הלכות ט' באב ותשעת הימים

בתשעה באב אנו אבלים על חורבנו של בית-המקדש, אך למעשה הכמיהה לבניינו מלווה אותנו בכל יום ויום. מבט חטוף בלוח השנה היהודי ובסידור התפילה מבהיר מיד את מרכזיותו של בית-המקדש בהוויה היהודית.

שלוש פעמים ביום, בסיום תפילות העמידה, אנו מוסיפים ומבקשים: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו". גם ליל הסדר מסתיים בקריאה "לשנה הבאה בירושלים", והכוונה היא שבשנה הבאה נעשה את הפסח בבית-המקדש בירושלים.

בניין בית-המקדש הוא תמצית משאלותיו של העם היהודי לדורותיו. כל הצרות והייסורים שעוברים על עמנו הם תולדה של חורבן בית-המקדש, והכמיהה לבניינו מרכזת בתוכה את הציפייה לבניינה המחודש של האומה היהודית ושיבתה למקומה הראוי לה, ועמה השכינה החוזרת לשכון בישראל.

ויהי רצון שנזכה לראות בקרוב ממש בנחמת ציון וירושלים בבניין בית-המקדש השלישי.

תשעת הימים

לכל הדעות מאחרי שבת לא אוכלים בשר ויין, לא מכבסים ולובשים בגדים נקיים ומתרחצים רק למטרות בריאות ולא להנאה.

ערב תשעה באב

מחצות היום של ח' באב ועד סופו של יום תשעה באב (סיום הצום) מותר ללמוד בתורה רק עניינים המעציבים את הלב, עניינים השייכים לתשעה באב וענייני אבלות. ראו פרטים בשולחן ערוך.

צום תשעה באב מתחיל מלפני שקיעת החמה של היום הקודם, ח' באב, בשעה 19:48, ונמשך עד אחרי צאת הכוכבים של יום ט' באב בשעה 20:15.

יש לזכור שאנשים הנוטלים כדורים עקב בעיות לחץ דם, לב, סכרת וכד' חייבים להתייעץ עם רופא ורב בקשר ללקיחת הכדורים. מי שמסיבות בריאותיות צריך לאכול, אסור לו לצום ומצווה לאכול.

כל ההלכות של תשעה באב מתחילים מליל תשעה באב (דהיינו ח' באב בלילה).

נוהגים לאכול "סעודה מפסקת" לפני תחילת הצום, והיא באה בנפרד מהסעודה העיקרית שסועדים לפני הצום. נהוג להתפלל מנחה לאחר הסעודה עיקרית ולאחר מכן לאכול "סעודה מפסקת". אוכלים בה ביצה קשה וקרה, המקובלת כמאכל של אבלים, טובלים את הביצה באפר, לזכר שרפת בית המקדש. אין אוכלים בסעודה זו תבשילים נוספים, פרט ללחם. מותר לאכול בה פירות, ירקות, חמאה, גבינה ומים (אך לא משקאות חריפים). כמו כן אין עושים סעודה זו בצוותא כדי לא להתחייב ב"זימון".

עם כניסת הצום חולצים את נעלי העור ונועלים נעליים שאינם עשויים עור.

אחר תפילת ערבית של ליל תשעה באב קוראים את מגילת "איכה" וקינות.

מכניסת הצום ועד צהרי יום תשעה באב אין יושבים על כסאות רגילים, אלא על שרפרף או על הארץ.

יום תשעה באב

בתשעה באב חלים כל העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה; איסור רחצה וסיכה; איסור נעילת הסנדל (נעליים או סנדלים עשויים עור) ואיסור קיום יחסי אישות.

בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות בלבד.

בתפילת שחרית אין מניחים תפילין, משום שתפילין נקראים פאר. גם לא מתעטפים בטלית גדולה. קוראים בתורה ואומרים הפטרה. אחר כך קינות. לא אומרים שיר של יום ולא "פיטום הקטורת". ראוי שכל אחד יקרא אחר כך מגילת איכה לעצמו.

אין אומרים תחנון בתשעה באב.

אין עושים מלאכה שסובלת דיחוי וכן לא משא ומתן, עד צהרי תשעה באב. את סעודת הערב מכינים גם כן רק אחר הצהרים.

לתפילת מנחה מניחים טלית ותפילין בברכות. אומרים שלוש הפרשיות של "שמע"; שיר של יום ושאר הקטעים שחסרו בתפילת הבוקר. אף תפילת מנחה בטלית ותפילין (לרוב הדעות).

על לימוד התורה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". לפיכך מותר ללמוד רק עניינים המעציבים את הלב, עניינים השייכים ליום זה וענייני אבלות. ראו פרטים בשולחן ערוך.

מוצאי תשעה באב

אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד סיום כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.

אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור, ולמנהג אשכנז ממתינים למוצאי שבת נחמו. לפני כן יש לטעום משהו אם אפשר, וכן לנעול נעלי עור. יש מברכים אז גם "שעשה לי כל צורכי", אבל לפי הבן-איש-חי ומנהג חב"ד אין לברך זאת.

בשעת החורבן, בתשעה באב לעת ערב, הוצתה האש בבית-המקדש, והוא נשרף כל יום עשרה באב. לכן נהגו האשכנזים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ולהימנע מברכת "שהחיינו" בליל וביום עשרה באב, עד חצות היום. כשעושים סעודת ברית מילה או פדיון הבן במוצאי תשעה באב, מותר להזמין כמה אנשים שרוצים, וכולם מותרים אז בבשר ויין.