תם ונשלם

איזה סיום עונה מאכזב לאליצור יבנה. ועוד דווקא במשחק בית, מול קבוצה שניצחה פעמיים העונה.

אליצור הגיעה ביום שישי האחרון למשחק השני בסדרה (הטוב משלושה משחקים) מול מכבי הוד השרון אחרי שהפסידה במשחק הראשון, בחוץ. יבנה נקלעה לפיגור כבר בחלק הראשון של המשחק, שבשיאו עמד על 23 נקודות, ולמרות קמבק מטורף ברבע האחרון הפסידה לאורחת מהשרון בתוצאה 87-79 והודחה הפלייאוף. את פיינל פור הליגה הלאומית יראו נתי כהן ושחקניו דרך הטלוויזיה או ביציעים.

האמת היא שהקבוצה הטובה יותר בסדרה ניצחה ועלתה בצדק לשלב הבא. משהו לא טוב עובר על אליצור יבנה בחודש האחרון, מה שהתבטא גם בסדרה עצמה. יותר מדי שחקנים נראו כבויים, כאילו הגיעו למאני טיים של העונה כשהם מעבר לשיאם.

הראשון הוא כמובן הזר בראיין ליאנג, שהגיע ליבנה בקול תרועה רמה אבל סיים את העונה בקול ענות חלושה. אין לי מושג מה גרם לירידה כל כך דרסטית ביכולת שלו, אבל את סיכומי העונה נשמור לשבוע הבא.

אגב, אם מישהו חיפש רמז לבעיות בקבוצה מצא אותן עוד לפני פתיחת המשחק, כאשר אחת הטבעות הייתה עקומה למדי. אחרי עשר דקות של התייעצויות, מה שעיכב את מועד פתיחת המשחק, הוחלט לקיימו כסדרו.

השלשות של מגי

נוכח התבוסה במשחק הראשון, חיפש המאמן נתי כהן לזעזע את הקבוצה והעלה בחמישייה את נועם מטלון במקומו של בראיין ליאנג, אבל גם זה לא כל כך עזר. הוד השרון פתחה עם 9-3 מהיר, אבל מונטה מגי בכמה שלשות משוגעות השאיר את יבנה בתמונה והצהובים ירדו בתום הרבע הראשון בפיגור מינימלי 21-17.

הרבע השני היה העתק מוחלט של הרבע השני בשרון. יבנה קפאה על מקומה ואפשרה ליריבתה לעשות כל מה שהיא רק רוצה על המגרש. גרי גנדל ואודיאקוסה האורחים קלעו לפי החשק ויבנה נתקעה ללא מוצא. גם פסק זמן של המאמן לא עזר והרבע השני הסתיים בצורה מחפירה 21-10, ובתום המחצית 42-27 לאורחים.

גם המנוחה בחדר ההלבשה לא עזרה לשחקני יבנה, שפתחו עוד יותר גרוע את הרבע השלישי ועם נקודות קלות של האורחים היתרון צמח עד כדי 23 נקודות הפרש 72-49. זה כבר היה נראה גמור. הסדרה הולכת לכיוון השרון ויבנה יורדת מובסת.

פתאום, משום מקום, התעורר לו אדון נועם מטלון ובלי שום קשר למשחק ולכל העונה, החל לצלוף שלשות, ליי אפים ובעצם כל זריקה נכנסה לו. לא פחות מ-22 נקודות קלע מטלון לכל אורך הרבע. לעניות דעתי שיא של הליגה וטירוף של שמונה דקות משוגעות.

בזכות הצליפות המדהימות של מטלון הצליחה יבנה לצמק את ההפרש ל-13 בלבד בתום הרבע השלישי וזה רק 72-59 לזכות האורחים.

הולכים לים

הרבע האחרון היה עמוס בעצבים. עבירות בלתי ספורטיביות, עבירות טכניות ולא מעט השתטחויות על הרצפה, כיאה למעמד הפלייאוף, היו מנת חלקו של הרבע האחרון. יבנה קיבלה תנופה והחלה לקזז את ההפרש אט אט עד שהגיע הרגע המיוחל, שתי דקות לסיום המשחק, כאשר יבנה עלתה ליתרון מדהים 78-79.

הוד השרון איבדה את הראש ואת הכדור, ובהתקפה לאחר מכן עלה מגי לשלשה שאם הייתה נכנסת, יבנה הייתה עולה להפרש ארבע דקה ועשרים לסוף. אבל מגי החטיא, השרון קלעה מצד שני, ויבנה נלחצה ולא קלעה נקודות נוספות עד תום המשחק ובסיום 87-79 מאוד מאוד מאכזב עבור שחקני יבנה והאגודה כולה.

זה יכול היה להיות קמבק מהסרטים, קמבק שאף קבוצה לא הצליחה לעשות, ובמשחק השלישי הכל יכול היה להיות פתוח. אבל זה נגמר.

עכשיו הפנים באליצור יבנה למנוחה ארוכה עד חודש אוגוסט ולהכנות לעונה הבאה. אני לא חושב שיש מישהו באליצור יבנה שבאמת חשב שאפשר לעשות משהו עם העונה הזאת. לעלות ליגה זה לא באמת אפשרי, מכיוון שאין תקציב, וגם עם התקציב הקיים יבנה לא באמת הייתה פקטור משמעותי בצמרת העליונה שכוללת את עירוני נהריה ועירוני נס ציונה, שתי קבוצות שנמצאות רמה אחת מעל יבנה לכל אורך העונה, למרות הניצחון הענק של הצהובים על הסגולים מנהריה.

זה לא סוד שתקציב הקבוצה הצטמק לעומת שנים עברו של אליצור בלאומית, ויהיה מאוד מעניין לראות מה יעלה בגורלה של הקבוצה בעונה הבאה ואיזה תקציב יעמוד לרשותה.

אמנם הבחירות המוניציפאליות יתקיימו רק בחודש נובמבר, כלומר אחרי פתיחת העונה הבאה, אבל ההשלכות יכולות להיות עוד לפני כן. באליצור יבנה כמובן לא ירצו שיגעו להם בתקציב, אבל הישארותה של מכבי יבנה בליגה הלאומית יעמיס שוב על תקציב הספורט העירוני לרבות גם על קבוצת הכדורסל.

בכל אופן, מבחינת אליצור יש עוד זמן לחשוב על הדברים האלו. עכשיו, שבועיים מוקדם מהצפוי, הם מתחילים את הפגרה.