שגריר מוסיקלי

ניר חלמיש, מוסיקאי יבנאי בן 27, גדל והתחנך בעיר, עד שגילה את העולם הגדול והחליט
לנסות את מזלו בניו-יורק. ניר השתתף לפני כחמש שנים בריאליטי של רשת-
"גריז", תחרות בה חיפשו את הגרסה הישראלית של דני וסנדי מהמחזמר המפורסם
"גריז". ניר היה הכי קרוב לגמר, כשבחצי גמר הוא נפל ברגע האחרון, לפי
בחירת השופטים. "קיבלתי המון תמיכה מתושבי יבנה. העיר הקטנה הזאת עשתה הבדל
ענק בדרך שעברתי את התוכנית. קיבלתי את התואר 'חביב הקהל' על כך שמכל 24
המתמודדים, הייתי היחיד שאף פעם לא הועמד להדחה", מספר ניר בהתלהבות. ניר
שומר חסד נעורים ליבנה, "כל מה שקשור לעיר, זה בשבילי לפני הכל. יבנה זו
המולדת שלי, יותר מישראל. כל מה שאני עושה היום, הוא השפעה של מה שגדלתי עליו ביבנה".  

במה הילדות פה משפיעה עליך היום?

"כל ההיבט שלי לחיים, מה שאני מסוגל ויכול לעשות ולכבוש, זה תוצאה של ניסיון הילדות
שלי בעיר. תמיד היה לי איפה להופיע ולהביא את עצמי לידי ביטוי. לקחתי במה עם הרבה
ערכים חברתיים. היום יש הרבה עבודה קהילתית בתוך הקריירה האינדיבידואלית
שלי".

ניר הוא שושלת למשפחת טייסים. סבו ייסד את חיל האוויר הישראלי, אביו שירת כטייס קרב בחיל
האוויר ושני אחיו גם כן טייסים. ניר הוא היחיד שפנה לתחום השירה, הריקוד והמשחק.
"יש לי משפחה מהממת, הם תמיד פרגנו. בהתחלה היו להם ספקות, כי בסך הכל הם
רוצים בטובתי ויודעים שבמקצוע הזה יש הרבה תחרות וצדדים לא כל כך נעימים, אבל בסוף
זה לא היה משנה, הייתי כל כך בטוח במה שעשיתי. כשאתה בטוח ואוהב את מה שאתה עושה-
זה משנה את כל החששות והפחדים, הכל מסתדר לך".

 מתי הבנת את החיבור שלך למוסיקה?

"בגיל ארבע, מקלטת שאחות של סבתא שלי הביאה לי עם שירים של הביטלס, קלטת בגרסה עברית. הייתי תמיד הולך לישון עם זה".

 התמקצעת בתחום?

"ההתמקצעות שלי הגיעה מניסיון, לא ממסגרת של לימודים. רק מלהיזרק למים. מגיל 10 הייתי בלהקה היבנאית- 'החברים של אריק', בהנהלת אריק יעקובוביץ'. הופענו בלי סוף, המון חזרות,
וקיבלנו שם חינוך מאוד מקצועי. הייתה לי הזדמנות לגדול בעיר בתור פרפורמר. מחלקת
האירועים בעיר, בניצוחו של גוב-ארי, נתנה לנו המון משאבים.

"אחר כך הגעתי ללהקה הצבאית, שם הופענו בסיטואציות הכי לא קונבנציונאליות ומשם הגעתי
ל'גריז'"

איך אתה מסכם את חווית הריאליטי?

"אחת החוויות הכי מעצימות. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה נהניתי ככה".

ברזומה של ניר יש השתתפות בהפקות מוסיקליות, מ"דורה" ועד "מסביב לעולם
ב-80 יום". כילד בן 10 הוא השתתף במחזמר "הקאמבק של נח", כשכיכב
בתפקיד הראשי. בגיל 13 היה מדובב בסדרות מצוירות, כמו פוקימון. וכל זה בנוסף לשנים
הרבות בהן היה חבר בלהקת "החברים של אריק".

לפני שעזבת לארה"ב, היית בשיא. מאיפה האומץ לעזוב הכל ולהתחיל מחדש בארץ זרה?

"אחרי ההשתתפות ב'גריז' קרו לי שני דברים מדהימים. הראשון היה ייצוג ישראל בפסטיבל הפופ
באירופה. אני ותמי כספי-אשל, שגם היא יבנאית, כתבנו והלחנו שיר לפסטיבל שהתקיים
באותה שנה ברומניה, מתוך 60 מדינות שהשתתפו, היינו במקום השישי. זו התחרות השנייה
בגודלה באירופה, אחרי האירוויזיון.

"הדבר השני היה פנייה אישית של רותי דייכס, מורה למשחק מול מצלמה, שהציעה לי ללמוד אצלה. מגיל 16 חלמתי ללמוד אצלה. היא מקבלת רק אנשים שהיו שלוש שנים בבית הספר למשחק. הדברים האלה גרמו לי לחשוב שיש לי המון מה לקבל, דברים שלא אוכל לקבל בישראל, אלא רק בחו"ל".

למה דווקא ניו-יורק? 

"תמיד אהבתי את העיר הזאת. זו עיר שיש בה אנשים מכל העולם, אתה לא מרגיש זר. עברתי כדי ללמוד כאן באקדמיה למחזות זמר, הרי זאת העיר הכי פופולארית למחזות זמר".

מה אתה עושה כיום?

"אני בעבודה מלאה על הפקת המוסיקה שלי וביצירת סנסציית פופ שכולה יצירה שלי, שירים, כוריאוגרפיה, הכל. שם הבמה שלי פה הוא NIRO. החזון שלי במוסיקה ובהופעות הוא להביא המון מודעות למה שקורה במזרח התיכון".

לכאן מתחבר הפרויקט עליו עמל ניר עם חברו חאלד. חאלד הוא פלסטיני מוסלמי, הם הכירו
במקרה באחד הקורסים בניו-יורק, הפכו לחברים טובים עד שגילו כל אחד את מוצאו ואת
המשותף ביניהם- המוסיקה והרצון לחבר בין אנשים מעולמות שונים. משם נולד
"תשוקה אחת" (ONE PASSION) – הפרויקט "מוסיקה לשלום".

מה מהות הפרויקט?

"לקחת אמני מוסיקה צעירים ממדינות בקונפליקט, ולהעצים אותם לזרוק את הנשק מהידיים
ולהתגייס יחד למטרה של דיאלוג, תקשורת וחברות... ושלום. והכל דרך המוסיקה".

מאיפה נבע הרעיון לשיתוף פעולה מוסיקלי?

"בקורס שחאלד ואני היינו בו, היינו באותה הקבוצה, כשחלק ממטרת הקורס היה שכל בנאדם חייב לבנות פרויקט קהילתי. אני וחאלד הכרנו ונהיינו חברים. שנינו מאוד דומים, גם פיזית
וגם בשאיפות שלנו, גם הוא מוסיקאי עם קריירת סולו. כשהבנתי שהוא פלסטיני מוסלמי,
וראיתי שהחברות שלנו עובדת, אז אמרתי שאין סיבה שלא יהיו עוד אנשים כמונו".

איך הייתה התגובה הראשונה כשגילית שחאלד פלסטיני-מוסלמי?

"חייכתי חיוך ענק שהיה גם ממבוכה וגם כי שמחתי על ההזדמנות להכיר ממרחק אפס מישהו מהצד שלהם, לא בסביבה עוינת".

אתם מדברים על פוליטיקה?

"כן, בינינו אנחנו מדברים על הסכסוך והעבר, לפעמים אנחנו גם נסערים או רגישים לדברים
שנאמרים, אבל בפרויקט זה אך ורק עיסוק בדיאלוג, שלום, מוסיקה, כיף ונעורים".

יצאתם בקמפיין לגיוס תרומות לפרויקט, מה יקרה אם לא תעמדו ביעד שהצבתם?

"חשוב לציין שהקמפיין באינטרנט הוא רק אחד מהאמצעים להשגת תמיכה כלכלית כדי להמשיך אותו הלאה. אם לא נשיג, זה בסדר, כי אנחנו משיגים כרגע המון חשיפה וזה מה שהכי חשוב.
בינתיים אנשים תורמים כספים, וזה מרגש".

גיוס הכספים נועד בראש ובראשונה להפקת שיר עם קליפ שיניף את הפרויקט ויחשוף אותו לכמה
שיותר אנשים. בנוסף, הקמת רשת חברתית מקוונת, בה אמנים צעירים ממדינות עוינות
יוכלו להיפגש אונליין ולשתף פעולה בפרויקטים מוסיקליים. 

מה מצפה לנו בקליפ?

"נהיה שם חאלד, אני ואשלי. אשלי היא זמרת אפרו-אמריקאית נוצריה. יהיו הרבה פרובוקציות,
סקס, נעורים ומסר מאוד ברור של 'יחד', 'שלום' וכיף. זה יהיה קליפ צבעוני במיוחד.

"המטרה ליצור מוסיקה צעירה שמושמעת במועדונים, זו המוסיקה שהצעירים אוהבים לשמוע, רק
שעכשיו הם ידעו שמאחורי השיר מגיע מסר ששני מפיקים יצרו אותו, אחד מוסלמי ואחד
ישראלי". 

אתה באמת מאמין בשלום בין העמים?

"בשלב הזה, הכוונה של הפרויקט היא להתייחס לדיאלוג, לחיבור ולחברות. להוריד מחסומים
ולשים בצד את העבר והקונפליקטים. זה מתחיל מלשנות נקודת מבט.

 אני מאמין בשלום, אני לא אומר שזה יקרה ב-10 שנים הקרובות, אבל כן יכול להיות שלום.
חשוב להבין שהמנהיגים שלנו לא יישארו לנצח, אנשים נולדים ומתים, זה הטבע. האנושות
משתנה ובעידן הדיגיטלי יש המון כוח לחברה".

 מאז שהקמפיין על הפרויקט רץ ברשת, ניר וחברו חאלד קיבלו המון תגובות ממגוון רחב של
אזורים וארצות. "הזמינו אותנו לתת הופעה בטורונטו בקנדה לנוער שוחר שלום, גם
מצרפת פנו אלינו. אנחנו עכשיו עובדים על הופעה. היינו בתוכניות אירוח, עשו עלינו
כתבות בשני מדורים צרפתיים ובאחד קנדי". 

יש מחשבה על חזרה לישראל?

"בשלב הזה אני אשמח לחזור לביקור. אני שמח על ההזדמנות לחוות דברים שאפשר רק פה, ולא בארץ. להכיר אנשים מכל העולם, זו עיר מטורפת עם הזדמנויות בלתי פוסקות"

 למה אתה הכי מתגעגע?

"לנסוע באוטו בנתיבי איילון עם המוסיקה שאני אוהב. אני מתגעגע ל"חברותא", למשפחה, להווי הישראלי-האוהב. לזה שכולם משפחה אחת קטנה".

איפה אתה רואה אותך עוד חמש שנים?

"אחרי שני תקליטים, חתום בחברת תקליטים מצליחה, אחרי סיבוב הופעות בינלאומי עם המוסיקה שלי, דואט עם ליידי גאגא ועם מיליוני צפיות ועוקבים אחריי, אחרי הקריירה שלי והמסר
שאני מעביר. שיהיו לי הרבה עבודות כשגריר שלום".

מה הצעד הבא שלך?

"לרתום לתוך הפרויקט כמה מהדי ג'יים הכי פופולריים בעולם, כדי לעודד ולהפיץ דרכם את
הפרויקט והמסר שלו בעולם הפופ והמועדונים".

אם לא היה לך הכישרון המוסיקלי, איפה היינו מוצאים אותך?

"בטייס", הוא צוחק ומסביר שקשה לו לדמיין את עצמו בלי המוסיקה. "אני מחויב לאושר שלי,
לעשות את מה שעושה אותי מאושר. מאז שאני מכיר את עצמי, מוסיקה והופעות זה מה שממלא
אותי ועושה אותי מאושר".

קישור לאתר הפרויקט: http://www.onepassiontheproject.com/