אבא לוחם
31.07.14 / 18:08
מ"מ וסגן ראש העיר, משה חזות לא עוצם עין כבר חודש. מצד אחד הוא אחראי על מכלול החירום בתחום פינוי ופתיחת מרכזי קליטה עירוניים לאוכלוסיה במקרי אסון (חלילה), מצד שני הוא אבא של קובי חזות המשרת כלוחם וקשר מפקד חטיבת גולני, אלוף-משנה רסאן עליאן שנפצע בלחימה בעזה
את משה חזות, מ"מ וסגן ראש העיר אנחנו תופסים רגע אחד לאחר סיום עוד ישיבת הערכת מצב שנערכה השבוע בחמ"ל העירוני. הראש נמצא במשימות העירוניות המורכבות והערכות לכל תרחיש אבל הלב נמצא בתוככי עזה שם נמצא בן הזקונים, קובי חזות (19), המשרת כלוחם בחטיבת גולני. קובי נמצא בקו החזית, בקו אחד עם מפקד החטיבה, אל"מ רסאן עליאן, שנפצע בקרבות בשכונת סג'עייה וסיפור פציעתו זכה לכותרות רבות לאחר ששב לחייליו בשטח בתום טיפול רפואי קצר.
"הלחימה בעזה נכפתה על ישראל והיא צודקת מאין כמוה", אומר השבוע משה חזות. "הציבור בישראל מבין היום היטב שהיינו חייבים לפעול ולהביא להפסקה מיידית של הירי הרקטי וגם להסיר את איום המנהרות. אף מדינה בעולם לא יכולה לסבול מצב של איום מתמיד על אזרחיה ובמשך שנים רבות. זה בלתי נתפס שאוכלוסיה תחיה 14 שנים עם אזעקות צבע אדום וכניסה למרחבים מוגנים".
גיוס רבבות החיילים לא הותיר את משה אדיש וגם הוא נרתם יחד עם חברים טובים ובני משפחה כדי לתת קצת נחת לחיילים. בני משפחת חזות המורחבת פרוסים לאורך כל הרצועה ומשתתפים בלחימה. משה לא עוצם עין כבר חודש. הבן קובי משרת בגולני, סא"ל אסף, משרת בהנדסה הקרבית ומטפל יום-יום בחשיפת המנהרות, אחיין נוסף, קובי, משרת בצנחנים, אחיין אחר, אורי, משרת במילואים ביחידת מגלן, ובן אחיין נוסף, תומר גלימידי, משרת כטנקיסט. ואם זה לא מספיק גם בעלה של אחייניתו, סרן אלעד, משרת בגולני ונמצא עמוק בשטח.
"אני מכיר אישית חלק גדול מאד מהחיילים שמשרתים עם בני קובי, מדובר במלח הארץ, בחורים ערכיים וציונים שיעשו הכול למען המדינה. כולם מבינים את המשימות והאתגרים שעומדים בפניהם וממש נאבקים ביניהם על הזכות להיכנס לתוך הרצועה עם המפקדים ולהשלים את העבודה. כמו כל אבא יש כמובן חששות וכל טלפון או תקתוק בדלת מקפיץ את הלב. יחד עם כל עם ישראל אני מתפלל לשלומם של חיילנו וחזרתם במהרה לחיק משפחותיהם".
משה עדיין נפעם מהרוח הישראלית והאהבה שמרעיף הציבור על החיילים. "מתוקף תפקידי כיו"ר האגודה למען החייל, כבר מהיום הראשון למבצע קיבלתי עשרות טלפונים של חברים ומכרים שביקשו לתרום לחיילים. הבנתי שחייבים להתארגן במהירות ופתחתי בביתנו חמ"ל, יחד עם רעייתי אסתר, הבת הגר וכל בני המשפחה. גייסנו את החברים, בעלי עסקים ותושבי העיר היקרים, ועד מהרה הגענו לעשרות רבות של אריזות וקרטונים מלאים כל טוב. למחרת, נסענו לשטחי הכינוס של חטיבת גולני וההנדסה, הכנו להם ארוחת צהריים משותפת וחילקנו את התרומות לחיילים. המעשה הזה שימח מאד את החיילים בשטח".
ביום שישי האחרון בשעות הצהריים ירדה ''נבחרת חזות'' לדרום והפעם ערכה פריסה מרשימה עם מאכלים כיד המלך- שניצלים עסיסיים, פלאפלים שהוכנו במקום, קינוחים, אבטיחים, עוגות, שתייה קרה ובעיקר הרבה לב ואהבה לחיילים.
"יבנה היא משפחה אחת ופעם נוספת זכינו לראות התלכדות של כל תושבי העיר", מסכם משה ומוסיף כי "ברמה הלאומית זו לא העת למאבקים פוליטיים בין ימין לשמאל כאשר חיילים שלנו נלחמים ונהרגים כדי לשמור ולהגן על כולנו. חייבים לזכור כי הערבות ההדדית היא הכוח של העם היהודי ועלינו להמשיך ולחזק אותה גם אחרי המלחמה. רק כך נוכל להכניע את אויבינו ולהיות עם חופשי בארצו".
