06.04.17 / 16:43
מה יותר קשה להישאר בבית עם התינוק או לצאת לעבודה ? הכי קשה זה לעשות את שניהם ביחד והכי קשה שאף אחד לא רואה ולא מעריך. עוד פרק באמהות המתגבשת של קטי
רוצה להיות סופר אימא. זה ידוע שאחרי חופשת לידה אימהות לא חוזרות לשגרה, אימהות ממציאות לעצמן שגרה חדשה ומאתגרת. באמת, מקנאה בכן נשים חזקות ואסרטיביות שיודעות לשלב את כל העולמות ולגרום לכולם להאמין שזה כלכך קליל וטבעי. כאלה שקמות בבוקר, מטפסות על המאצ׳ו פיצ׳ו, טסות לירח מביאות כוכב וארוחת ערב, ואת כל זה על עקבים ועם לק לא פצוע.
אז עד שהצלחתי לשלב הורות עם שינה, הגיע תורי לחזור לעבודה. מודה שחששתי מאוד , התלבטתי אם זה הזמן הנכון - לכי תסבירי לבוס, שאלון לא מתחשק לו על הפגישה שמתוכננת למחר והוא מבחינתו עסוק בלהפליץ ולהצמיח שיניים. בכלל ענייני הבית לא כלכך מעניינים את העבודה שלך. יש ימים שאת בטוחה שמגיע לך להדליק משואה ביום העצמאות על כל מה שהספקת לדחוס ביום אחד - אבל הבוס לרוב לא שומע, לא רואה ולא מדבר על זה.. ממש שלושת הקופים בקוף אחד.
בגדול בעיני , הקונספט של אימהות שעובדות במשרה מלאה הוא יותר דפוק מקרפצ׳ו. אחרי יום עבודה שגרתי אנחנו חוזרות ליום עבודה נוסף בבית וזה ג׳וב קשוח לא פחות. בבית הבייבי מחכה לו ערני ומלא במרץ וממש בא לו לשחק ולפטפט בשפה שרק הוא מבין. כשהוא נרדם שוב מגיע החלק האומנותי שכולל כביסה, בישולים, ניקיונות, ענייני בית וקרובי משפחה שממש בא להם לקפוץ. יום כזה נגמר כשאני פצועה לפחות כמו הג׳ינס הישן עם הקרעים, מסתכלת במראה וכבר לא כלכך בטוחה אם ללכת למקלחת או ישר לקבוע תור לניתוח פלסטי שיקומי.
בכלל לחזור לעבודה כשהתינוק נראה כלכך קטן ושברירי זה לא פשוט. מנסה להגיד לעצמי שבסך הכל כולם עוברים את זה, ושיציאה למסגרת אמורה לחשל אותו ולבנות לו אישיות ויכולות חברתיות. כרגע זה מחשל בעיקר אותי, וכל יום חדש הוא שיעור לחיים. אולי עדיין לא סופר אמא, אבל בהחלט הפכתי למספר אחת בלנהל עם אלון שיחות עמוקות בגי׳בריש אל תוך הלילה - כל אחד והכשרונות שלו :)
