האבודה של ארי להב

 מאת: אוהד צויק

ארי להב, איש העסקים מיבנה הוא האיש שיצא בשליחות צופית גרנט למרסיי, מצא שם את ליזה פינאר (דהן), לאחר 62 שנות ניתוק מבני משפחתה. כל מי שצפה בפרק הפתיחה לעונה החדשה של "אבודים", לא ישכח לעולם את האיחוד המרגש בין ליזה לבין האחים דהן בקזבלנקה. את ארי להב, זה הביא למסע אישי משלו.

ארי להב הוא תושב יבנה מזה שנים רבות. הוא נשוי לנתי ואב לטל בת 13 ולרועי בן 9.5. בשנת 1998 נתי וארי להב קבעו את ביתם בעיר יבנה, כאן הם מתגוררים עד היום עם ילדיהם.

ארי פעיל מאד חברתית במספר מישורים. הוא מכהן כיו"ר הנהגת ההורים בביה"ס מעיין  ובנוסף תורם רבות מזמנו בעיר יבנה. הוא מאמין במתן מעשר, וסוחף אחריו רבים ביבנה לתרום, ביניהם קבוצת האופנוענים אליה הוא משתייך. ארי הוא אופנוען כבד בנשמה. את האופנוע הכבד הראשון האדום נתי אשתו קנתה לו ליום הולדת. כיום, הוא חלק מקבוצה של רוכבים שבין חבריה נמנים מנהלים בכירים, קציני צבא ואנשי עסקים, שרוכבים יחד שנים רבות ומטיילים עם האופנועים ברחבי הארץ והעולם. את הטיול האחרון עשו במרוקו, ארץ הולדתו, לשם נחזור בהמשך.

ארי, דובר צרפתית רהוטה, שפת אם, נולד בקזבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה עם בני משפחתו כשהיה כבן 3.  זמן קצר אחרי עלייתם, נסעו בני המשפחה לטולון (סמוך למרסיי) שבריביירה הצרפתית שם גדל עד גיל 7. 

המשפחה, לחייני במקור, חזרו מצרפת ארצה וקיבלו דירת שיכון בשפרינצק שבפתח תקווה. שכונה קשה. כילד הוא זוכר פשע, אלימות, יריות, אך גם אנשים אחרים טובים מאד,  וגם כמה ילדים שגדלו עמו, שהפכו לאנשי עסקים חובקי עולם, ועמם הוא בקשר הדוק עד היום. "יכול להיות שהמזל הכי גדול שלי היה שהלכתי לתנועת נוער", מספר ארי, "פעמיים- שלוש בשבוע הייתי הולך לפעולות של התנועה וזה הרחיק אותי מכל הבלאגן שהיה בשכונה. זה גם הקנה לי ערכים של נתינה ואהבת הזולת, ערכים המנחים אותי עד היום".

במשך שנים רבות עסק ארי בתחום הניהול והשיווק, כשהוא מטפס בסולם הדרגות, אך תמיד עשה זאת עבור מישהו אחר, כשכיר. יום אחד החליט כי הוא בשל ומוכן נפשית לצאת לדרך עצמאית. "לא היה לי רע, ממש לא", הוא מסביר, "אבל רציתי את חופש הפעולה שלי, את היכולת לנהל לעצמי את הזמן, ולאחר פרק זמן בו ראיתי כי מצד אחד הפרנסה טובה ומצד שני יש לי יותר זמן פנוי, החלטתי להשקיע יותר בתרומה לקהילה. אני מאד מאמין כי מי שעושה טוב, עוזר ותורם, יש לו ברכה הן בעסקים והן במשפחה, וזה רק נותן לי את האפשרות לתת מעצמי יותר".

כשהתבקש ארי לצאת למשימה בשליחות של התכנית "אבודים" ולהגיע לאישה שנותקה ממשפחתה לפני 62 שנה, לא חשב פעמיים לפני שהסכים. הוא ראה בכך שליחות, סוג של מצווה וזכות גדולה.

בזמן שצופית גרנט וצוות אבודים כורעים תחת עול החיפושים אחר ליזה וסימי דהן, שתי אחיות שנעלמו במרוקו לפני עשרות שנים בהיותן נערות צעירות, מגיע קצה חוט מפתיע שמוביל למרסיי אל אחת האחיות, ליזה. המידע החדש מסיט את החיפוש המתיש מקזבלנקה לאזור מרסיי שבצרפת.

נתי להב, אשתו, החוקרת הפרטית ומי שעומדת בראש "להב טנא חקירות", משרד החקירות של אבודים, מזעיקה את ארי בדחיפות לעזור בתרגומים בצרפתית.

באותו הזמן,  צופית והצוות נמצאים במקומות המסוכנים ביותר בקזבלנקה. ארי מתייצב בלהב טנא חקירות, ומתחיל להתנהל מול משרדי הרישום בצרפת, ופתאום התקדמות עצומה בחקירה. יש רישומים של משפחת פינאר וכולם מובילים לאזור מרסיי. תוך כדי, צופית בקזבלנקה, מתעדכנת בכל הפעולות.

בשיחות הרבות שניהל ארי מישראל, נוצרו קשרים ויחסים טובים עם הפקידות הרישמית בצרפת, ואסור לאבד את המומנטום. יש פריצת דרך עצומה. בהחלטה גורלית פונה צופית גרנט מקזבלנקה לארי ומבקשת ממנו שיעלה על המטוס הראשון לצרפת  ויעזור בהשלמת המשימה. ארי עוזב הכל וטס למרסיי. כל היתר זו הסטוריה.

ארי נוחת במרסיי ומתחיל לבצע פעולות לאיתור ליזה פינאר. הפעולות נושאות פרי וברגע השיא 40% רייטינג, ארי  מצולם בשיחת ועידה עם צופית גרנט בקזבלנקה ועם נתי להב החוקרת הפרטית ביבנה, ומודיע: "צופית, מצאנו משהו".

ארי, שמעולם לא למד משחק ולא השתתף בצילומים או בתכניות ריאליטי, נראה כמו דג במים. הוא התנהג והתנהל כאילו המצלמה לא קיימת, עד שהגיע לפתח דלתה של ליזה פינאר במרסיי. כשהקיש על הדלת, נדמה היה שמדינה שלמה עצרה את נשימתה.

המפגש עם ליזה היה מרגש. לאט לאט חשף בפניה עוד פרטים על בני משפחתה אותם לא ראתה למעלה מ-60 שנה. השלב הבא היה להפגיש ביניהם, וארי עזר בסידורים לארגון הנסיעה של ליזה לקזבלנקה, שם חיכו לה שלושה מאחיה יחד עם צופית גרנט.

החיבור שנוצר בזכותו בין ליזה לבני משפחת דהן לאחר 62 שנות ניתוק, הביא את ארי לצורך עז לסגירת מעגל משלו, והוא מחליט לצאת למסע אבודים משלו אל הבית בקזבלנקה ואל ילדותו.

כמו סיפורן של ליזה וסימי דהן, כמו במשפחות מרוקאיות רבות, גם במשפחתו של ארי הייתה נערה אבודה, ז'וזה שמה. כשהייתה כבת 16 נעלמה במרוקו.

כשהיה ילד נתקל ארי שוב ושוב בין התמונות של בני המשפחה בדמותה של נערה יפהפייה, דומה דמיון מובהק לסבתו קלרה ז"ל. כילד, שאל שוב ושוב אודות אותה נערה והושתק פעם אחר פעם: "שששש.... לא מדברים על זה, הלכה לאיבוד במרוקו".

החוויה שעבר בתכנית "אבודים", והמציאות שנחפשה בפניו, כי משפחות רבות הותירו אחריהן בנות במרוקו, הציתו בו את הצורך העז להתחקות על עקבותיה של אותה נערה יפה מהתמונות. ארי מצטרף לקבוצת אופנוענים למסע במדבר סהרה, שבסופו הוא מגיע לבית ילדותו בקזבלנקה ולבית דודתו ז'וזה, הנערה מהתמונות.

במסע מטלטל ומרגש הוא מגלה את כל הסודות על עזיבתה של ז'וזה. כמו יהודיות רבות אחרות, די היה בשמועה על התנהגות לא נאותה של נערה יהודיה וגורלה נחרץ. בימים ההם נאלצה להתנתק מהמשפחה ולהתאסלם. כמו יהודיות רבות במצבה, היא עדיין מקיימת יהדות בסתר. לפני מספר שנים, שניים מבניה של ז'וזה, עשו עליה ארצה והם הנם כיום ישראלים לכל דבר.

בשיא מסעו, ארי פוגש את בנות הדודה שלו, בנותיה של ז'וזה, אותן לא פגש מעולם. בת דודתו האחת מוסלמית אדוקה מכוסה מכף רגל ועד ראש. השניה חילונית לחלוטין.

המפגש עם בית ילדותו מסעיר אותו. הוא מופתע: קזבלנקה מודרנית ומזכירה את תל אביב. מועדונים, מסעדות ובילויים. עיר נראית אירופאית לכל דבר. העם כל כך אדיב, נדיב ומסביר פנים לתייר. 

אין לתאר במלים את ההתרגשות העצומה כשהגיע לבית ילדותו, גם כאן הוא נרעש מהמודרניזציה שהייתה קיימת בקזבלנקה כבר בשנות ה-60. בניין מודרני בסגנון צרפתי, ובו מעלית. מי שמע על מעלית בתל אביב בשנות ה-60....

ארי להב סגר מעגל, כמעט מבלי להתכוון. רצף אינטנסיבי של מאורעות וחוויות חשפו אותו למציאות עגומה בה משפחות נאלצו להשאיר בשר מבשרן מאחור, להפריד בין אחים ואחיות ולמחוק כל זכר לזה שהיו פעם חלק מהמשפחה. אך הלב אף פעם לא שוכח.

על אף שעשה זאת בהתנדבות מלאה, זה כבוד גדול עבורו, שהשתתף ב"אבודים". הוא מעריך הערכה עצומה את הצוות ואת פועלם למען האנשים שאיבדו קשר עם יקירהם. "אין לזה מחיר בכלל. הפעולות הרבות והעשייה שצופית גרנט ומשרד החקירות של נתי עושים למען האבודים", מסכם ארי את החוויה, "דוד דרעי העורך הוא יוצר גאון. רוני מנור המפיקה, שגית שלום, כרמית לשינסקי, הכרתי את האנשים האלה מקרוב בעשייה שלהם. הם ענקיים. יום עבודה רגיל בהפקה הזו  מתחיל לפנות בוקר, ומסתיים לעתים כמעט בבוקר הבא. אנשי הצוות אבנר שחף, דני שטרית סוחבים על גבם ציוד מבוקר עד ליל בחום כבד או בשלג. עבודת פרך.  אין לזה מחיר, אבל התוצאה גורמת סיפוק אדיר, שגם לא אין מחיר".