פרח בר

טלי בנדו-לאופר

"איבדנו את התינוקת הקטנטונת שלנו, היא הייתה ילדה אוהבת ואהובה, מיוחדת במינה", אמר השבוע בכאב דני חולי, אביה של בר ז"ל בת ה-26, עובדת משרד הבטחון, שנהרגה ביום חמישי האחרון בהידרדרות סלעים בעת טרק שערכה בחבל לדאק שבצפון הודו.

"תמיד אומרים את כל המשפטים הבנאליים האלו על המתים, אבל היא באמת הייתה כזאת ילדה מיוחדת", סיפר דני, "היא גדלה פה ביבנה, הייתה במערכות החינוך, גם עבדה ב'יבנתון' תקופה קצרה כי היא אהבה ורצתה לכתוב. היא הייתה ילדה סקרנית ופעילה שרצתה לנסות הכל, חברותית וכל מי שהיא באה איתו במגע אהב אותה מאוד. איבדנו ילדה יקרה עם עתיד מלא וגדוש לפניה, היו לנו המון ציפיות ממנה, לילדים, בן זוג ועוד".

לבר היו שתי אחיות, הבכורה, אלה ואחריה, רותם. "הקשר עם האחיות שלה היה פשוט נחת. ידענו שהן חברות טובות בלב ובנפש. היא הייתה חלק חשוב בדבק המשפחתי. עשתה הכל בחוכמה, עם המון אהבה".

"גם לנו היה קשר מאוד טוב", משתף דני, "הייתה לי תחושה כאילו אני ילדתי אותה, כאילו היא יצאה לי מהבטן. רציתי תמיד את חברתה וקרבתה. היא הייתה פשוט מתוקה, היא הייתה התינוקת שלי".

ביום שני השבוע, גופתה של בר עדיין לא החלה במסעה הארוך הביתה. "אנחנו מקווים שההלוויה תהיה השבוע, אנחנו מחכים לעדכונים מחדר המצב של משרד הביטחון כי הם בקשר עם הקונסול", אמר על כך דני בתחילת השבוע. "ההלוויה תהיה בחלקה הצבאית של בית הקברות כי היא עבדה בשירות המדינה". ביום המחרת, יום שלישי התקיימה הלוויתה של בר, בטקס צבאי מלא בנוכחות בכירי משרד הבטחון, ראש העיר, צבי גוב ארי ועוד מאות בני משפחה וחברים.

"בר הייתה ילדה מוכשרת, מדהימה שהלכה לנו" המשיך האב, "כל חבריה מלווים אותנו, תומכים ונמצאים איתנו באבל הזה. בחיים לא האמנו שנהיה בצד הזה, שקובר את הילדים, אבל הנה זה קורה".

"תמיד חדה ושנונה"

"היינו מאוד קשורות אחת לשנייה", סיפרה אחותה, אלה (31), "היא גרה בת"א ובחודש האחרון חזרה ליבנה לפני שטסה לחו"ל, כי נגמרה לה השכירות. אני גם מתגוררת כרגע עם בעלי והילד בבית ההורים אז בערבים היינו יושבות יחד ומדברות. לא מזמן נסענו לאילת יחד והיה כ"כ כיף, ראיתי בזה את הספתח לשנים הבאות, כשלכל אחת תהיה משפחה משלה ונבלה יחד. אי אפשר לקלוט את זה. תמיד ההורים גידלו אותנו וחינכו לזה שלאחים אין תחליף, שחברים הולכים ובאים ומשפחה נשארת. זה הכי התממש עם בר, שהייתה ממש הדבק שלנו. כשקרה מה שקרה, היא ביקשה למסור שהיא אוהבת אותנו כי היא ידעה כמה היא משמעותית וכמה זה יעשה לנו רע, אז שאולי נתנחם בזה", היא עוצרת לרגע ומרשה לעצמה להתפרק בבכי אותו החזיקה בפנים לאורך השיחה, "אנחנו שבורים, המומים, כואבים ופשוט לא מסוגלים לתפוס את זה שהיא לא תחזור. היא הייתה עולם ומלואו, היא הייתה ילדה עמוקה ורגישה, מחוברת ומאוזנת. היא לא הייתה מנותקת או מעופפת אבל עם ראש למעלה בשמיים, לא נכנעה לשגרה. היא תמיד הלכה ורצתה ועשתה. התחושה היא שאין מספיק מילים בשביל לתאר אותה בכלל.

"היא הייתה ילדה שאי אפשר היה לכעוס עליה. תמיד חדה ושנונה, אהבה את הבית ולהתפנק יחד ולהתכרבל, מלאת רגש ואהבה. מגיל אפס היא ידעה בדיוק מה היא אוהבת ולא אוהבת ומה היא רוצה. כל דבר שהיא כתבה היה מרגש, כל דבר שלה היה שנון ומשעשע אפילו אימייל פשוט. אנחנו לא מעכלים שהיא איננה כי היא ילדה שכ"כ חיה. היא אהבה לטייל, בחו"ל ובארץ, ולהיפגש עם חברים ולהתלבש יפה".

עוד מספרת אלה כי בר הייתה ילדה זהירה מאוד, שלא חיפשה או ביקשה חוויות אקסטרים בטיול האחרון לחייה, או בכלל. "היא עשתה טרק קליל מאוד, טיולון. היא הייתה ילדה מאוד זהירה ברמה שאת המאה קמ"ש היא לא עוברת בכביש. היא יצאה להליכה, רק הליכה, אבל בגלל שלא הייתה שם תשתית ומזג אוויר הוא רע, באה רוח חזקה והתדרדרו סלעים עליה, היא לא הספיקה להתגונן מפני הרוח וזה מה שקרה".

"אדם מדהים, רגישה בטירוף"

מאז היוודע דבר מותה של בר, חבריה ומכריה פוקדים את הבית בכל שעות היממה. אחת מהם היא חברתה הקרובה מימי בית הספר היסודי, אירן רזניקוב.

"היינו חברות מאוד טובות מגיל שמונה ועד היום. בהודו היא טיילה עם חברה מהצבא ואותי זה מאוד מנחם שלפחות הייתה איתה מישהי אוהבת ברגעים האלו. בר הייתה אדם מדהים, רגישה בטירוף, מצחיקה, היא הייתה מרשימה, יפה וגבוהה עם צחוק מתגלגל, היא הייתה אישיות ואישה בולטת. היינו חברות בנפש. הייתי בטוחה שנלווה אחת את השנייה בחתונות ובלידות. היא הייתה אמורה להיות ברגעים הכי משמחים ועצובים בחיים שלי ואני בשלה. מאוד קשה לי לדמיין את החיים שלי בלי בר. בר הייתה אדם מלא חיות ויחד צחקנו על הכל גם על איך נהיה זקנות יחד, שתי פולניות שמעבירות כוס תה בידיים רועדות. היא הייתה רק בת 26, זה בלתי נתפס. בר בלעה את החיים, היא לא בזבזה זמן ועכשיו כשהיא איננה זה עוד יותר מובן לנו. היא רצה אל השאיפות שלה, היא בלעה את העולם. היא הגשימה חלום אחרי חלום, אין הרבה אנשים כאלו. היו לנו המון חלומות משותפים מילדות אבל כשאני רק דיברתי, היא עשתה, זה היה ההבדל ביננו, זה האדם שהיא הייתה".

איזו חברה היא הייתה?

"רגישה בטירוף שידעה לקרוא אותי מא' ועד ת'. לא רק שהבנו אחת את השנייה, אלא גם הזדהינו אחת עם השניה. היא הייתה אדם שמאוד חשוב לו לשמור על מערכות יחסים. היא תמיד רצתה להגיד למה אוהבים, ולמנות את הסיבות, זה היה המוטו שלה לשמר מערכות יחסים".

בר, שהחלה את עבודה במשרד הביטחון עם שחרורה מצה"ל בו שירתה ביחידת 8200 של חיל המודיעין, הייתה מלאת רעיונות ומחשבות לקראת הלימודים אותם תכננה לעשות בעתיד. "היו לה מיליון רעיונות", מספרת בעצב אירן, "תיאטרון, רפואה ומה לא. היא הייתה שחקנית מדהימה ששרה מצוין, בר הייתה חכמה ואינטליגנטית".

שיחתן האחרונה הייתה בערב הטיסה. "היא מאוד התרגשה לקראת הנסיעה. כשדיברנו היא הייתה מאושרת ונרגשת בטירוף".

אם יכולת לומר לה משהו כעת, מה זה היה?

"זו שאלה קשה. הייתי אומרת שכל מה שהיא חשבה על עצמה נכון ועוד. וכל הנאומים שהיינו עושות אחת לשנייה כדי לעודד ולחזק פשוט מתגשמים. אני רואה את גודל האבידה ומה היא הייתה שווה לאנשים. אם היא הייתה רואה את זה היא הייתה מכירה בערך עצמה בלי למצמץ. היא הייתה אדם מדהים שקשה לתאר".

קשר נדיר בין אחיות

אחרונה לספר על בר היא רותם, אחותה המבוגרת ממנה בשנתיים וחצי בלבד. "היה בינינו קשר קרוב ואוהב, חלקנו חדר בתור ילדות ותמיד היינו יחד ומשחקות יחד, היינו אחת בתוך השנייה. אפילו בשנים האחרונות הייתי באה לישון אצלה המון. זה היה קשר נדיר בין אחיות. לא פגשתי את זה בשום מקום אחר. היא תחסר לנו מאוד מאוד. היא הייתה קרן האור של המשפחה, תמיד מחייכת ומשלימה בין כולם. כמו בכל משפחה, היינו רבות לפעמים והיא תמיד הייתה מבקשת, בצורה כ"כ בוגרת והיא צעירה ממני, להשלים, אם זה היה עם אמא שלי או מישהו אחר. אם אנחנו היינו רבות, היא הייתה מסבירה לי שזה כואב לה ופוגע בה שאנחנו רבות. כמה הבנה הייתה בה, כמה רגישות", היא עוצרת את שטף דיבורה ופורצת בבכי, "אנחנו מנסים לתאר מי בר הייתה וזה כאין וכאפס לעומת מי שהיא הייתה באמת". יהי זכרה ברוך.