הבית של החיילים הבודדים

 זה התחיל כחלום של חי בן ישראל, גיגי נבון ומירי-הופמן כסיף, שהחליטו לדאוג לחיילים הבודדים ולספק להם דירות מגורים. הם חלמו במשך שנה שלמה, בחודשים האחרונים החליטו לעשות מעשה אחרי שטיילו בכל הארץ וביקרו במקומות דומים. אל השלושה הצטרפו עוד שמונה חברים יוסי כהן, גדעון פרי, עו"ד מאיר דהן, דני אלקלעי, חירות איתח, מנחם אדוני, עוזי ערן, יעקב פרי ואנשים טובים נוספים, שהם פגשו באמצע הדרך, והחלום הפך למציאות.

דואגים להם להכל

הם פתחו את עמותת 'יבנה מחבקת חיילים בודדים' ושכרו שתי דירות, אחת לחיילים והשנייה לחיילות. "חייל בודד בהגדרה זה חייל שעלה לארץ מחו"ל והוא לבד. גם חייל שחזר בשאלה והמשפחה שלו לא מכירה בו ואין לו לאן לפנות, או יתום שהוריו נפטרו ואולי יש לו משפחה, אבל אין לו מסגרת עוטפת" מסביר יוסי.

"הדירה מאובזרת לגמרי, יהיו ארבעה חיילים בכל דירה, לכל חייל יש חדר שלו עם מיטה וארון פרטיים וגם מפתח לחדר. אפילו אם הוא מגיע פעם בשבועיים, החדר יישאר סגור. שאר האזורים הציבוריים, אנחנו דואגים גם למזון" אומרת מירי. "שאלנו את עצמינו מה חייל בודד צריך? מה חסר לו? לחייל בודד חסר בית, חסרה משפחה וחסרים חיים חברתיים מחוץ לצבא. ואז אמרנו 'אוקיי, אנחנו רוצים לתת את שלושת הדברים האלה. אנחנו רוצים לתת בית עם הכל שהוא יגיד 'זה הבית שלי'. הדבר השני אנחנו רוצים לתת לו משפחה. לכל חייל תוצמד משפחה מלווה, שתתמוך בו ותהיה יחד איתו ותזמין אותו אליה הביתה, והיכולת לקיום חיים חברתיים זה החיילים שחיים יחד, זה אנחנו מסביב. אנחנו ננסה גם לחבר בין שתי הדירות כי הן יחסית קרובות ונרצה שהם יהיו יחד, גם ביניהם וגם איתנו" מוסיף חי.

בתחילת חודש נובמבר צפויה הפתיחה החגיגית של הדירות, עם הרמת כוסית וחיבוק גדול וחם לחיילים. "חשוב לנו שירגישו כבר מהרגע הראשון שהם הגיעו הביתה" אומר חי.

מה הפתרונות של הצבא כיום?

מירי: "הצבא מספק מעונות בבתי החייל ויש לו גם דירות, אבל בדירות האלה יש בין 2-4 חיילים בחדר אחד והדירה מאד לא מטופלת, זה לא בית. יש את בית בנג'י ברעננה, ע"ש קצין שנהרג במלחמת לבנון השניה והמשפחה הקימה מתרומות, שם הם ממש בנו כמו בית מלון ל-70 חיילים. זה האוטופיה ולשם אנו שואפים. כל בית יש לו את האפיון שלו, את המיון שלו, והם מחליטים את מי ואת מה לקחת.

חי: מבחינתנו אנו מתעסקים עם חיילים שהצבא הכיר בהם כבודדים. הצבא לא מכיר בדרך כלל בכאלה שרבו עם ההורים ועזבו את הבית, אבל אם הצבא החליט לבוא ולהכיר במישהו כחייל בודד, אני לא מתווכח עם זה".

מירי: אנחנו עובדים עם אכ"א, נפגשנו איתם, העלינו בפניהם את המיזם שאנו רוצים לעשות, הם מאד התלהבו, מאד שמחו ונתנו לנו את האור הירוק ועכשיו הם מתחילים לשלוח לנו את החיילים הבודדים, אבל המיון וההחלטה הם שלנו, של חברי הההנהלה. יש לנו גם סינון מקצועי, שזו הבת של חי שהיא פסיכולוגית קלינית והיא תמיין אותם".

ז"א שיש לכם זכות סירוב לקלוט מישהו שלא מתאים לכם?

יוסי: "ודאי. אנחנו מחפשים חייל שיידע שהוא בא למקום שאנחנו נחבק אותו ונאהב אותו, אבל גם שישמור על הדירה. אנחנו לא מחפשים חייל שעושה צרות בצבא".

חי: "בהגדרה שלנו, חייל שמגיע אלינו חייב להיות חייל עם שירות משמעותי. אחד שמבחינתו הוא נותן את הלב והנשמה למען הצבא. אלה יכולים להיות חיילים קרביים, אבל יכולים להיות גם לא קרביים שבאמת עושים את הכל. חשוב לי שלא יהיה אחד שיחפף את הצבא, עריק או נפקד, אלא כזה שבשבילו הצבא זה ערך".

מירי: "אנחנו חייבים לשמור על גבולות מסוימים, משום שיש להם שם מסגרת שהם צריכים להתנהל עם אנשים אחרים. אם יש בנאדם שהוא מאד בעייתי בהתנהגות אנחנו לא יכולים להחזיק אותו רק בגלל היותו חייל בודד. הוא חייב לדעת את הגבולות שלו ואנחנו ניתן להם הכל".

למה שכרתם דווקא בשכונה הירוקה?

חי: "אנחנו התלבטנו. חיפשנו בהתחלה בית פרטי ואין היצע גדול. היתרון של השכונה הירוקה שיש את מרכז רוגובין, יש אוכלוסיה צעירה וגם אפשרות לקחת כמה דירות קרובות אחת לשניה. אני לא פוסל שדירה שלישית כאשר תהיה, תהיה במקום אחר".

יוסי: "המרכז המסחרי עובד גם בשישי שבת ויש פאב שהחייל יכול לצאת אליו, יש בית קפה, מסעדות וגלידה. במרחק הליכה מהדירות יש תחנת רכבת ומשם הם יכולים להגיע לצפון או לדרום. הסביבה גם היא מאד חמה ומחבקת".

ואתם תשאו בכל הנטל הזה?

חי: "לא, לא. הפרויקט הוא לא רק פרויקט של 11 איש. כל הרעיון הוא שזה פרויקט של כל הקהילה. כולם נרתמים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם בתים אחרים והיום בבוקר היינו באחד מהם והבאנו משם ציוד, כך שאנחנו מוכנים באופן מלא לקליטה של הדירה הראשונה".

מירי: "אין לך מושג איזה התהלבות יש סביב העניין. בשבוע האחרון העלינו איזשהו פוסט ואני כולי נרגשת מכל טלפון, כל פניה, אנשים עוצרים אותנו ברחוב. זה לא יאומן".

יוסי: "יש לנו רשימה של נשים שרק רוצות להגיע ולבשל ולכבס, 'רק תרתום אותנו בבקשה'".

אתם מתכוונים גם ללוות אותם אחרי השחרור?

חי: "כן. התפקיד שלנו הוא ללוות אותו גם בצרכים שלו מול גופים מוסדיים כמו למשל בנקים, משרד הרישוי וכדומה, כי אחרי הכל אין לו למי לפנות. למירי היה מאד חשוב לא לעזוב את החייל גם אחרי שהוא משתחרר מהצבא. הצבא הוא כמו חממה, סביבה תומכת שדואגת לרוב הצרכים שלך, אבל מה קורה ביום שאחרי? פתאום הכל מתנתק, הם לא מקבלים את התמיכות שלהם, לא מקבלים את המשכורת שלהם, אין להם לאן לקום בבוקר. והחלטנו להשתדל להמשיך ולתמוך ולאפשר לחייל לגור בבית עד 6 חודשים לאחר השחרור כולל עזרה בלימודים וכל זה. ההערכה שלי היא שלאותו חייל תהיה משפחה לא רק בזמן הצבא אלא גם הרבה אחר כך, כי כשנוצר קשר זה לא זמני אלא לנצח".

באיזו תגובות נתקלתם?

חי: "אני מרגיש שזה לא שאנחנו באים ועושים, אלא יחד עם החברים שלי כאן אנחנו נותנים אפשרות לכל הקהילה לעשות, ועצם זה שהקהילה עושה זה דבר נפלא וחשוב לא פחות מאשר החיילים שמקבלים. יש כל כך הרבה טוב בעם הזה, כל כל הרבה טוב בעיר הזאת, שלצערי הרב מדגישים הרבה פעמים את הרע, אבל יש המון טוב. ג. סנטר שמע על הרעיון, דבר ראשון הוא שלף פנקס צ'קים ורשם 6 צ'קים עם סכום משמעותי. בתוך העסק הוא עשה קופסא והוא מתרים את הלקוחות שלו לטובת העניין. עכשיו הוא אומר לנו 'קחו מוצרים מהחנות, ואני כבר אסתדר עם מה שיש בקופסא'. השבוע למשל הלכנו לקנות 3 ארונות, הוא קודם כל נתן לנו ואחרי זה נסתדר. זה מדהים הקשר הזה וזו רק דוגמא אחת, יש עוד כאלה".

יוסי: "חי דיבר על הקטע של הארונות, אבל כשנכנסנו אליו הוא אמר 'רגע, ומה קורה במקלחות והשירותים? יש לכם כלים סניטריים?' ואז הוא אמר לנו לעשות רשימה של כל מה שחסר מהבחינה הזו, אם זה פח, או מתקן למברשות שיניים, מחזיק לנייר טואלט או וילון לאמבטיה. זה לא מובן מאליו שאתה נכנס לבעל עסק שהוא מכניס את היד ככה לכיס ונותן לך".

מירי: "יש אפילו קוסמטיקאית, ששלחה לנו הודעה בפייסבוק שהיא מוכנה לטפל בחיילות בחינם. היינו צריכים להדפיס משהו, אז דפוס אדר מבן זכאי מיד נרתם לעשות לנו את זה באהבה".

חי: "פנה אלינו סופרמרקט מרחובות שהוא התחייב להעביר לנו סל מצרכים אחת לשבוע על חשבונו. יש בארץ הזאת אנשים נפלאים, אנשים טובים, אנשים שמוכנים לתת. הבעיה היא שאין להם תמיד את הערוץ דרכו הם יכולים לתרום, וגם אנשים שאין להם, עושים את הכל כדי לתרום באיזשהו אופן.

בית שחר

חברי הקבוצה מרגישים שהם רק הזרוע המבצעת, עבור המון אנשים שרוצים ומוכנים לתת ותרום מעצמם רק לא תמיד מוצאים את הדרך. "אנחנו השליחים שלהם לעשות את זה, מספיק אפילו שהם עוזרים במשהו קטן. יש הרבה כאלה שאין להם את היכולת, אבל רוצים ומוכנים לעזור במה שאפשר. פתחנו חשבון בנק ויהיה לנו מספר מיוחד להוראת קבע, אנחנו מקבלים העברות בנקאיות" אומר יוסי. "העמותה תנוהל ומנוהלת בצורה מסודרת ועל פי כל הכללים בשקיפות מלאה. והדבר השני שחשוב, אף אחד מחברי העמותה לא יקבל שכר ולא החזר הוצאות. הכל על חשבוננו. האיש היחידי שנעסיק יהיה אב הבית, שיהיה זה שידאג לתחזוקה של שתי הדירות" מוסיף חי.

יוסי: "אני יכול להגיד שפתחתי את תיבת הדואר שלי בחג. כתוב היה עליה 'לכבוד יוסי כהן עמותת חיילים בודדים' ובפנים צ'ק ע"ס 500 שקלים לטובת העמותה. זה איש קבע ששמע על הפרויקט, לא שאל שאלות ותרם. למשפחה שמחזיקה שלושה ילדים, 500 שקלים זה לא סכום קטן וזה ממש לא מובן מאליו".

גם עצם העובדה שלקחתם על עצמכם את ההתחייבות הזו עוד לפני שהייתה לכם תרומה אחת לא מובנית מאליה

חי: "אנשים לא ששים להשכיר את הבית שלהם לכל אחד, על אחת כמה וכמה שמדובר בעמותות או בחיילים בודדים. הפחד שלהם שהעמותה תפשוט רגל וכו', אז נתנו ערבות אישית שלנו וגם נתנו את הכסף האישי שלנו לשכר הדירה".

מירי: "זה פרויקט שאינו חד פעמי, זה פרויקט שנמשך ואנו מקווים שיימשך עוד הרבה שנים. אז נכון שכרגע זו ההתחלה ויש המון התלהבות, אבל אנו מעדיפים שהאנשים יעשו לנו איזשהי הוראת קבע, לא משנה על איזה סכום, העיקר שתהיה המשכיות ונדע שהם איתנו לכל אורך הדרך".

הפרויקט הזה נמצא עדיין בחיתולים, אבל חברי הקבוצה כבר מסתכלים קדימה אל היום שבו לא יצטרכו לשכור דירות, אלא יבנו בית של ממש. "הצגנו את הפרויקט לראש העיר. הוא כמובן סמך את ידו על הנושא, הבטיח לנו שיקצה לנו קרקע לבנות את הבית שלנו כשנגיע לזה " אומר ח.  "ראש העיר הבטיח, שחוץ מהקרקע הוא ירתום מהנדס ואדריכל לפרויקט שלנו, לבנות בית שיוכל להכיל בין 50 ל-100 חיילים, אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק כמה" מוסיף יוסי.

ויש לו כבר שם, 'בית שחר' יקראו לו, על שם שחר נבון בנו של גיגי חבר הקבוצה, שנהרג בשנת 2007. "עם התמיכה של ראש העיר או בלי התמיכה של ראש העיר, יהיה בית. כי זה לא עבורנו זה עבור חיילים, ונביא גם תורמים מחו"ל כשיגיע הזמן. אנו כרגע מכינים את כל התשתית ומדברים על פרויקט ארוך טווח לשנים" אומר  חי. "אנחנו נרגשים ומלאי מוטיבציה, גם בגלל החיילים וגם בגלל הקהילה" מסכמת מירי.

אנו קוראים לבעלי עסקים ביבנה, קטנים כגדולים, שיפנו אלינו ויצטרפו למיזם החשוב הזה. ניתן להזדהות ולקבל קבלה וכמובן שניתן לעשות זאת גם בצורה אנונימית, כל אחד לפי בחירתו. כמו כן, מי שיצטרך לקבל טופס 46, שהתרומה תהיה הוצאה מוכרת, יקבל טופס 46.

ניתן לתרום לחשבון הבנק הבא:

"יבנה מחבקת חיילים בודדים"

בנק הפועלים יבנה

סניף 762

חשבון מס' 11736

*****

חברי הקבוצה ביקשו להודות לכל מי שלקח חלק ותרם ובעיקר  לג. סנטר, לבנצי נעים שתרם מוצרי חשמל, לעמינח, לחברת משען, לטופז תעשיות זכוכית ולחנות שניה וחצי.