל באימון הקבוצה. בנו, עמיחי, סיים לפני שנה את גיל הנוער. הוא נחשב כוכב המחלקה והעונה הוא חלק מהסגל הרחב של הקבוצה הבוגרת בלאומית.

השבוע הפגשנו אותם לראיון חג נדיר ובלעדי. השיחה קלילה ונעימה. ניכר שמדובר באב ובן. הם דומים להפליא חיצונית ואפילו מזכירים אחד את השני על כר הדשא. באופי בולט השוני ביניהם.

עמיחי, אולי בגלל פערי הגיל, מאוד מופנם, ביישן, אפילו ביישן מאוד. פוגליטו הצעיר לא מדבר יותר ממה שצריך, שומר על מקומו בהיררכיה המשפחתית, עונה רק כאשר פונים אליו. פוגל לעומתו מיומן מאוד בראיונות לכלי התקשורת ועונה באריכות, בביטחון, בניסיון, כמי שכבר ראה ושמע הכל.

פוגל, נתחיל איתך. נעלמת בזמן האחרון. מה קורה איתך?

"אני מגיע מדי פעם למשחקים של מכבי יבנה. מבחינה מקצועית  עזבתי את הנוער של הפועל תל אביב ואני מקבל מהם שכר עד סוף יוני. לכן לא לקחתי על עצמי אף קבוצה, למרות שהיו הצעות. בוא נגמור את העונה הזאת ונראה מה עושים".

רוצה לחזור לאמן בוגרים?

"תראה, הנוער של הפועל ת"א הוא לא פחות גדול ומכובד מקבוצת בוגרים. אני יכול להגיד לך שלמעלה מ-30 מאמנים רצו את התפקיד שלי. זה מקום מסודר, עם תנאים טובים ועם תשתיות טובות. החשיבות שם לנוער היא מדהימה. המטרה הייתה לשחק כדורגל טוב ולייצר שחקנים לבוגרים. הגענו ביחד לחצי גמר גביע המדינה והובלנו עד הדקה ה-88. הפסדנו את המשחק, לצערי. כשאני רואה ששחקנים שלי עולים לבוגרים בהפועל זה מאוד מספק, ואני חושב שאפשר לעשות את זה גם במקומות אחרים כמו הבית הקטן שלנו פה ביבנה".

אתה רואה את עצמך חוזר ליבנה?

"אני מעדיף לא לדבר ספציפית על יבנה. מה שהיה היה ומי יודע מה יהיה. היה לי טוב ביבנה, כולם מכירים אותי ויודעים מה עשיתי ביבנה. אני מעדיף כרגע להסתכל קדימה".

לטרוף את הדשא

התפקיד שלך בקבוצה כרגע זה להיות אבא. אתה אבא של עמיחי, שחקן הבוגרים והכוכב עד לא מזמן של קבוצת הנוער. איך זה בשבילך לראות את הילד מהצד?

"זה ילד שאני הלכתי לרוב המשחקים שלו. אני ראיתי ילד עם הרבה כישרון. בקבוצת הנוער הוא סיים עם 19 שערים וזה מעמדת הקשר. השאיפה שלי היא שהילד ישתלב בבוגרים, אם זה במכבי יבנה או בקבוצה אחרת, וכרגע זה לא קורה".

עמיחי, איך זה לשחק בקבוצה שאבא שלך היה הכוכב שלה?

"זה מרגש מאוד. יצא לי לראות כמה קלטות של אבא משחק והוא באמת היה שחקן מצוין. אני שומע עליו מדי פעם כל מיני דברים שהוא עשה בתור שחקן, וזאת גאווה גדולה בשבילי להיות במכבי יבנה".

אתה מרגיש מחויבות קצת יותר גדולה להוכיח את עצמך?

"ברור. קבוצת בוגרים זה לא נוער. זאת מציאות אחרת. יש שחקנים הרבה יותר טובים, יותר מנוסים, ואני מקווה להוכיח את עצמי ולהשתלב כמו שצריך בתוך הקבוצה".

כבר כשלבשת בפעם הראשונה את מדי הקבוצה עוד בילדים שמעת לחשושים לגבי אביך. מה זה עשה לך?

"קודם כל זאת גאווה. מעבר לכך, אני חושב שיש המון לחץ על בן של, שמצפים ממנו להצליח בדיוק כמו האבא. אני אישית מנסה כל הזמן ללמוד מאבא ולהצליח".

זה יותר קל לך או קשה?

"אני חושב שיותר קשה כי תמיד מצפים ממך ליותר".

פוגל, כשאתה מסתכל מהצד, זה שונה מהדור שאתה שיחקת בו?

"בהחלט. בדור שלנו רצינו רק לטרוף את הדשא. רק שיגיע יום המשחק כדי שנוכל כולנו לתת את כל הנשמה במגרש ולהצליח למען מכבי יבנה. היום זה שונה. אם השחקנים של היום היו משקיעים כמו שאנחנו היינו משקיעים אז המצב היה הרבה יותר טוב".

אני יודע שאתה לא כל כך רוצה לדבר על זה, אבל מה דעתך על מכבי יבנה של היום?

"יש משחקים יותר טובים ויש פחות טובים. אני מאוד מקווה ומאחל להם שבסוף הם יצליחו להגיע לפלייאוף העליון ואז תהיה אפשרות לשלב את השחקנים הצעירים. יש ליבנה את היכולת מול הקבוצות האחרות שמתמודדות איתה, ואם זה יקרה זה יעשה טוב לכולנו".

עמיחי, דווקא העונה כשהקבוצה הגיעה ללאומית, במה הרבה יותר גדולה מליגה א', אתה פחות משחק, בטח פחות ממה שהיית רוצה.

"כן, כל שחקן היה רוצה לשחק. ליגה לאומית זאת במה מכובדת וכל שחקן שלא משחק אז אוטומטית היכולת שלו יורדת כשהוא בחוץ, אבל אני ממשיך לעבוד קשה ואני מקווה שאקבל את ההזדמנות".

יצא לך לדבר על זה עם יוסי זוזוט? הוא יודע את התחושות שלך?

"אני מעדיף לעבוד קשה באימונים, ואני משאיר למאמן את ההחלטות שלו".

פוגל, אתה היית בדור שהיה באופן קבוע בחבורה של שתי הליגות הראשונות. יש למכבי יבנה את היכולת והמשאבים להתחיל מסורת חדשה של קביעות  בשתי ליגות האלה?

"אני חושב שיבנה צריכה להתמקד בלתקוע יתד בלאומית. ליגת על זה כבר סיפור אחר עם תקציבים אחרים. מתאים לנו שתהיה פה קבוצה שתתבסס בלאומית לאורך שנים. שישתלבו בה הרבה שחקנים מקומיים. זאת צריכה להיות המטרה".

אשאל אותך שאלה קצת מוזרה. אתה מרגיש את השוני גם בקהל לעומת ימיך בשחקן?

"למכבי יבנה תמיד היה קהל. יש משחקים שהאצטדיון היה מלא. זה היה לפני שנה ולפני שלוש ולפני עשרים. חשוב שהקהל יהיה מזוהה עם הקבוצה. יש למכבי יבנה קבוצה גדולה מאוד של אוהדים, גם מחוצה לה ואפילו בחו"ל. חשוב שהאוהדים יתמכו בקבוצה ולהיפך. חשוב מאוד שלעיר יבנה תהיה קבוצה עם קהל אוהדים גדול".

בועט בתוך הסלון

פוגל כל כך אהב את הקבוצה ואת הקריירה שלו ככדורגלן, שלא הותיר שום ברירה לבנו יחידו והדביק לו כדור כבר מיום לידתו. "הוא היה שובר דברים בתוך הבית כמו כל ילד שאהב כדורגל, אבל לא שכנעתי אותו ולא דחפתי אותו לכדורגל", מבהיר פוגל. הגרסה של עמיחי קצת אחרת: "אבא תמיד היה לצידי, משך אותי לענף ורצה שאהיה ממשיך דרכו".

פוגל, אז לא השארת לו שום ברירה...

(צוחק) "עמיחי שחקן בזכות עצמו. זה לא נכון מה שהוא אומר ואני לא מסכים איתו. הוא תמיד רצה לשחק כדורגל גם בלי שאגיד לו. תמיד היה סביבו כדור. הוא מאוד מוכשר, אבל זה לא מספיק. הוא צריך לשחק".

בוא נסגור את העניין הזה. דחפת או לא דחפת?

"אתה יודע מה, אני נכנע. אני דחפתי אותו. אבל מגיל קטן הוא היה בועט בכדור בתוך הסלון. אני באמת מקווה ומאחל לו שהוא יתפוס את המקום שלו ואת הפינה שלו. הוא באמת מוכשר וחבל שהוא לא משחק".

קבוצה בוגרת זה משהו אחר.

"בהחלט. יש סגלים גדולים, הרבה שחקני רכש, אבל אני מאמין שמי שמוכשר תמיד יוכל למצוא את המקום שלו בקבוצה".

עמיחי, אבא היה מההורים שיושבים ביציע בשקט או מהמתערבים?

"אבא היה יושב בשקט, לא עושה יותר מדי רעש, אבל בבית הייתי מקבל תשובה אם הייתי טוב או לא".

הקדמת אותי בשאלה. זה קורה? אתה מגיע הביתה ויודע שאתה הולך לחטוף ביקורת על הראש?

"אני אגיד לך אפילו יותר מזה. היו משחקים שידעתי שלא הייתי טוב ושהולכת להיות ביקורת לא טובה, ולא רציתי גם ללכת הביתה. העדפתי להישאר בחוץ".

הוא היה נותן ביקורת קשה או בונה?

"רק ביקורת בונה. אני משתדל ללמוד מכל מילה שהוא אומר. הוא בעל ניסיון רב, יש לו הרבה מה ללמד אותי ותמיד אני לוקח את זה במובן החיובי של ללמוד ולהתפתח".

איפה אמא בכל העניין פה?

"אני ואבא רואים כדורגל בסלון ואמא רואה את המשחק בחדר שלה. כל הבית סביב כדורגל, כולל אמא"

היא מגיעה למשחקים?

"היא הייתה מגיעה מדי פעם. עכשיו כשאני לא משחק אז אין לה מה לבוא".

גם היא הייתה מעבירה ביקורת?

"כן, ואז היינו רבים ואבא היה מפריד בינינו".

מסירות 30 מטר

כשפוגל מדבר על כדורגל עיניו נוצצות. "ארז, אם זה תלוי בי", הוא אומר ברצינות, "אני עכשיו עולה לשחק כדורגל. אני בטוח שכך מרגישים הרבה שחקני עבר. אני יושב בטריבונה ורואה חלוצים מגיעים למצב וזה תמיד עושה לי משהו. למה עשה ככה, אני הייתי עושה אחרת... זה משהו שאף פעם לא יעזוב אותי. אי אפשר שלא לחיות את הכדורגל".

מה ההבדל ביניכם במשחק?

"אני חושב שהייתי יותר חוצפן, אבל יש לו מסירות של 30 מטר לעומק של הרחבה מדוד לשחקן שלו וזה משהו מדהים. יש לו בעיטות חזקות וטובות ואסור לשכוח שהוא שמאלי".

שני המאמנים האחרונים של עמיחי היו דדה בר כליפא בנוער ועכשיו יוסי זוזוט בבוגרים, שניים שאתה אימנת. סוג של סגירת מעגל?

"קודם כל אני שמח מאוד שמדובר בשני מאמנים מקומיים. אני חושב שמאמן מקומי צריך לשים דגש יותר על שחקני בית צעירים ולנסות לשלב אותם מדי פעם, לתת להם את הביטחון. אני כמובן לא מדבר באופן כללי אלא על הכישרוניים שבהם. לאחרים צריך לאפשר לצאת החוצה להתרענן במקומות אחרים".

עמיחי, אתה רואה את עצמך מוביל את מכבי יבנה בעתיד כמו אבא?

"הכול יכול להיות בכדורגל, אבל זאת בהחלט מטרה שאני מאחל לעצמי. להיות שחקן מוביל בבית שלי, במכבי יבנה".

פגל, פעם אחת ולתמיד, תספר מאיפה הכינוי הזה פוגל.

"לפני שהגעתי ליבנה שיחקתי בהפועל כפר סבא עונה אחת והיה שם חלוץ בשם ישראל פוגל. גם אני הייתי חלוץ. יום אחד אוהדי כפר סבא החלו לקרוא לי פוגל וזה תפס שם. ליבנה כבר הגעתי עם הכינוי הזה. אני מאחל לעמיחי שגם לו ימצאו כינוי ושהוא יהיה שחקן מוביל פה. זה הכי חשוב".

שאלה אחרונה . מי יותר טוב? האבא או הבן?

עמיחי: "ברור שאבא".

פוגל: "אין מה להשוות בכלל, ברור שהילד".