"קיבלנו אותה כפיקדון"

תוך פחות מחודש חווה משפחת בן אבו מבינה טרגדיה נוספת. שלושה שבועות אחרי שליוו את אבי המשפחה שמעון בדרכו האחרונה, נפרדו השבוע בני המשפחה מהאחות סיגלית מזוז.

סיגלית, בת 50 במותה, נולדה והתחנכה ביבנה, למדה ורכשה תארים בהצטינות יתרה. היא היתה אשת חינוך משכמה ומעלה חינכה דורות רבים של תלמידים, הקנתה ידע וערכים לתלמידיה. היא הגישה לבגרויות באזרחות והיתה בודקת ומעריכה בחינות אלה מטעם משרד החינוך. בתחילת דרכה היא לימדה ביבנה, לאחר מכן באנקורי וב-17 השנים האחרונות הייתה מורה במקיף ד' באשדוד.

"קיבלנו אותה כפיקדון ל-50 שנה ועכשיו היא עלתה למעלה" אומרת אחותה איריס חסון. "היא הייתה מורה מקצועית, אישה חד ובעלת חוש הומור יוצא דופן, חכמה אוד, ישרה ותמיד עמדה על עקרונותיה. סיגלית הייתה מוערכת מאוד על ידי כל הסובבים אותה. וגם מי שפגש בה לרגע קט בלבד זכר אותה והיא הותירו בו חותם".

לפני כשמונה שנים לקתה סיגלית בסרטן השד, היא עברה אז טיפולים והתבשרה שהמחלה מאחוריה. החיים חזרו למסלולם, עד שלפני כשש שנים חלתה בפעם השנייה. "זה כבר היה סרטן שד אלים וגרורתי והמצב היה מורכב יותר. במסגרת הטיפולים היא ביקשה להוריד גם את הרחם והחצוצרות כי היה ברור שזו אותה מערכת וזה עלול לסכן אותה שוב" אומרת איריס. גם בפעם השנייה הצליחה סיגלית להתגבר על המחלה. אלא שלפני כשבעה חודשים היא הכתה שוב. "היא סבלה מאוד, אבל לא רצתה להכביד עלינו ולכן כמעט ולא שיתפה. להלוויה של אבא היא כבר לא הצליחה להגיע, הייתה פעם אחת בשבעה וזהו היא לקחה את האובדן הזה מאוד קשה. גם אבא לקח את המחלה של סיגלית ללב וקיבל אירוע מוחי לאחר שהתברר לו שהמחלה חזרה. בפעם הראשונה, לאחר שהיא התגברה על המחלה, לא היה מאושר ממנו. הוא לקח את כל המשפחה לטיול באיטליה והיה אסיר תודה על כך שהיא הצליחה להחלים".

גם בפעם השלישית, למרות שלכולם היה כבר ברור שהמצב של סיגלית קשה, היא ניסתה לשמור על אופטימיות ושידרה חוזק לבני המשפחה. "היא הרעיפה אהבה ללא גבולות על כולנו ותמיד פחדה להקשות עלינו ולהדאיג. למרות שידענו שהמצב קשה, גם היא ידעה".

סיגלית ואיריס היו מאוד קרובות, הרבה צמתים בחייהן הצטלבו והם העבירו המון שעות של ביחד. "תמיד היינו יחד, למדנו באותה פנימייה, עשינו שירות לאומי ביחד, למדנו בבר אילן ביחד ובשנים הראשונות גם עבדנו ביחד בבית ספר גינסבורג, אנחנו גם גרות אחת ליד השנייה. זאת אבידה גדולה מאוד לכל המשפחה".

תחילה עוד נראה היה שיש תקווה קטנה ובני המשפחה הצליחו לגייס סכום ראשוני לטיפולים בארצות הברית, אך גופה של סיגלית לא עמד בעומס. "שמענו את המלצות הרופאים והחלטנו ללכת על זה. ביום חמישי עוד אמרו הרופאים שילמדו את החומר ויעבירו את ההמלצות שלהם, ביום ראשון היא כבר נפטרה".

מאות בני משפחה, חברים ומכרים ליוו אותה בדרכה האחרונה ואמרו דברי פרידה. "אני מאמין שמי שהכיר אותי יודע שבתיכון לא הייתי הילד הכי טוב בעולם. הרבה הסתכלו ולא האמינו בי, אך בכל מפגש משפחתי כשהייתי מגיע היית שם, מורה, מחנכת, אמא לילד שלא מוצא את עצמו ואמרת לי תמיד כמה אני טוב, כמה אצליח, מביאה לי נשיקה ומסתכלת עליי כאילו אני הבן הכי טוב שלך. מהרגע שבו הפסקת לסבול אנו כאן כואבים מגעגועים וזה רק הולך ומתעצם" ספד לה קרוב משפחתה.

גם איריס דיברה, נפרדה בפעם האחרונה מאחותה האהובה, זאת שליוותה אותה צמוד צמוד ואיננה עוד. "אלוהים נתן לנו אותך במתנה, הפקיד אותך. 50 שנה, 50 שנה בהן הענקת והרעפת נתינה איץ קץ להורים, לאחים, בעלך, ילדייך המקסימים, לתלמידים. היו לנו שנים יפות בטרם לכתך מאיתנו. מלאות באהבה אינסופית וזכרונות רבים, ששום מילה אכזרית לא תוכל למחוק".

סיגלית הותירה אחריה את משה בעלה ושלושה ילדים שלי, מאי ותומר.