קח את אשתי, עזוב ת'אופנוע

מאת: טלי בנדו לאופר

מי מאיתנו לא חלם מתישהו על תחושת החופש הנצחית, הרוח מבדרת את שערך וטופחת קלות על פניך וזה רק אתה והנוף, אתה והכביש, סולו. העוברים בדרכך מביטים בך בסוג של יראת כבוד, מקנאים במי שאתה, בכלי המכובד שאתה רוכב עליו, בקשר שלכם ובכל מה שבניהם.

אז כן, יש כאלו שמגשימים את כל זה ועושים את זה אפילו באחריות, מסירות ולאורך שנים. הכירו את עזרא צברי ("אני תושב יבנה מאז שהיא הייתה כפר") בן 59, שבחיי היומיום מתפקד כקצין בטיחות ותעבורה בחברת ההסעות ובזמנו הפנוי מתנדב במשטרת התנועה, מרצה לנהיגה חכמה וכן, הוא גם רוכב אופנוע מדופלם. פרדוקס?

"לא ממש לא", הוא גורס, "צריך לדעת לנהוג חכם וזהירות וזה הכל. אפשר ליהנות מנהיגה, השאלה איך עושים את זה".

צברי עצמו רוכב על אופנוע קאסטום, אופנוע קלאסי, כדבריו, הבנוי לרכיבת כביש בלבד, "הוא לא בנוי להשתוללות ומהירות בלתי מוגבלת. הוא עולה הרבה כסף ובנוי לכביש.יש לי אופנוע בסגנון הארלי דיווידסון אבל של חברת קאוואסקי. מדובר באופנוע מאוד יקר, נע בסביבות 90-120,000 שקל. ניתן למצוא גם אופנועים ב-240-280,000 שקל, יש כל מיני סוגים, זה מאוד רחב".

אל הטיולים בשטח יוצא צברי עם חבורת אופנוענים כמוהו, שנהנים מהרכיבה, מנופי הארץ ובעיקר מהחברה, "אנחנו חבורה גדולה מכל הארץ, לרוב מהמרכז ואין הרבה מיבנה. יחד אנחנו מטיילים בכל הארץ. אנחנו נהנים מהדרך, מהנסיעה. זו נסיעה אחרת, לא של ילדים, אלא של אנשים מבוגרים, לא בקטע של גיל אלא הכוונה לאנשים מיושבים, שלא משתוללים בכביש. המהירות הכי גבוהה היא110 קמ"ש, גג".

אז לא נוסעים מהר, אבל מה לגבי נסיעת שטח? הרבה יותר חוויתי.

"אני לא נוסע בשטחים, זה לא קורץ לי. אם הייתי רוצה לנסוע בשטחים, הייתי קונה טרקטור. אני נהנה מכבישים, מהמראות. אם אני נוסע בשטח עם האופנוע שלי אני יכול לחזור עם גרר, הוא לא בנוי לזה".

נסיעה על אופנוע חשופה לסכנות ויכולה להיות קטלנית.

"נכון אבל גם ברכב יש סכנות, גם טיסה זה דבר מסוכן, גם להתחתן זה מסוכן! השאלה היא איך אתה עושה את זה. צריך לאהוב את זה, אם אתה לא אוהב אופנוע, אתה לא יכול לרכב עליו. לפעמים אני מעלה לפייסבוק תמונות מטיולים וכותב חוויות ואני מתייחס לאופנוע כאל כבת זוגתי. כל גבר יגיד לך: בוא קח את אשתי אבל תעזוב את האופנוע שלי בשקט. אופנוע כמו שלנו לא משאילים. אגב, קשה למצוא רוכב אופנוע שמורכב באופנוע אחר כנוסע, זה אהבה, זה כבוד. אתה אוהב את הכלי שלך".

סיפור האהבה של צברי עם הכלי המסוקס החל לפני כ-40 שנה, "בתור ילד ראיתי ונדלקתי על אופנועים. הייתה גם תקופה שעזבתי את האופנועים כי הייתי נהג סמיטריילר ולא היה לי זמן להתעסק בזה. אחרי שהתגרשתי החלטתי לרכוש אופנוע וללכת על זה שוב".

אתה נוהג גם על מכונית?

"אין לי מכונית, רק אופנוע".

צברי, הגרוש כאמור, הוא אב לשלושה ילדים (33,32,22), "יש לי ילדים גדולים והייתי נותן להם את ברכתי בשמחה לרכב על אופנוע, אני גם מסיע אותם והם נהנים. חשוב לי רק שידעו לרכב בטוח. אני נוסע בטוח ואין חשש. עקב עבודתי והתנדבותי אני עומד במשפט 'נאה דורש נאה מקיים'. הילדים לא נוסעים על אופנועים אבל בני הצעיר שעתיד לחזור מטיול בקרוב, מתכוון לקנות אופנוע. לפני כמה שנים אותו בן רצה להוציא רישיון על אופנוע וגרושתי ביקשה שאשכנע אותו שלא יעשה זאת. היה לי קשה כי אני רוכב אבל הבטחתי לדבר איתו על זה, אז אמרתי לו תשמע אין לי התנגדות לזה אבל קודם תוציא על רכב. למה זה את שואלת? כדי שכשייסע עליו ילמד מה האופנועים עושים וככה ילמד שלא לעשות זאת. הוא באמת עשה כדברי, עכשיו הוא יחזור וילמד לנהוג על אופנוע וייסע כמו שצריך. הוא יידע איך נוהגים".

עזרא, איפה אתם מטיילים?

"כמעט בכל הארץ! השבת הזאת לדוגמא, היינו בקיסריה וקודם היינו בצפון. יש לנו פורומים של טיולים ומי שרוצה לבוא, מצטרף".

יש נשים בקרב הרוכבים?

"יש בהחלט רוכבות ויש גם מורכבות. יש מספיק כאלו, יש כאלו שאוהבות לרכב ולהרכיב. זה בהחלט מלהיב, אישה שאוהבת אופנועים".

מכירים נשים בטיולים הללו?

"אני לא יודע אם זה המקום, היו כאלו שהזמינו רוכבות ונהיה קשר זוגי. אני מידי פעם מביא ידידה שתרכב איתי, לא יותר מזה, לא יצא לי מעבר".

צברי וחבריו מעוניינים לפרוץ עכשיו את גבולות המדינה ולכבוש את ארה"ב, על האופנוע כמובן. "אנחנו מתכננים שנה הבאה לעשות טיול לארצות הברית, שזה דבר שעדיין לא עשיתי. נתכנן מסלול ונשכיר אופנועים. זה פרויקט לא קל, מדובר בשמונה חבר'ה, כרגע, זה בטח יגדל אבל רצוי שלא, עדיף מצומצם", הוא צוחק.

יש קהילה אופנועים בישראל?

"יש בהחלט", הוא עונה במהירות, "אנחנו לדוגמא, נפגשים כל יום שלישי באוניברסיטת ת"א ובימי שישי במועדון החמש ביד אליהו. מגיעים לשם כל מיני סוגי אופנועים וגם כלי רכב, יש מפגשים. יש הרבה אנשים שאוהבים את האופנוע ואגב עושים דברים מאוד יפים לקהילה שאת זה הציבור פחות יודע או מכיר".

כמו מה?

"פעם נסענו לצפון לתת מחברות לילדים חסרי אמצעים, ערכנו טיול לילדים מוגבלים על האופנוע וכששדרות הייתה תחת מצור עשינו לשם נסיעת הזדהות וקנינו בחנויות שם. חוץ מזה, אנחנו גם כמובן נהנים, אנחנו מטיילים פעמיים בשנה לאילת לסופי שעה וסוגרים שני מלונות. מדובר במשהו כמו 200 אופנועים ונהנים מכל האטרקציות של העיר".

יש לך מסלול או איזור מועדף לטייל בו?

"הייתי נהג סמיטריילר הרבה שנים, ככה שאני מכיר את כל הכבישים בארץ, אבל לא ידעתי ששני ק"מ מהכביש יש אתרים ומקומות יפהפיים. עכשיו אני יכול לחפש, להסתכל ולמצוא. יש באמת מקומות מאוד יפים ומקסימים בארץ. לדוגמא בכביש בית שאן - טבריה יש את מצפה נוח. שנים נהגתי שם ולא הכרתי את האגם הנעלם והוא פשוט מקסים. אנחנו לא רק רוכבים, אנחנו גם מטיילים באתרים, מכירים אנשים חדשים, ככה שזה ממש לא רק הרכיבה, זה כל המכלול".

תסביר לי מה כ"כ מלהיב באופנוע? אותי זה מפחיד.

"אני אגיד לך את האמת, זה קודם כל החברה. לראות את השיתוף והחברות בין כל האנשים, הקשר בין הרוכבים למורכבים, אנחנו מעלים המון חוויות בכל נסיעה וטיול. מה שעושה את הכיף בנסיעה עצמה זה האוויר הפתוח, שאתה יושב על הכביש, אולי תקראי לזה גבר על הכביש, אבל זה האוויר על הפנים, זה כיף, זה גם מאוד מרגש כשנוסעים בשיירה ואנשים באים מולך ומוחאים כפיים, אנשים אוהבים לראות את זה, יש בזה משהו כובש".

רוכבי אופנוע מצטיירים כקשוחים, למה זה?

"אני לא יודע למה זה, אני אהבל ממדרגה ראשונה", הוא צוחק, "יש את הרוכבים על ההארלי, שזה סוג כזה של אופנוע שכולם עם טבעות ועם תכשיטים וקעקועים רבים. אצלנו זה דבר אחר. הקבוצות מנסות להידמות לקבוצות מהעולם ואנחנו לא כאלו. אני בכלל, ממש לא כזה. אין לי קעקועים, טוב לי ואני נהנה ממה שיש לי ומהאופנוע כמובן".