ארז זנו
03.05.16 / 09:35
המשחק הכי חשוב של מכבי יבנה הסתיים בכישלון צורב עם הפסד בבית 2-0 להפועל ירושלים יריבתה לתחתית. האוהדים נטשו באמצע המשחק. יבנה קרובה מתמיד לירידה
כתב-ארז זנו
צילום-חסדאי כהן
כשהפועל ירושלים עלתה ל 2-0 עשרות אוהדים החלו לנטוש את המגרש. תקראו לזה ייאוש. אכזבה או בעצם תחילת משחק העונה של ליגת העל. את משחק העונה שלהם הם כבר הפסידו. עצם ההבנה שיבנה כבר לא תחזור למשחק גרמה להם לקום וללכת. אגב, זה היה בסך הכל בדקה ה62. למען האמת, אף אחד באצטדיון המחודש של יבנה, שנבנה ב 12 מיליון שקלים, לא האמין שהקבוצה מסוגלת לחשוב. מסיבה אחת פשוטה. זאת הקבוצה הכי חלשה בליגה. הכי כבויה בליגה. בשבוע שעבר הזהרתי מפני שאננות אחרי המשחק מול עפולה. הניצחון עליה היה מעט מוזר, בעיקר קל מדי. לא כך נראה הפלייאוף התחתון. במשך כל השבוע דיברו אוהדי הקבוצה על הצורך לתמוך, לבוא ולתת עידוד למען המועדון, למען המסורת. אז קרוב לאלף יבנאים הגיעו למשחק. עזבו הכל באמצע שבוע ובאו. עם הילדים, עם הנשים ועם חברים. חלקם אף יזם קניית חולצות "יבנה לא תרד" (כמובן ללא עזרה מההנהלה) אחרים הביאו בלונים וכמובן דגלי פריסה וצעיפים. אבל עם כל הרצון של האוהדים, הם לא על המגרש. לראות את הילדים עצובים בשריקת הסיום היה מראה משפיל. לא כך צריך דור העתיד של יושבי היציע, לראות את הקבוצה שלו. המבוגרים יותר היו בעיקר מיואשים. ולמה רוב הפתיח הזה על הקהל? כי יבנה היא קבוצה עירונית, קהילתית, ממומנת מתקציב העירייה. בלי קהל אין קבוצה, אין סיבה לתקציב. על המגרש הלכו להם 14 שחקנים שחלקם המועט מבין את משמעות הירידה. היום ביבנה, מחר במקום אחר. אבל הטענות אל השחקנים צריכות להגיע בסוף. המאמן יוסי זוזוט שכל כך מכיר את המערכת לא מצליח לנער את שחקניו, להעיר אותם, להסביר להם את המשמעות, להטריף אותם. גם הוא נראה חסר אונים. אין לו עוד שפנים לשלוף. זה הסגל שלו ועם זה מתמודדים. כל כך הרבה טעויות נעשו בעונה הזאת אבל את זה נסכם בתום העונה, השאלה באיזו ליגה. "משחק העונה" קראו למפגש בין יבנה לאדומים מירושלים. ישנם כאלו שהכבירו במילים ואמרו "המשחק הכי חשוב בשנים האחרונות". אוי ליבנה אם ככה היא נראית במשחק הכי חשוב שלה. כלום ושום דבר. פשוט כלום ושום דבר. שום מהלך, שום דרך, שום התקפות מסודרות. וההגנה? בדיחה אחת גדולה. גל טובלי צדיק בסדום. שוער מצוין. שחקן ענק. אישיות נדירה. המכה האדירה שהוא קיבל בתחילת המשחק הייתה מוציאה כל שוער אחר אבל הוא קיבל טיפול במשך דקות וחזר לשחק כשידו כואבת. אבל איפה כל השאר??? אין. לא קיימים. הגול הראשון של ירושלים נבע מטעות של תומר בן חיים ואדישות של איקנדה. איתמר כהן שלח פצצה לרשת הגבוהה של טובלי שלא יכול היה לעשות כלום. השער השני היה של וראן. זוכרים אותו? כן אותו חלוץ צרפתי-ישראלי שהיה ביבנה הוא זה שנעץ את המסמר השני בארון של יבנה כשחלף על פני ההגנה כאילו מדובר במשחק של ילדים ג' מחוז שומרון. אי אפשר להתלונן על שופטים, על שחקנים שמוכרים או כל דבר אחר שמוריד את האשמה מהקבוצה. נצרת עלית תפרה את קרית גת 6-1. ככה עושים לקבוצה שכבר ירדה ליגה ואין לה על מה להילחם. יבנה הפסידה לה, בבית. אגב, בדיוק כפי שאוהדי הקבוצה יצאו מיואשים אחרי המשחק, כנ"ל גם לגבי השחקנים. שום לקיחת אחריות. שום אכזבה. עוד משחק ועוד משחק. עוד הפסד ועוד כישלון. הכל עובר חביבי.
המאמן, ההנהלה, השחקנים. כולם צריכים לשאת באחריות. כל אחד ותפקידו. כל אחד והיושר שלו. כל מה שקשור לפן המקצועי קשור לזוזוט. הוא אחראי על השחקנים, על הרמה שלהם ועל הדרך. האשמה כולה נופלת עליו כי הוא עומד בראש הצוות המקצועי. לטוב ולרע. על ההנהלה יש לי גיליון שלם לכתוב אבל אגיד את זה בשתי מילים. פשע ספורטיבי. זה מה שמכבי יבנה עברה העונה. שום קשר לקהילה, שום ראיונות בתקשורת. שום עמדה בכל הנושאים החשובים ובקושי הגעה למשחקים. מעולם לא הייתה הנהלה כזאת בעולם הכדורגל, בטח ובטח בשתי הליגות הראשונות. אין מדיניות. אין אג'נדה. אין הובלת דרך. הכל בשלוף. הכל מהרגע לרגע. טלאי על טלאי. הכל פלסטרים. מצב הקבוצה בכי רע. הפער בין יבנה לבין נצרת עלית שנמצאת במקום שממנו נשארים בליגה, עומד על 4 נקודות כשנותרו 9 בסך הכל בקופה. הניצחון של ירושלים העלה אותה מעל יבנה והיא מובילה בנקודה במקום שממנו הולכים למבחנים. המצב בכי רע לא רק בגלל המצב בטבלה אלא בעיקר בגלל הרמה והיכולת. מתוך 15 משחקים, יבנה ניצחה אחד בלבד. בשני הבא היא תצא למשחק חוץ בסופרלנד מול עירוני ראשון לציון, קבוצה שכבר גמרה את העונה מבחינתה ומזמן הוציאה את בגדי הים. לאחר מכן היא תארח את נצרת עלית ותסיים את העונה ברמת השרון המפורקת. דבר אחד ידוע כבר. מעכשיו, יבנה כבר לא תלויה בעצמה.
