הולכות על חבל דק

כאישה קרייריסטית, אם, סבתא ורעיה, אני לא מפסיקה לשאול כיצד יותר נשים תגענה למימוש עצמי? כיצד המדיניות הציבורית מספקת את צורכי המשפחה? עד מתי נהיה לולייניות? עד מתי התפיסה המסורתית על מי יישאר עם הילד החולה בבית? כיצד ומהיכן יגיע השינוי?

בסוף השבוע האחרון הוזמנתי לסדנת נשים במסגרת "נעמת הצעירה" שהתקיימה ביישוב "נווה שלום", הסדנה הייתה בנושא העצמה נשית ומהותה הייתה קירוב נשים צעירות עובדות.

חשבתי לתומי להשתתף בעוד סדנה ולחזור הביתה עם טיפ אחד או יותר כדי ליישם בחיי היומיום שלי, אך נתקלתי בזעקותיהן הרבות של נשים צעירות הקורסות תחת עומס אדיר, לפעמים בלתי אפשרי, והכל תחת הכותרת "להקים בית נאמן בישראל". הכוונות השתנו. היום זוג מתחתן ועם בואם של הילדים הזוג מאבד את הזוגיות, את הביחד. הרומנטיות הולכת לאיבוד, הספונטניות, הסקס המסעיר, הבילויים המשותפים, המפגשים החברתיים, המסיבות. הם מאבדים את הזוגיות החשובה שלשמה הם התאחדו. רוב הנשים מוצאות את עצמן במרוץ מטורף אחר הזמן, במטרה לספק את צרכי המשפחה, דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי. שבוע העבודה ארוך יותר ויום הלימודים של הילדים קצר יותר, ביחס למדינות נאורות כדוגמת ארה"ב ומדינות אירופה. נשאלות שאלות רבות: מדוע אין התאמה לעולם העבודה ולהורות? מדוע אין מספיק נציגות נשית פוליטית לשינוי מצב זה? מתי יתחולל השינוי באופן מעמיק יותר? ושאלת מיליון הדולר- כיצד נשים יגיעו למימוש עצמי גבוה יותר?

מעניין אותי מה ח"כ גילה גמליאל, יועצת ראש הממשלה בנושא נשים והתאמת עולם העבודה להורות, יכולה לומר ולענות על כל התהיות האלה.

לאור העובדות שנחשפתי אליהן בסדנה, לא פלא ש-30% מהזוגות מתגרשים. כולנו מתמודדות יום יום עם כל התפקידים בחיינו: עבודה, לימודים, אימהות, "בלבוסטיות", רעיות ונשים. לפעמים נדמה שמרוב תפקידים אין לנו אנרגיה וזמן כדי להיות פשוט אנחנו. מסיימות יום עבודה במשרה מלאה, רצות לאסוף את הילדים ממסגרות שונות ונכנסות למשרה נוספת, לפעמים באפיסת כוחות, אך מה לעשות? זו המשפחה שכה ייחלנו לה במשך שנים. אנחנו מגיעות הביתה וישר למטבח, לסירים ולהכנת ארוחה. בדרך ממתינים לנו החוגים, שיעורי הבית, מקלחות ואם נשאר לנו כוח וסבלנות אז יש צ'ופר של שעת סיפור.

זהבה אלימלך, יו"ר נעמת במרחב, מצאה פתרון וארגנה קבוצה של נשים צעירות כדי לדבר על הכל,  להעצים, להתעצם ולפעול ליצירת מרחב לעצמן ולנשים אחרות. 

חברת הנהלת נעמת ומייסדת המנהיגות "נעמת הצעירה", עו"ד אורלי ביטי, ציינה כי "אף על פי שנשים רבות יצאו לעבודה מחוץ לבית, בפועל אנחנו רחוקים משוויון, הנשים עודן המטפלות העיקריות, הן בבית והן בילדים. הן חשות כי אילוץ להתפשר על שאיפותיהן המקצועיות".

לפני שבוע פרסמה "נעמת הצעירה" סקר שערכה בקרב אימהות לילדים מתחת לגיל 10. הממצאים היו כי 54% מהאימהות שינו את היקף התעסוקה או את אופי התעסוקה שלהן בעקבות לידת הילדים. 56% מהן מרגישות שאינן מממשות את הציפיות שלהן בחייהן המקצועיים או בחיי המשפחה שלהן או שאינן מממשות את ציפיותיהן בשני ההיבטים.

"נעמת הצעירה" מציעה מודל אחר – לפרנס ולטפל. מודל המאפשר ומעודד גברים ונשים לעבוד ולהתפרנס, אבל גם לצאת מן העבודה ולטפל בבני המשפחה. חשוב לציין כי המודל מופנה לגברים ולנשים כאחד.

הסדנה הייתה מרתון של יומיים ברציפות, ודרכה עלו הבעיות הישנות שלא נעלמו. הן פשוט עברו לדור חדש ובעוצמה גדולה עוד יותר. החיים בין העבודה המטורפת של שנת 2012, למשפחה ולשאר התפקידים בחיים שלנו לא משאירים לנו יותר מדיי אוויר לנשימה.

אספתי כמה עדויות של נשים שהשתתפו בסדנה: א' סיפרה ש"כשאני משכיבה סוף סוף את הילדים כבר אין לי כוח לעשות כלום. לא לבלות, לא לדבר עם בן הזוג שלי. אני גמורה". משתתפת אחרת אמרה "אני נוסעת לעבודה שעה וחצי כל כיוון. אם אני רוצה להיות גם אמא אני צריכה לקצר את יום העבודה שלי. ברור לי שאני מפסידה בכל החזיתות".

"התגרשתי לפני חודש. מרוב שחילקנו בינינו בעבודה ועשינו תורנויות מצאנו את עצמנו שותפים לניהול פרויקט אבל לא בני זוג", מספרת ג'.

"בכל פעם שעולה החום, אני מוזעקת למעון להוציא את הילד. לא נוח לי וגם לא נעים לי להעדר מהעבודה", משתפת ד'.

במפגש הנשים יכלו לגלות שהן לא לבד. המתח הבלתי נסבל הזה הוא מנת חלקן של כל האימהות הצעירות. אולי מדובר בתקופה, אבל המחיר שלה כבד מאד. אנחנו מתפשרות על עבודה, זוגיות, ירידה מהמסלול המקצועי, שחיקה, גירושין, ועוד.

בשבועות הקרובים תתכנס הקבוצה כדי לייצר מרחב של העצמה ופעולה לנשות האזור, במטרה לשמר, לטפח ולשנות חלק מהנושאים שעלו במהלך הסדנא. נושאים כגון: ניהול זמן, חינוך ילדים, ניהול קריירה, שימור וטיפוח הזוגיות, אחריות אישית מקורבן לגורם ועוד.

זהבה אלימלך, יו"ר נעמת במרחב מסכמת כי "במהלך ההתדיינות בנושאים הנ"ל אנסה לתווך את השיח לתחילתו של מאבק ציבורי, שיח פוליטי וזיהוי הבעיות היומיומיות שנשים נתקלות בהן או לחילופין הורים. פתרונן הינו פוליטי. הגיע הזמן שבמדינה שמקדשת "ילדים" לא תפנה את הגב אליהם ואל הוריהם לאחר לידתם. יש לי חלום שבמצע של נבחרים ונבחרות במישור המקומי והארצי, יכללו סוגיות ופתרונות הקשורים בשוויון בין המינים, חלוקת תפקידים בבית והתאמת עולם העבודה להורות". אלימלך מזמינה כל אישה צעירה להצטרף ולהשפיע בשיח החשוב הזה, לטובת ילדינו ולטובתנו.