שלב הסיכומים

כמה מים עברו בנהר מאז חגיגות העלייה של מכבי יבנה ללאומית. שנה שלמה עברה לה עם לא מעט סיפורים, מהפכים, לחצים וכמובן הרבה מאוד שערים. אחרי 15 שנים שחונות בליגות הנמוכות, חזרה מכבי יבנה לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי, הליגה הלאומית, המקום הראוי לה לכל הפחות.

צריך לזכור, מכבי יבנה התחילה את העונה הזאת כאנדרדוג מובהק כאשר הייתה העולה היחידה לליגה מליגה א', העמידה על הקווים מאמן מקומי שבסך הכל שלוש שנים בתפקיד והמועדון כולו היה חסר ניסיון בליגה. בנוסף, יבנה העמידה תקציב מינימום שכולו עירוני, והדובדבן שבקצפת זה כמובן היעדר מגרש ביתי.

עם כל זה יבנה פתחה את העונה והקיץ שלה היה עמוס ברכבת של שחקנים, שכן הקבוצה החליפה כמעט את רוב הסגל שהעלה אותה. לא מעט שחקנים עברו דרך רחוב האלון במשרדו של היו"ר חיים אזולאי. חלקם הצליחו, חלקם היו סבירים וחלקם היו פלופים, כיאה לקבוצת כדורגל נורמלית.

לא רק המאמן וההנהלה עברו כברת דרך ארוכה אלא גם הקהל, שהשתוקק לחזור לימיו הגדולים בשנות ה-80' וה-90' ונראה שהוא הופך למעורב מיום ליום. קצרה היריעה מלספר את כל מה שעבר על הקבוצה בעונה האחרונה, אבל עצם העובדה שלכל אורכה של העונה יבנה לא הייתה אפילו למחזור אחד בסכנת ירידה ממשית הופך את העונה הזאת לטובה מאוד.

ברור שהיו לא מעט טעויות, והמאמן וההנהלה מודים בהן, אבל הפלוסים בעונה הזאת עלו בגדול על המינוסים. כאשר שש קבוצות היו בסכנת ירידה בשני המחזורים האחרונים, שחקני יבנה בדיוק סגרו את הדילים לנופש והגיעו רגועים לכל משחקי הפלייאוף.

אז עכשיו הגיע שלב הסיכומים. 

המאמן יוסי זוזוט

אני חושב שהעונה האחרונה שווה לחמש שנים מחייו של המאמן. כמה דברים הוא עבר בשנה הזאת.

אם תשאלו את זוזוט מה הוא זוכר מהעונה הזאת, אני חושב שהוא יגיד כל אבן ואבן בין המגרש בנס ציונה לביתו ברחוב האלון. כמעט לכל אורך העונה עשה המאמן שומר השבת את הדרך לביתו ברגל על מנת לא לחלל את השבת לאחר המשחק ביום שישי. ועכשיו בקשר לכדורגל. זוזוט ענה ללא מעט מבקריו דרך כר הדשא האם הוא ראוי לאמן בלאומית. מכבי יבנה שלו הייתה אטרקטיבית, הציגה לא מעט שחקנים מרהיבים לעין, בחירת שחקנים מוצלחת ברובה והוא עשה ללא מעט מאמנים ותיקים הרבה יותר מבית ספר לכדורגל.

זוזוט כמובן לא חף מטעויות. רכבת ארוכה מדי של שחקנים בינוניים פגעה בבנייה של הקבוצה, אבל יאמר לזכותו שהוא הבין את הטעות הזאת והיא לא אמורה לחזור על עצמה העונה, בטח אחרי שיש לקבוצה שלד קיים.

בלא מעט משחקים זוזוט ניהל את שחקניו בצורה מופתית, ועצם העובדה שהקבוצה לא הייתה ולו רגע אחד מתחת לקו האדום זוהי הצלחה עבורו ועבור המועדון והפתעה מצד שאר המועדונים בליגה. בהחלט שאפו על עונת בכורה מוצלחת.

עצם העובדה שמדובר ביבנאי תושב המקום הופך את העניין למוצלח יותר ויחד עם עוזרו, איש סודו וגיסו מוטיקו בן מויאל, הם מאיישים צוות אימון מקומי שלא נופל מאף קולגה בליגה. לפעמים אין שום סיבה לרעות בשדות של אחרים.

ההנהלה 

חלק מהצלחתו של זוזוט היא בזכות ההנהלה, או יותר נכון היו"ר חיים אזולאי שהעניק למאמנו שקט. השניים למדו ביחד את הליגה, כל אחד בתחומו, ובאו אחד לקראת השני. גם בתקופה הפחות טובה אזולאי לא הראה שום סימני לחץ וחשש אלא נתן למאמן את כל השקט שבעולם להצלחה, משהו מאוד לא מובן מאליו בליגה עם יו"רים משוגעים.

להיפך, אזולאי נתן לזוזוט בינואר יד חופשית להחליף מספר שחקנים ובאמת הקבוצה שודרגה, בעיקר בהגנה. מעל הכל ניתן להעריך את אזולאי על כך שהקבוצה לא חרגה מהמסגרת התקציבית שלה, ועדיין העמידה קבוצה חזקה. השמירה על התקציב נעשתה באופן אובססיבי מצידו של היו"ר, שלא היה מוכן להסתכן כלכלית וכך צריך להיות.

בצד השני של המתרס ניתן למצוא שלקבוצה לא היה לכל אורך העונה ספונסר או נותן חסות, משהו שחייבים לשפר לקראת העונה הבאה. בנוסף גם עניין השיווק ומכירת המנויים לקו בחסר. החיבור עם הקהל הפך טיפה ליותר קרוב אבל דרוש שיפור בשיתוף פעולה ולראיה, יצירת הלוגו המדהים שההנהלה יצרה יחד עם אוהד הקבוצה. לפעמים צריך לחשוב גם מחוץ לקופסא.  גם בזה אני מאמין שיהיה שיפור בעונה הבאה. פשוט חובה.

שחקן העונה: תומר בן חיים 

אורן ניסים הוא אבא על המגרש שגם כבש לא מעט, תימור היה מעולה, גולן חרמון שדרג ברמות את ההגנה, אוראל הפנט ומאור עשה סחרחורת על הקו, אבל מעל כולם היה בעיניי תומר בן חיים.

תומר פשוט היה יציב לכל אורכה של העונה. זה אולי לא נראה ככה, אבל מדובר בסך הכל בעונה הראשונה שלו בקבוצה ואיזה חיבור יש לו עם המאמן, עם השחקנים ועם הקהל.

בן חיים הגיע ליבנה כשהוא שבור מכדורגל אחרי מה שעבר ברמת השרון ולפני כן בנס ציונה. בקיץ יבנה נלחמה עליו למרות שהיה פצוע ולמרות שהוא היה בדאון מוחלט. היא ידעה למה. תומר שלט במרכז השדה והיה הטוב במגרש באינספור משחקים. המנוע של הקבוצה. החיבור בינו לבין זוזוט הוא מדהים ובן חיים כבר אמר שהוא המאמן הכי טוב שהיה לו, שהפיח בו מחדש את הניצוץ לכדורגל. יבנה כמובן הרוויחה שחקן מצוין.

זה לא סוד שבן חיים הוא מסוג השחקנים שמונע מאהבת הקהל וביבנה יודעים להעניק לו אותה. האם הוא יישאר ביבנה גם עונה הבאה? אני מנחש שכן.

מלכי השערים: אורן ניסים ותימור אביטן 

מדובר בשני שחקנים שהגיעו עם המון סימני שאלה ובסוף סיימו מונפים באוויר. ניסים הוותיק התחיל גרוע מאוד את העונה וכמעט כל משחק שהוא לא כבש שלחו אותו אוהדי הקבוצה הביתה, כמה פעמים. "הוא זקן", אמרו, "הוא גמר את הסוס", "מאיפה הביאו אותו?" הם רק חלק מהדברים שנאמרו עליו.

אבל אז משהו השתחרר, במחזור השביעי, ומאז הוא כבש 12 שערי ליגה ועוד 3 בגביע הטוטו והמדינה, כשהחשוב שבהם היה שער ניצחון נגד עירוני רמת השרון מליגת העל בחוץ בגביע המדינה שהעלה את יבנה לשלב שמינית הגמר.

מעבר לכך, ניסים גם נחשב לאבא של השחקנים וחבריו מספרים על מקצוען אמיתי. אי לכך ובהתאם לזאת ניסים הוא השחקן הראשון שהוחתם בקבוצה לעונה הקרובה. לפעמים גיל הוא רק מספר.

מי שנמצא איתו בראש טבלת הכיבושים הוא תימור אביטן. כמעט אף אוהד יבנאי לא הכיר את אביטן הצעיר האשדודי, אבל החל מהרגע הראשון שהוא דרך בכר הדשא בנס ציונה הוא הפך לאהוב מאוד. אביטן פשוט התרוצץ לכל אורך החלק ההתקפי ועשה עבודה מדהימה, מעבר לשערים. שחקן קו מרשים שעם 12 כיבושיו עשוי לחזור לקבוצת האם שלו מאשדוד ועתידו לוט בערפל. הוא כמובן רצוי ביבנה. עוד שחקן ששווה אזכור הוא אוראל אדרי שעשה עונה מדהימה מבחינתו עם 10 כיבושים, שחלק מהם היו מרהיבים. עליו נרחיב בקטגוריה הבאה.

שער העונה: אוראל אדרי נגד מכבי פ"ת (מחזור 5)  

חבל שלא הרבה זכו לראות את השער של מאור פרץ נגד נצרת עילית בחוץ בתבוסה 5-1 והיו לו עוד כמה שערים נפלאים, אבל את תואר שער העונה מקבל ברוב קולות אוראל אדרי, בסיועו כמובן של פרץ.

מאור שלח כדור עומק נפלא מהאוויר בטווח של 30 מטרים לפחות, אדרי הפנטזיונר הכין היטב את הגוף ומהאוויר שלח כדור פנטסטי לרשת ולא הותיר לשוער המלאבסי שום סיכוי.

התצוגה הנפלאה הזאת הרימה את מכבי יבנה לכותרות בזכות השידור הישיר שהיה בטלוויזיה, ופה בעצם הייתה אמירה שכותרתה היא מכבי יבנה בלאומית וממש לא בתקן תפאורה. שאפו ענק לאדרי על השער.

המשתפר של העונה: גבי אדרי

איזה שנה עוברת על אדרי. עליית ליגה עם הקבוצה, התבססות בהרכב וטייטל של אבא טרי מלפני כמה ימים. אני לא בטוח אם גבי בעצמו היה יכול לתאר בכמה משחקים הוא יפתח בליגה הלאומית. שחקן הבית ובהמשך הקפטן הפך להיות הכלבויניק של זוזוט על המגרש. כל חור בכל עמדה הוא תפס העונה. בלם/מגן ימני/קשר אחורי. 

אדרי שיפר משמעותית את היכולת שלו והראה המון נשמה על המגרש. נכון שהוא לא הכוכב הכי גדול בקבוצה, אבל אדרי הראה העונה הרבה מאוד אופי, הקרבה, נחישות והמון מלחמה בכל דקה שהוא קיבל על הדשא. ללא ספק אחת מההפתעות הנעימות של העונה.

התגלית : תימור אביטן

עכשיו כולם חכמים לבוא ולהגיד שהילד שחקן. שיקום הראשון ויגיד שהוא הכיר את אביטן ואת איכויותיו לפני הגעתו ליבנה. החלוץ הצעיר מאשדוד הגיע קצת אחרי פתיחת העונה והיה מצוין ברוב שלביה. מעבר לתריסר השערים שלו בליגה, הגעתו פתחה את מבול השערים של אורן ניסים וביחד הם שגעו הגנות. חלוץ קו שמאוד קשה לשמור עליו, ומעבר לשערים עושה עבודה קשה גם בהגנה. שחקן שמאוד אהוב על הקהל. 

בינגו ענק של זוזוט שבזכות הצלחתו יהיה מאוד קשה להשאיר אותו בקבוצה. הוא שייך לאשדוד והם יחליטו בענייניו.

הפלופים

כן, היו גם כאלה. בחרתי שניים שלדעתי מייצגים. הראשון הוא דודו אברהם. הקשר הגיע בקול תרועה רמה בתקווה שיחזיק את האמצע וינהל את מרכז השדה, אבל מהר מאוד הובן כי השחקן עבר ירידה חדה בכושרו וביכולתו ולא שיחק כמעט עד תום העונה, גם עקב פציעה כלשהי. השם של אברהם כמובן הולך לפניו, אבל אחרי הגעתו ניתן לדעת כי שמות לא עושים קבוצה אלא עבודה קשה ורצון וזה משהו שביבנה הבינו מהר מאוד.

השחקן השני הוא איילה קמארה, הזר הראשון אחרי הרבה מאוד שנים. זר שמגיע לקבוצה אמור להיות טוב בלפחות שתי רמות מעל השחקנים סביבו ולשדרג אותה, ומה שקרה זה בדיוק ההיפך. אמנם לא מדובר בשחקן יקר, אבל בהחלט היה מיותר לחלוטין. הוא שיחק איזה שני משחקים וממש לא בלט, ותוך זמן קצר עלה ליציע. ביבנה צריכים להפנים לעונה הבאה איזה זרים, אם בכלל, להביא לקבוצה.

המשחק: נס ציונה בפלייאוף 

היה את מכבי פ"ת במחזור החמישי בתיקו 2-2 המטורף והיה את הניצחון 0-4 על אחי נצרת, וכמובן את הניצחון על נצרת עילית ועל העולה הטרייה לליגת העל הפועל רעננה, אבל בעיניי מה שמסמל את מכבי יבנה העונה זהו הניצחון חסר החשיבות על הסקציה נס ציונה 0-2.

למכבי לא היה על מה להילחם, נס ציונה חיפשה לברוח מהקו האדום וכל קבוצות התחתית דיברו על מכירה או "נתינה" של יבנה לטובת השכנה ש"משאילה" לה את המגרש מנס ציונה (במחיר מלא) ובלי בושה שלחו את החוקר מויצמן יער כאילו שאין אחי נצרת או לוד בליגה.

אז לכל אורך השבוע כולם דיברו ודיברו אבל יבנה עלתה למגרש, שטפה את כר הדשא וניצחה 0-2 במשחק שדיברו עליו לכל אורך השבוע בכל אמצעי התקשורת כסמל להוגנות, ויבנה קיבלה אינספור מחמאות על כך שהגדירה מחדש את ערך הספורטיביות.

המהלך של העונה: גיא סלם 

אפשר לכתוב על הבאתו של גולן חרמון ששדרג את ההגנה, אבל אני לא מכיר יותר מדי קבוצות שהחליפו את השוער שלהן באמצע העונה. יוסי שקל לא היה כזה גרוע והיו כאלה שאפילו חשבו שהיה בסדר, אבל זוזוט הימר על החלפתו, הביא את גיא סלם היבנאי המוכר במחיר אפילו יותר נמוך מאשר שקל ושינה לחלוטין את כמות השערים שספגה הקבוצה.

סלם הציג יכולת נפלאה בין הקורות, הביא נקודות במו ידיו ובלט מדי שבוע עם הצלות הרואיות. אין ספק שהיה מדובר בהימור באותו הזמן, אבל עכשיו זה נראה כאילו סלם צריך להישאר פה לנצח. הוא יציב מאוד, רעב להצלחה ומקבל פה המון אהבה וביטחון. הוא חתום בנתניה ובמידה וישתחרר מהחוזה בעיר היהלומים הוא ככל הנראה ימשיך ביבנה.

הקהל

כמו הקבוצה, גם הקהל עשה קפיצת מדרגה. נכון, לא הגיעו אלפי צופים למשחקים של הקבוצה, אבל מאות צופים ולפעמים אף יותר זה בהחלט מכובד לליגה. צריך לזכור, יבנה הייתה 15 שנה בליגות הנמוכות ואיבדה לא מעט אוהדים במרוצת השנים.

העלייה בעונה שעברה ומשחק הגביע מול הפועל תל אביב בגביע החזירו לא מעט יבנאים לאצטדיון העירוני, אבל העזיבה לנס ציונה פגעה קשות בהגעה למשחקים, בייחוד של הדור הצעיר יותר. הגרעין הקשה מורכב בעיקר מכאלה שהיו ילדים כשיבנה הייתה בשיא תפארתה ומאוד רוצים לשחזר זאת כשהם בוגרים ומעודדים בעצמם. 

בנוסף, נחמד מאוד לראות גם את הדור הוותיק מגיע למשחקים ומחזיר את עצמו אחורה בשנים. יש כיוון מאוד חיובי באופק מבחינת הקהל, שאמור לגדול ברגע שהקבוצה תחזור לשחק ביבנה. גם לא מעט אוהדים הפכו להיות יותר אקטיביים כאשר חלק מהם דאגו להביא דגלים, תופים, זמבורות, צעיפים שהוכנו במיוחד עבור הקבוצה, ולאחרונה אפילו חודש סמל המועדון עם עזרת הקהל. ביבנה הבינו שלעניין הקהילתי יש ערך רב בקבוצה ורואים זאת כעוד פן חיובי בתוך המועדון. 

תודה מיוחדת: לחסדאי הגדול

לכל אורך העונה זכיתי לסקר את הקבוצה יחד עם הצלם חסדאי כהן. אני במילים והוא בתמונות. אם כל תמונה שווה אלף מילים אז כנראה שהסיקור של כהן היה גדול בהרבה משלי. מיותר לציין עד כמה התמונות היפות, המדויקות והמהפנטות של חסדאי הפכו את הסיקורים ואת הכתבות והראיונות להרבה יותר יפות ואיכותיות למען התושבים.

זו תודה רבה לאיש ענק שביליתי איתו ולמדתי ממנו המון בשנה האחרונה בסופי השבוע הלחוצים ובערבי שני הנעימים. ניפגש בעונה הבאה. בינתיים תיהנו מהקיץ ומעונת המלפפונים.