10.01.17 / 23:07
כששוחחתי בטלפון עם מגי. היא הסבירה לי שהיא צריכה פינוי דירה ביבנה, דירה שהייתה שייכת להוריה שנפטרו וכעת היא מעוניינת להשכיר אותה בהקדם. כמובן שהיא לא רוצה להתעסק במכירת הריהוט בפרט שכיום המחירים שמקבלים על ריהוט יד שנייה הוא אפסי. "לא שווה את האנרגיה והזמן הנדרשים לכך" היא אמרה ואני הסכמתי איתה. הגעתי לכתובת ודפקתי בדלת, מגי קיבלה את פני. קצת הופתעתי. לרוב מי שמזמין פינוי דירה מירושה אלו אנשים בגילאי 40-50 מגי נראתה לי כבת 25 לכל היותר. הנחתי שהוריה נפטרו צעירים. התחלתי לסייר בדירה. בחדר השינה הבחנתי בשידה מעץ מלא שנראתה מקורית. "זו השידה שבה היה מוסתר העבר שלי" אמרה לי מגי. "מה?" לא הבנתי על מה היא מדברת. "זה סיפור ארוך" אמרה "יש לי זמן" הגבתי. מגי התיישבה.
לא הבנתי על מה היא מדברת. "זה סיפור ארוך" אמרה "יש לי זמן" הגבתי. מגי התיישבה.
"אימי עליה השלום נפטרה מהתקף לב במפתיע לפני כ 10 שנים. נשארנו רק אני ואבי. אבי היה אבא טוב ומגונן מאוד. יום אחד לפני כחודשיים הוא חש ברע, נכנסתי ללחץ והזעקתי אמבולנס. בבית החולים מצבו הדרדר במהירות. התברר שהוא סבל ממחלה נדירה שהיתה רדומה ופרצה עכשיו. כל הזמן ישבתי ליד מיטתו כשהוא סובל ובקושי יכול לדבר. אחרי שבוע, ביקש אבי ממני להתקרב. התקרבתי אליו ואז הוא לחש לי: "מגי, ילדה אהובה שלי, לפני שאני הולך אני רוצה שתדעי שיש בשידה שלי בחדר השינה מסמך שקשור אלייך, תפתחי אותו." "אבא זה בסדר" אמרתי. "בעזרת השם תבריא בקרוב ותחזור הביתה." אבא חייך חיוך עייף ונרדם. מאז הוא לא חזר לדבר. אחרי יומיים הוא נפטר. הרגשתי נורא.
המסמך הנסתר
אחרי הלוויה נזכרתי בדבריו אודות המסמך וניסיתי לחפש אותו. נכנסתי לחדר השינה וניגשתי לשידה. אבא זכרונו לברכה הזמין אותה מנגר מומחה. אף פעם לא התעסקתי איתה יותר מידי. פתחתי את המגירות ועברתי על כל הניירות שהיו שם. שום נייר לא נראה לי משהו שאבי היה טורח להסתיר ממני. חשבתי שאולי כדאי להפוך אותה. היא היתה קצת כבדה הפכתי אותה ופתאום הבחנתי בבליטה שנראתה לא במקומה. מיששתי אותה וכלום לא קרה. לחצתי עליה בעדינות ופתאום הרגשתי שמשהו זז מתחת למגירה התחתונה. "תחתית כפולה" אמרתי לעצמי ובאמת החלק התחתון של המגירה התחתונה נשלף החוצה. זו הייתה מגירה בתוך מגירה. המגירה שהתגלה היתה בגובה של 2 סנטימטר בלבד. בתוך המגירה נח מסמך מקופל שניכר שהוא נמצא שם זמן רב. בידיים רועדות פתחתי אותו. זו היתה תעודת לידה. התעודה הייתה של ילדה ששמה מרגלית. הלב שלי החסיר פעימה. שמי מגי שזה קיצור של מרגלית. תאריך הלידה היה 1.5.1990 , תאריך הלידה שלי. התחלתי לרעוד. אני ילדה מאומצת ואף פעם לא אמרו לי. זה באמת התאים להורי. הם תמיד גוננו עלי יותר מידי. לא ידעתי מה לעשות.
העבר חוזר
בשלב ראשון ניגשתי לשרות למען הילד וביקשתי לפתוח את תיק האימוץ שלי. התברר שאימי התגרשה כשהיא היתה בהריון איתי היא ילדה אותי אחרי הגירושין. היא הייתה צעירה מאוד ללא תמיכה מצד משפחתה ולא יכלה לגדל אותי לבד. אחרי כמה חודשים היא מסרה אותי לאימוץ. מהשרות למען הפגישה הילד יצרו איתה קשר. היא רצתה מאוד להפגש איתי. לפני כחודש נפגשנו, הפגישה היתה מאוד מרגשת. כיום היא נשואה בשנית היא אמא ל 3 ילדים בני 18- 22 מאז אנחנו בקשר שמתחזק עם הזמן. עכשיו אני עוברת לגור לידה ולכן אני משכירה את הדירה כאן."
אהבתם? שמי דרור וקנין ואני עוסק כבר 20 שנה בפינויי דירות, בתים מירושות ועיזבונות. ישנם סיפורים רבים, מרתקים, מצחיקים, מרגשים אשר סיפרו לי, ברבות השנים, במהלך פינוי דירות וירושות. הכנסו וקראו
אשמח שתשתפו בפייסבוק אם אהבתם (ואולי גם סתם תספרו את הסיפור בארוחת השבת... :)
