בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

 אם מישהו שלא היה במשחק (היו בסך הכל 300 צופים) מעוניין בסיקור המשחק כנראה שפה זה לא המקום. לא יהיה סיקור משחק. מסיבה אחת, לא היה משחק. היה שרבוב של שחקנים על הדשא שלא עשו כלום ושום דקות. סיקור לפי דקות? כתיבה על התקפות? הזדמנויות? הצחקתם אותי. מכבי יבנה לא עשתה כלום ושום דבר על המגרש במשך 90 דקות. אפילו לא התקפה אחת שאפשר יהיה לפחות להכניס אותה לסטטיסטיקה. וזה ממש לא שחקן כזה או אחר. עמדה כזאת או אחרת. זה כל הקבוצה. כולם נראו גרוע מאוד. אני לא זוכר מתי יבנה נראתה כל כך גרוע. בלי מעוף, בלי יכולת, בלי שום מחשבה על התקדמות או כיבוש שער. סתם להעביר עוד 90 דקות על הדשא המטופח בנס ציונה. בית"ר ת"א, קבוצה חסרת כל כישרון, כסף, מעמד, שחקנים, אוהדים, יכולת או שאיפות הגיעה לנס ציונה והצליחה לצאת עם מלוא 3 הנקודות בצורה חלקה כשהיא מצליחה לברוח מעט מהקו האדום. כנראה ברוח התקופה, יבנה מרגישה כסנטה קלאוס ומחלקת מתנות לכל דיכפין. נכון שלמאמן יוסי זוזוט יש לא מעט בעיות ופצועים אבל היכולת על המגרש לא מצדיקה שום תירוץ. אם אין שחקנים תנו לילדים לשחק. אולי זה עדיף והם יתנו יותר מכל שכיר חרב כזה או אחר. כבר שלוש שנים שמגיעים למועדון שחקנים שבעיקר חברים, מקורבים או סוכנים דוחפים למכבי יבנה וזה לא צריך להיות כך. מכבי יבנה מועדון מספיק מכובד על מנת שהוא יבחר את השחקנים שהוא רוצה ושיגיע עם רשימת קניות מסודרת ולא על פי שחקנים פנויים או שנמצאים לקראת פרישה. דניאל גרץ ועמית לוגסי הראו כמה שהם מוכשרים ורעבים להצליח. לא תמיד הם מככבים אבל לפחות הם צעירים שנלחמים. גם משה אבוחצירא בדרך לשם. הסגל של יבנה מורכב משורה ארוכה של שחקנים בינוניים שלא מצליחים להשפיע  על הלך המשחק. אין אף שחקן (אולי למעט דוד רביבו עם המסירות שלו) שהוא שובר שוויון ונחשב לבאנקר. הכתובת לכך היא המאמן יוסי זוזוט. זוזוט הוא זה שהביא את השחקנים והוא זה שצריך לטפל בבעיה. אין לי בעיה עם שחקנים שיש להם ניסיון. זה דבר חשוב מאין כמוהו ואנחנו רואים את זה בכל העולם אבל כשמדובר בחצי קבוצה זה כבר בעיה מאוד גדולה. לא פחות מ 7 שחקנים במשחק היו מעל גיל 30 כשחלק מהם כבר עברו את 34 מזמן. שוב, הבעיה היא לא בגיל אלא בכמות ובדרך. זוזוט חייב לשנות במהרה את כל האג'נדה שלו בעניין. ככה אי אפשר להמשיך. שורה ארוכה של שחקנים שלא מצליחים לתרום יותר מדי ומהלכים על הדשא. זוזוט נראה היה כחסר אונים על הקווים. השחקנים לא מצליחים לבצע הוראות פשוטות. להגיע לרחבה או להזדמנויות זה כבר מעל המצופה. לפני שלושה שבועות דיברתי על כך ש 7 נק' מתוך 9 מול שלוש מהקבוצות החלשות בליגה יקחו את יבנה לעבר הצמרת הגבוהה. עכשיו, עם נקודה מסכנה, מדברים כבר על תחתית. יבנה נראית כמו כלום. חסרת חשק. מעבירה את הזמן. ומעל הכל, האוהדים. אוי, כמה מסכנים האוהדים. אם לא בשביל המועדון או בשביל עצמם אז לפחות בשביל האוהדים. בקור מקפיא עצמות התאכזבו שוב ושוב כל אותם מאות אוהדים אמיצים לראות את הקבוצה שלהם אבל יצאו כלא מאמינים. "זה לא התוצאה אלא היכולת. חוסר האכפתיות" כך אמרו רובם לאחר המשחק ואף במהלכו, כיודעים שכלום לא יקרה גם בדקות האחרונות. כמה שהם צדקו. אימהות, ילדים ולא מעט גברים בוגרים היו עם הידיים בתוך הכיסים רועדים מהקור אבל בעיקר שבורי לב. מהקבוצה. מהמערכת. מהמאמן. מהיו"ר. מהשחקנים. כולם אשמים. לכולם יש חלק. להנהלה בעניין הניהולי ולמאמן בעניין המקצועי. הגיע הזמן לשנות. הגיע הזמן להחליף. הגיע הזמן להבין כי ככה אי אפשר להמשיך. שלוש שנים והקבוצה לא הולכת לשום מקום. בלי בית, בלי אג'נדה, בלי קו מחשבה. התוצאות הן רק הסימפטום. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.