לא עוזב את העיר
18.09.14 / 18:01
כבר 20 שנה ששלומי קוריאט לא גר ביבנה. עובדה זו לא מונעת ממנו להגיע לכאן בממוצע פעם בשבוע, לבקר את המשפחה ואת החברים הוותיקים. בין מופע, הצגה וצילומים, הוא מטפח תא משפחתי לתפארת ולא שוכח מאין בא. לראשונה ביבניתון, מדבר על העבודה הקשה, התהילה, ההצלחה, המשפחה וכמובן על יבנה. ראיון חגיגי במיוחד
טלי בנדו לאופר
כבר מעל עשר שנים שהוא דמות מוכרת עבור הקהל הישראלי, כל פעם בכובע מרהיב אחר, פעם הוא עבריין, אבל כזה שאפשר להתחבר אליו ולהתרגש ממנו, פעם הוא סטנדאפיסט קורע ופעם הוא אפילו רקדן מוכשר בפריים טיים, הכל בחבילה אחת וצנועה במיוחד. שלומי קוריאט הוא אדם מאוד עסוק. בין צילומים לסדרה, לאיסוף ילדיו מהמסגרות החינוכיות, הצלחנו לתפוס אותו לחצי שעה של שיחה.
"בדיוק סיימתי צילומים לשתי סדרות שיעלו בחורף, אחת בhot- שנקראת 'אטלנטיקה' והשנייה היא 'שנות ה-80'. אני משחק במחזמר 'פרח השכונות', מריץ מופע סטנד אפ ברחבי הארץ ויש עוד כל מיני דברים על הפרק", סוקר קוריאט את מעשיו בתקופה האחרונה. "יש גם בקרוב סרט שיוצא שאני משתתף בו, 'תפוח מן המדבר'".
וואו. איש חרוץ. ממה אתה הכי נהנה?
"את האמת, נכון לכרגע, לא יודע אם הכי נהנה כי אני אוהב את המקצוע ואוהב לעשות סדרות, סרטים וכל מה שאני עושה, אבל אני חושב שהכי מרגש אותי עכשיו זה לעשות את הסטנד אפ שלי. זה פשוט מרגש כל רגע מחדש. אני מאחל לעצמי להמשיך לעשות את מגוון הדברים כל הזמן".
קוריאט נולד ביבנה לפני 37 שנים, עיר שלטענתו עדיין מזוהה עימה ואוהב אותה בכל ליבו, על אף שאינה מתגורר בה מזה שנים, זאת לאחר שעבר לת"א ולאחר מכן לפ"ת.
"מבחינתי אני לא תל אביבי או פתח תקוואי, אני יבנאי וזה מתבטא גם בהוויה שלי. כל דבר אני נוטה לשייך לזה שאני שייך לעיר".
במופע שלך אתה מזכיר לא מעט את ילדותך בשכונה וגם את ההוויה היבנאית. עד כמה יש אמת בסיפורים?
"המופע שלי עוסק יותר בנשים, רווקות, סקס, זוגיות, ילדים וכל זה. נכון, יש גם אזכורים ליבנה, אבל זה לא המרכז, אך זה בהחלט אחד הדברים שאני מספר עליהם. רוב הדברים מבוססים על סוג של אמת, גם אם היא מסולפת, יש בסיס אמיתי בהחלט. בפועל בהקשר של יבנה, אני לא אומר הרבה על העיר, אבל חלקם בהחלט אמיתיים. בואי נגיד שרוב הקהל היבנאי יידע לזהות מה זיוף ומה אמיתי".
עד כמה החוויות מיבנה חישלו אותך לקראת המעבר לעיר הגדולה?
"האמת ששום דבר לא מחשל, כי אני גרתי בפריפריה, שהיא ממש לא מה שהיא היום, כי היום יבנה מפותחת מאוד, ועדיין זה לא ת"א. אני עברתי בגיל 16-17 ואתה מקבל את הבום של העיר ללא הפסקה. הכל נורא חי ושוקק, אני אומר בהופעה שאני משווה את יבנה שהיא עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם ובת"א מי בכלל מכיר? ביבנה המשפחתיות הזאת עשתה לי בעיות, כי כולם יודעים עליך הכל ואני צוחק על זה במופע. יבנה היא הבסיס שלי, אבל לפעמים אני מתגעגע ליבנה בקטע הזה, שיש את המשפחתיות, את הנאיביות, אתה מרגיש חגים, יש תחושה של בית בעיר הזאת, תחושה של חום וזה לא משהו שאתה מקבל בעיר הגדולה כי העיר הגדולה נורא קרה".
אתה מדבר בהמון אהבה על העיר. יש סיכוי שתחזור ליבנה?
"אם תשאלי את אשתי או את אמי הן יגידו שצריך לעבור, כי רוב המשפחה שלי ביבנה. אבל האמת היא שאני כבר כ"כ מרוחק מזה, כך שאני משאיר את זה ברמת געגוע. אבל אני מאוד אוהב לבקר".
באיזו תדירות אתה מגיע לעיר?
"יחסית אני מגיע הרבה, זה נורא תקופתי, אבל הכי נמוך זה פעם בשבועיים, רוב הזמן יוצא פעם בשבוע, לפעמים אפילו יותר. לאחרונה יוצא לי פעם בשבועיים בסוף השבוע, אבל רוב החגים אני אצל ההורים כיפור, ראש השנה וגם מתחלקים עם המשפחה של אשתי".
דיברנו קודם על ההתפתחות העירונית. מה דעתך על כך? הוואדי שליד הבית שלך הפך לטיילת.
קוריאט צוחק. "זו התפתחות מבורכת. כנער התפללתי לכך. אני חושב שכרגע עוד לא הסתיים המהלך אבל סה"כ יש אוכלוסיה מגוונת והרבה הגיעו מבחוץ, ליבנה. עם זאת, ברמת בני נוער, אני חושב שיש חוסר בדברים כמו תיאטרון, כל מה שקשור לאמנות ובילוי כמו מועדונים. מצד אחד זה חסר, מצד שני זה שאין זה דבר ששומר על אותנטיות של העיר ועל משפחתיות. אלו דברים שמערערים, אני אומר שזה חסר אבל מצד שני אולי העיר לא בשלה לכך, אבל באופן כללי אני מאוד שמח. השכונות החדשות מהממות בעיני, זה כבר לא יבנה שאני מכיר".
אחיך מיכה חזר בתשובה. איך הדינאמיקה ביניכם?
"מיכה צעיר ממני בשנתיים והחזרה בתשובה לא הפתיעה אותנו. אנחנו מבית מסורתי, אז זה לא היה מהלך מפתיע, אחי היה יותר שובב ככה שזה מהלך מבורך. עם השנים הוא התחזק, אני מחשיב את עצמי כמסורתי, אבל חילוני ששומר מה שנוח לי. לפעמים הגישה הדתית לא תמיד הסתדרה עם דברים שהכרתי בעיר הגדולה. למיכה ולי היו בהתחלה התנצחויות ואני יכול להגיד שב-99% מהפעמים הוא ניצח אותי. אני מאוד מעריך את הדרך שהוא הולך בה. מה גם שאני איש שמתעסק בברנז'ה, אני לא מתעסק בעולם האמיתי והוא לדעתי, חי את החיים האמיתיים. זה לא אומר שאני הולך לחזור בתשובה בקרוב. אני משתדל להניח תפילין, בחגים אני בבית כנסת, לא מדליק אש בשבת, מפריד בשר חלב והכל בשביל הנפש".
קוריאט מספר כי המשיכה לעולם המשחק החלה עוד כשהיה נער. "זה התחיל בכיתה ז' לדעתי, התחלתי קצת להיות המצחיקן של השכבה ואז זה התגלגל לתיאטרון העירוני ביבנה, ששם זה התפרץ, שם הבנתי שזהו, אני יודע מה אני רוצה. עד כיתה ט' למדתי ביבנה ומשם עברתי ל'תלמה ילין'".
ניכר כי קוריאט מזוהה במיוחד בקרב הצופים כאבי הטחול, דמותו בסדרת הפשע "הבורר" בה הוא מגלם עבריין ודמות מפתח בעולם התחתון מזה ארבע עונות.
איך קוראים לך ברחוב? "אבי הטחול" או שלומי?
"האמת היא שהרבה פעמים זה אבי, כשהבורר משודר זה יותר אבי, אבל היום זה סופסוף, תודה לאל, שלומי. קוראים לי יותר שלומי. זה כיף שלא מתבלבלים ביני לבין הדמות וזוכרים שאני שחקן, אני אגב עונה לכולם. זה מבחינתי הוכחה ניצחת לכמה הדמות הזאת חזקה בעיני הציבור".
קיימים קווי דמיון בינך לבין אבי?
"אין שום דבר כזה או אחר, חוץ מזה שאנחנו דומים פיזית. גם לא חולקים אותו חוש אופנה", הוא צוחק.
אתה מאוד מוכר ואהוב, "סלב" מה שנקרא. אתה אוהב את זה או שהיית מוותר על כל המסביב?
"אני פחות קורא לעצמי סלב וממש מתעב את המילה הזאת כי אני לא חושב שאני כזה. סלב זה המצאה של דור הריאליטי, לא שאני מזלזל בזה אבל זו המצאה. הייתי מעדיף לבחור מילה אחרת. אני לא למדתי חמש שנים בבי"ס למשחק כדי להיות סלב, רק כדי להיות שחקן וסוג של אמן. אני גם יודע שחלק מזה זה להיות ידוע בציבור, אני סוג של ידוען בציבור, המילה סלב עושה את זה יותר זול. זו מילה של ריאליטי. אני לא מרבה ללכת להשקות ואירועים, אם אני הולך זה משהו שקשור לילדים, שהם לפחות ייהנו מזה. אני לא מחבב את כל זה, אני מעדיף לעבוד ולהיות מוערך ומוכר על העשייה ולא כי התחבקתי או הצטלמתי עם מישהו. זו מקצוע עם ערך מוסף של כוח לעשות דברים טובים ואני לא חושב שהשקות זה חלק מזה. חשוב לי שהקהל יכיר אותי ויאהב אותי בעקבות העשייה שלי, אתה לא יכול לוותר על ההכרה".
מהם הצדדים הפחות אהובים בלהיות מפורסם?
"לפעמים מתייחסים אליך כאל רכוש הכלל. לפעמים נותנים לך ביקורת בטוקבקים ופייסבוק בצורה שהיא לא ביקורתית בונה. לפעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב למרות שאתה יודע שזה המחיר שאתה משלם כידוען. כשזה על חשבון הילדים זה כבר לא טוב. באותה נשימה אני מודה לאל שאני מוכר ואהוב כי עשיתי כברת דרך כדי להגיע לאנשים, אז אני תמיד אשאר נחמד לאנשים. אני לא יורק לבאר שאני שותה ממנה, הצופים הם אלו ששמו אותי שם, שמפרגנים ואוהבים את התכניות והמופעים. תמיד יש את החלק הקטן שנוטה להתבטא פחות נעים. אנשים נוטים לחשוב שאנחנו מיליונרים ועושים את זה אולי מתאוות בצע, אבל אמן אמיתי בא כדי לשמח אנשים, גם את לדוגמא, עושה את עבודתך מאהבה לא בגלל רכילות או דבר אחר ורק אח"כ יש הטבות כמו כסף, הכרה ועוד הטבות".
חווית אי פעם "חיזור גורלי"? מעריצים שרצו יותר?
"מוטרף להגיד חיזור גורלי, אבל היו תקופות של חיזורים שעברו את גבול הטעם הטוב בטלפונים ופייסבוק וכל זה, אבל אני מבין מאיפה זה בא. אנשים מדמיינים לעצמם עולם ורוד, לא מדמיינים אפור. מהר מאוד דאגתי להעביר אותם קדימה ולא ממש לתת לזה תשומת לב".
למרות מה שאמרת קודם על הריאליטי בהקשר למושג סלב: מה חושב על תרבות הריאליטי? יצא לך גם להשתתף.
"תראי, בהגדרה במה שהשתתפתי הם לא ממש ריאליטי, אבל לא משנה, אין לי בעיה שיקראו לזה ריאליטי. אין לי בעיה עם הז'אנר, כל עבודה מכבדת את בעליה, אני נורא נהניתי לקחת חלק ב'רוקדים עם כוכבים' (קוריאט השתתף בעונתה השישית של התכנית ואף קטף את המקום הראשון) כי צריך להביע סוג של כישרון ריקוד שלא חשבתי שיש לי, אבל זה לא נשען על דיבור ועל מי אני אלכלך, ככה שנורא נהניתי. הייתה עבודה קשה ומאוד שמחתי לקבל אהבה מהעם. גם ב'גולדסטאר' (דוקו ריאליטי העוסק בכדורגל בו השתתף בעונתו השנייה) ממש נהניתי כי אני אוהב וגדלתי על כדורגל, אז מבחינתי היה מאוד כיף לחזור לזה".
נשאר משהו מכישורי הריקוד שהפגנת?
"זה חבוי בתוך תוכי, אם אני ממש ארצה אני מאמין שאוכל, אבל כרגע אני לא חוטא בריקוד".
קוריאט, שנשוי לאורית ואב לליהיא (9), יונתן (5) ושירה (3) מצהיר בפנינו כי הוא אדם ביתי, כזה שרחוק מאוד מהמושג בליין ואפילו מקרבתו.
יוצא לך ללכת למופעי סטנד אפ כאחד האדם עם אשתך? לראות קצת את המתחרים.
"יוצא לי פחות בשנים האחרונות ואם כן אז בד"כ לפרגן לחבר שיצא במופע. יוצא שאני מופיע כשהם מופיעים, חוץ מסופ"ש שבו אני לא עובד עד מוצ"ש וזה בגלל הדת, ואז אני מעדיף לנצל את הזמן כדי להיות בבית. כל הזמן אתה באטרף וסופסוף אפשר להיות קצת בבית. אני לא בליין, אני אדם מאוד ביתי, זה אחד הדברים שכולם יודעים עלי, זה ידוע".
אם לא היית שחקן, מה היית?
"זו שאלה מאוד קשה, יש לי הרבה חלומות. אם את שואלת על משהו שהייתי רוצה לעסוק בו ויכול גם לעסוק בזה, אז זה עיצוב פנים. זה דבר שאני אוהב, אני אוהב להתעסק באסתטיקה. מקצוע שהוא סוג של חלום, שאני יודע שאין לי את האפשרות, זה להיות טייס, הייתי מאוד רוצה, לא נראה לי שכבר אגשים".
לסיום, ביקש קוריאט לאחל שנה טובה לכל תושבי יבנה."אני מאוד אוהב את יבנה ואת אנשיה. אני שמח מאוד על הפרגון וגאה שאתם גאים בי. תמיד נעים לשוב הביתה".
