בית"ר יבנה- סרט מלחמה

בבית"ר יבנה ידעו שמדובר במשחק האחרון של העונה וכנראה אף אחד לא רצה להיפרד. בית"ר הצליחה לעמוד במשימה מתחילת העונה ולהישאר בליגה ועשתה זאת בצורה הדרמטית ביותר, דרך הכרעה בבעיטות עונשין מ 11 מטרים. יותר דרמה מזה אף אחד לא יכול היה לשכתב. אפשר להגיד שהמשחק מול רעננה היה בבואה של כל העונה כולה. בלי יותר מדי יכולת, אבל עם הרבה נשמה והתלהבות. מדובר בקבוצה שידעה כי הפסד עלול למוטט את המועדון כליל עם ירידה שממנה לא בטוח שתהיה דרך חזרה. במהלך כל הימים האחרונים דיברו במועדון על החשיבות של המשחק הזה לא רק עבור השחקנים ושאר הצוות אלא עבור העיר כולה, עד כדי כך המשמעות הייתה גדולה. אז עם מטען כל כך גדול עלתה יבנה למשחק האחרון בהחלט של העונה מול בני רעננה, קבוצה שטרם השיגה ולו נקודה אחת לרפואה אבל עם סיכוי שווה כמו של יבנה להישאר. המנצחת נשארת, המפסידה יורדת. אין דרך חזרה. גם ברחוב היבנאי הבינו את המשמעות ולא פחות מ 300 צופים הגיעו והשוני הגדול היה בעיקר בעידוד. האוהדים תמכו בשחקנים והלהיבו אותם עם עידוד וצעקות ומחיאות כפיים. מדובר במחזה ממש יפה בעיקר כשמדובר בקבוצה כל כך צעירה. המשחק התחיל והעצבים של שתי הקבוצות נותנים סימנים ראשוניים עם יכולת דלה על כר הדשא. אף קבוצה לא מצליחה לפתח התקפות נורמליות כשמרכז השדה הוא ששולט במשחק. מי שציפה שיבנה תביס את יריבתה החלשה טעה טעות חמורה. האורחים החביבים מהשרון לא ויתרו ורצו גם הם לשרוד. מספר בני משפחה של הרעננים ישבו בין היבנאים ביציע כשאחת מהם גם הייתה רעשנית במיוחד, מה שגרר אי אלו דין ודברים בינה לבין מספר אוהדים מקומיים. המחצית הראשונה הייתה שקולה וירודה והשריקה לירידה לחדר ההלבשה עשתה טוב לשתי הקבוצות. כיאה וכמיטב המסורת במשחקי בית"ר, גם הפעם חולקו ארטיקים ליושבי היציע שהתלהבו מהעניין עקב החום הרב ששרר במגרש. כנראה שגם שחקני יבנה עברו במחצית צינון מסוים ולחצי השני חניכיו של דדה בר כליפא עלו אחרת לחלוטין. כבר בדקה ה46 הגיע השער כאשר החלוץ בר חליפה עלה לנגיחה מעל כולם ונגח מקרוב את השער המיוחל של היבנאים ורץ לנשק את אבא. אוהדי הקבוצה אמנם שמחו וצהלו אבל לא ליותר מדי זמן. 6 דקות בלבד החזיק היתרון הבית"רי עד שאביב שירז האורח איזן את התוצאה מקרוב וזה 1-1 מאוד מלחיץ וכואב עבור היבנאים. במשך דקות ארוכות שטפה יבנה את המגרש והציגה אולי את אחת המחציות הטובות ביותר שלה לכל אורך העונה אבל הכדור מיאן להיכנס. הזדמנויות רבות של שחקני ההתקפה שרקו ליד שערו של שוער רעננה והגדיל ועשה החליף אלי גודו (היה מצוין) עם בעיטה נפלאה בתוספת הזמן אבל הכדור נשק לקורה ויצא החוצה. שריקת הסיום של השופט בישרה כי לפנינו עוד חצי שעה מורטת עצבים ואם גם בה לא ייפלו שערי הכרעה שתי הקבוצות תלכנה לפנדלים. בהארכה אין יותר מדי מה לספר או להאריך. כלום ושום דבר. אף קבוצה לא בלטה ונראה כי פנדלים היו האופציה היחידה. לאוהדים כבר לא נותרו ציפורניים לכסוס ולאחר שהוחלט מי יהיו אלה שיבעטו את הבעיטות המכריעות של עונה שלמה, יצאנו לדרך. רעננה קיבלה את הכבוד וגם כבשה את הראשון. שי מור יוסף עם טון של ניסיון וקור רוח איזן ל 1-1. האורחת החטיאה את הבעיטה השנייה והקפטן בנישו העניק יתרון של 2-1. הלחץ כנראה השפיע רבות על השרונים שהחמיצו גם את הבעיטה השלישית שלהם. אודי מגול היה זה שהעניק 3-1 כמעט סגור עבור יבנה אבל רעננה צימקה ל 3-2. את הבעיטה האחרונה של כל העונה לקח אלירן כהן. כהן הסתכל לעבר הקהל, ראה את ארוסתו מחזיקה אצבעות, את אחיו עוצם עיניים ועוד 300 שמתפללים לשער. כהן לא אכזב וכבש את שערו החשוב ביותר בקריירה, שער בפנדל שהשאיר את המועדון החביב הזה לעוד שנה של הישרדות וקשיים כלכליים אבל עם הרבה רוח התלהבות, תחושה של שליחות ויותר מכל, אהבה טהורה לכדורגל. חבורה של יבנאים שגאים להיות במועדון הזה ועם שני יו"רים שהם אמנם לא מנוסים מספיק אבל שבאים מאהבה ושמים כסף מכיסם האישי ועל כך מגיע למועדון הזה להישאר בליגה. לא בטוח מה יהיה בעונה הבאה. האם העירייה תתקצב? האם אשר וגבי ימשיכו להזרים כספים למועדון ומה יעלה בגורל השחקנים? אבל לפחות למשך שבת אחת, למשך אחר צהריים אחד ביום שישי, כל מה שהיה חשוב זה להשאיר את הקבוצה הזאת מעל פני המים ועל כך מגיע שאפו לכל העוסקים במלאכה כשגם דמעות נותרו על הדשא בתום החגיגות. כובש השער היחיד במשחק בר חליפה עבר עונת בכורה בבוגרים לא קלה אבל היה שם עבור הקבוצה ברגע האמת  ואמר לאחר המשחק "אני חושב שעבדנו קשה כל העונה, והייתה לנו עונה בכלל לא קלה. בגול שלי הייתי הבן אדם הכי מאושר התפללתי שנשמור על היתרון ואפילו נגדיל אותו ולא נצטרך להיכנס להארכה, אבל לצערי זה לא קרה. בהארכה ובפנדלים הייתי הכי לחוץ בעולם פחדתי שאחרי עונה שעבדנו כל כך קשה נפסיד לקבוצה שכל העונה הייתה עם 0 נקודות. לשמחתי הרבה בסופו של דבר ניצחנו והצלחנו במשימה להישאר בליגה". קשר הקבוצה שון כהן היה אחד המצטיינים לכל אורך העונה הוחלף במהלך המשחק ונצפה מזיל דמעות . כהן הנרגש נרגע ואמר "רצינו להכריע את המשחק ב90 דקות אבל כנראה שהיינו לחוצים מדי. אני לא אשקר ואודה כי באמת ירדו לי דמעות. לא עמדתי בלחץ שאנחנו בכלל מסוגלים לרדת ליגה כי לא מגיע לנו לרדת. אני מאושר שהחברים שלי עשו את העבודה ואני גאה בכל אחד ואחד מהם". מאמן בית"ר דדה בר כליפא עבר כבר הכל בכדורגל המקומי, הן בתור שחקן והן בתור מאמן היה קצת יותר פרקטי ואמר "הייתה תחושת הקלה על השגת המטרה ואני שמח שעשינו זאת עבור אשר וגבי כי מגיע להם. לנצח בפנדלים זה הכי מתוק שיכול להיות"

- היה לך איזה שהוא חשש להפסיד ולרדת?

" אפילו לא לרגע אחד"

מי שהיה נראה מאושר כלידת ילדיו הוא היו"ר גבי עזרא. עזרא לא ידע את נפשו מראש אושר וחיבק את כל מי שעמד מולו. כשהתאפס על עצמו אמר "כידוע לך הייתה שנה מאוד קשה ואין מתוק יותר מאשר לנצח בפנדלים בבית. מיד בסוף המשחק חזרתי לחייך אחרי שבועיים קשים מאוד .. פחדתי שנרד ליגה וכל הפרויקט הזה יירד לטימיון". לפני סיום ביקש היו"ר החביב להגיד תודה לכמה אנשים ומי אני שאעצור אותו "תודה ענקית למאמן דדה על כל מה שעשה בשבילנו מהרגע שהוא הגיע וגם למאמן הכושר מוטי פרינץ. קצרה היריעה מלהודות לשחקנים על השנתיים האחרונות ועל השנה האחרונה הקשה שעברנו ביחד. ידוע כבר לכל על כך שהם משחקים ללא תמורה וגילו רצינות רבה לכל אורך העונה. כמובן שכל הדבר הנפלא לא היה קורה לולא העזרה של נותני החסות המופלאים שלנו סיטונאות מזוז, איציק מהסעות סיטון, שחר ממכבסת קלין פור יו, יוסף ברדה עבודות עפר ופיתוח, אודי גזיאל מי"א גזיאל וחייקה  אדרי מסושי בר. אני מודה להם על כך שהם לקחו חלק נכבד מהפרויקט שנקרא בית"ר יבנה."

היו"ר השני אשר שטרית נראה מאוד משוחרר. רק הוא ואנשיו יודעים איזו שנה עברה עליהם "עכשיו אני יכול לנשום לרווחה. הייתה שנה קשה מאוד שהסתיימה הכי מתוק שיש אבל זה לא היה קל. יש פה שחקנים גברים ועכשיו אנחנו נצא למנוחה של שבועיים שאחריהם נדע בערך לאן פני המועדון.

אז שחקני ואנשי בית"ר חגגו דקות ארוכות על כר הדשא וגם בקבוק השמפניה נפתח כשהאוהדים מריעים מחוץ לגדר. סביר להניח שגם בימים הקרובים השחקנים יהיו בהאנג אובר נפלא ואז יתחילו בעיקר השאלות. לאן פנינו מועדות והאם תהיה עזרה עירונית?. אחסוך לכם את הספקולציות ואומר כי נכון לעכשיו אין אף תשובה ברורה ונהירה. ראש העיר טרם החליט האם להעניק תמיכה עירונית בבית"ר יבנה ואם כן השאלה היא גם בכמה. העניין כמובן כולו תלוי בזה וישנם אף מספר גורמים שאמרו כי אם העירייה תעזור, גם הם יחשבו על כך ועל תרומה למועדון הזה שמקיים את עצמו אך ורק מעזרה אישית של אנשים פרטיים. בינתיים, לפחות בשבועיים שלושה הקרובים, זה הזמן של השחקנים ואנשי המועדון לחגוג.