חולמת באמהרית

נירה טפטה חולמת באמהרית. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא שרה באמהרית. עוד כילדה שרה להנאתה, ואחרי התיכון החליטה לקחת צעד קדימה ולהיכנס ללהקה. החיים גלגלו את נירה ללמוד במשך ארבע שנים לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך בירושלים ולעבוד כשנתיים כגננת בצהרון. היום, בגיל 34, היא נשואה, אם לשניים, גרה ביבנה ומנסה להגשים את החלום המוסיקלי דרך להקת "אלמז", שם היא מככבת כסולנית.

היא נולדה באתיופיה ועלתה לארץ בגיל 12. "בישראל התחלתי לשיר בעברית, אבל תמיד התחברתי יותר לאמהרית. זו הייתה השפה שלי. יש לי נטייה רצינית לאמהרית", היא מתוודה.

 נירה, מאיפה הגיע החיבור למוסיקה?

"מאבא שלי, הוא מאוד אהב מוסיקה. הוא היה שר בכפר ובכל מיני אירועים".

איך קיבלו את זה בעדה שאישה יוצאת לקריירה מוסיקלית?

 "בהתחלה לקחו את זה קשה, אבל בשנים האחרונות יש יותר עידוד בארץ. בעדה זה הפריע בעיקר שאישה נשואה תעסוק במוסיקה, כי הדעה שהעיסוק העיקרי של האישה זה המשפחה".

 אז איך בעלך קיבל את זה?

 "בעלי דניאל הוא התומך העיקרי בי. הוא הגב שלי, יותר מהמשפחה שלי. אם לא התמיכה שלו, לא הייתי ממשיכה. הוא גם מנהל הלהקה".

 כשאתם יוצאים להופעה, איפה נשארים הילדים?

 "אצל ההורים שלי. עד לפני שילדתי את הבן, הייתה לנו רק בת אחת ככה שהיה יותר קל לשים אותה אצל ההורים. היום, עם הילד שרק בין ארבעה חודשים יהיה יותר קשה, אבל המזל שיש לי את התמיכה של המשפחה". 

 מוסיקת יהלום

 ספרי לי קצת על להקת אלמז.

 "אנחנו עובדים כצוות כבר יותר משמונה שנים. אלמז באמהרית זה יהלום. אנחנו עושים המון חזרות ביחד, כולנו אנשים שבאים מאהבה למוסיקה".

 מה מיוחד בלהקה?

 "אין הרבה להקות בז'אנר הזה. אנחנו מתמקדים במוסיקה אותנטית, במורשת ובתרבות העדה. אנחנו מביאים הכל, זמרים, רקדנים, תלבושות ונגנים עם כלי נגינה אותנטיים".

 הדור הצעיר גם יכול להתחבר אליכם?

 "בשנים האחרונות יותר ויותר צעירים מקשיבים למוסיקה באמהרית ורוקדים אותה. גם מי שנולד בארץ. בלהקה אנחנו מנסים להיות קצת מודרניים, אבל לרוב אנחנו אותנטיים".

 אפשר להתפרנס מזה?

 "כשיש הופעות, כן. אבל לא תמיד יש הופעות. אי אפשר להסתמך על זה, אין לנו הכנסות כמו של זמרים ישראליים שעושים 15 אלף שקלים להופעה. אנחנו מקווים שבעתיד יהיה יותר ביקוש וההכנסות יעלו".

 אהבה ושלום

נירה, או בשמה באמהרית קברטה מהרי, ניסתה את מזלה כזמרת ואף הוציאה אלבום בכורה בשנת 2007. יותר משנתיים היא אספה חומרים ובמשך חודשיים שהתה באתיופיה כדי להכין את העיבודים לשירים ולהקליט שם את האלבום. "יש באתיופיה אנשים שמבינים ומומחים בתחום", היא מסבירה.

האלבום שלה כולל 12 שירים מקוריים, "שמדברים על תרבות, אהבה ושלום. כל מה שמעסיק את כולנו". למרות הציפיות הגדולות של נירה, האלבום ששווק גם באתיופיה וגם בישראל, בצורה עצמאית, לא נמכר כמצופה. מה שכן, נירה דאגה לציין כי בזכות האלבום יותר אנשים הכירו אותה.

 מי כתב והלחין לך את השירים?

"אמנים מאוד מוכרים בעדה, חוץ משיר אחד שאני כתבתי והלחנתי לבעלי".

זה עשה לך חשק להתחיל וליצור?

"הייתי רוצה לכתוב ולהלחין, אבל זה קשה".

מה הביא אותך לעצור את ההופעות ולהקליט אלבום מקורי?

"מתישהו את רוצה להופיע עם משהו משלך, לא רק של אנשים אחרים. שיכירו אותך בזכות המיוחדות שבך".

יש קהל מעריצים קבוע?

"כשהייתי מופיעה לבד במועדונים, לפני שהפכתי לאמא, היה לי קהל קבוע. עד היום פוגשים אותי אנשים, מזהים אותי, מחמיאים ומפרגנים".

חשבת לפרוץ גם לקהל רחב יותר?

 "כן, יש לי כוונות. נרשמתי לעונה החדשה של 'כוכב נולד' ועברתי את השלב הראשון, בתקווה להמשיך הלאה. אולי יכירו אותי גם בעברית, ואם לא אז אין לי בעיה להמשיך רק עם האמהרית".

לקראת העונה השנייה של "דה וויס", התקשרו לנירה מההפקה והזמינו אותה לאודישנים. "הם הגיעו אליי דרך האתר של הלהקה, אבל החלטתי לא ללכת, זה היה יום לפני ולא הרגשתי מוכנה מספיק".

נירה הספיקה להופיע פעמיים בערוץ 140, הערוץ של העדה האתיופית, וגם להשתתף בתוכנית "דרך העיניים שלנו" בערוץ 2. "בתוכנית התראיינתי עם דניאל בעלי על המוסיקה ועל הדיסק והקליפ שהוצאתי. זה היה כיף ומרגש. הטלוויזיה היא אמצעי לחשוף את עצמי לקהילה ובכלל. אחר כך היה כיף גם לשמוע חוות דעת של אנשים שהתלהבו", היא מספרת.

הקהל בוכה

נירה מאמינה כי המוסיקה האמהרית לא חייבת להתחבר רק לקהל העדה האתיופית, "יש הרבה שמתחברים לקצב, לרקדנים. יצא לי לפגוש הרבה אנשים שלא מהעדה שמאוד מתעניינים במוסיקה האמהרית", היא מסבירה.

נירה מספרת, כי בהופעה של הלהקה במתנ"ס נאות שז"ר בעיר נכח באולם קהל מגוון ולא בהכרח רק בני העדה. "זו הייתה הופעה בערב תרבות בעיר, הקהל מאוד נהנה ופרגן לנו", היא נזכרת.

יש תחרות גדולה בז'אנר הזה?

"כן, יש הרבה זמרים וזמרות, להם יש ביקוש גדול יותר באירועים, כי לא קל לקחת להקה שלמה עם כל הציוד והאנשים. מה שכן, בז'אנר הזה אין הרבה להקות". 

יש הופעה שזכורה לך במיוחד?

"כן, הופעתי כשנתיים בערב לזכר נספי סודן, שרתי שיר שאני כתבתי ללחן שחידשתי. ראיתי אנשים מתרגשים ובוכים מול העיניים שלי. ידעתי שהשיר ריגש אותם וזה ריגש אותי".

לאיזה שיר שלך את הכי מתחברת?

"השיר שכתבתי והלחנתי לבעלי. כל פעם שאני שומעת אותו, אני מתרגשת. התכוונתי לכל מילה בשיר, באמת שזכיתי בבנאדם אוהב, תומך ומפרגן. דניאל מאוד רוצה שאני אצליח. היו ימים שאמרתי 'אין לי זמן לזה, יש לי משפחה וילדים', אבל הוא לא נתן לי לוותר".

יש מחשבה על אלבום נוסף?

"בעזרת השם. אני לא יודעת אם על אלבום שלם, אבל אני כן מתכוונת לעבוד על כמה שירים חדשים, באופן עצמאי וגם עם הלהקה. כרגע אני יותר חושבת על עבודה משותפת עם הלהקה".

כאמא, מה את מאחלת לעצמך?

"שהילדים יגדלו ויהיו בריאים, שאני ודניאל נגדל אותם בנחת".

וכזמרת?

"להמשיך עם המוסיקה, שיהיו יותר הזמנות להופעות ובעיקר לפתח את עצמי בתחום".