אהבה שאינה תלויה בדבר- ברק שטורך

חוצמזה שהאינסטגרם אלוף בלשקר, אם הרצון לשינוי חזק מספיק לא קיימת אף סיבה שתגרום לאדם לסטות מן הדרך. ספורט ודיאטה עושים מאהבה, התמורות ואלוהים כבר יעשו את שלהם. לא שהדרך קלה ונטולת חטאים. שאלו את כל הדוקטורים שמכורים לעישון סיגריות. העניין שצריך לרצות את זה מכל הלב אחרת בסוף זה מייאש. כמו אהבה אמתית שאינה תלויה בדבר, כי לו הייתה תלויה ונפל הדבר אז גם האהבה הייתה נופלת. עכשיו ברור שיש מקרים מעוררי מוטיבציה שתמיד יכולים לעזור ואין בהם שום פסול כמו כלה לפני חתונה שרוצה להקטין מידת שמלה, גבר שרוצה להיות קצת אבדאי ולהתחזק מכל הסיבות שבעולם וישנן גם סיבות רפואיות בשפע רחמנא ליצלן. בכל מקרה, וזה בעצם כל מה שאמרתי, אם לא רוצים מספיק, ולא משנה מה הסיבה – שום דבר לא יזוז. ונניח שהחלטתם לעשות צעד. מה אז ? כל כך הרבה סגנונות ושיטות אימון. כל מיני חאפרים המנכסים לעצמם כל מיני שיטות להרזיה...שנו על אף. הייתם רוצים.

מוטב כי יידעו כולם שבעקרון הבסיס לפיתוח גוף (עלייה או דיאטה. גם חיטוב הוא פיתוח גוף) הוא מתמטיקה פשוטה שאפשר למצוא בגוגל והסיבה לריבוי הדעים היא שכל מתאמן מגיע מתחום שונה בספורט ולפיכך מביא איתו כל אחד עקרונות אימון מ'הבית' כשהוא הופך למאמן בעצמו. עכשיו גם אני שמעתי את המשפט ''יש אלף מאמנים וכל אחד אומר לי משהו אחר'' ועד כמה שזה נשמע מבלבל לי זה נשמע הגיוני לחלוטין. הבעיה מתחילה במתאמן עצמו כשהוא מחליט לשאול כל פעם מאמן אחר שאלה נוספת במקום לקבל את העניין שכל אחד בא בגישה קצת שונה ויכול לחשוב גם הפוך ממנו. וזה בסדר, מעולם לא שללתי גישות אימון מקצועיות עם ניסיון ושורשים. לא מחייב שהסכמתי אבל לא דחיתי. יש לי את האני מאמין שלי בברזלים, אני בטוח בניסיון ובידע שלי זה מספיק. בכל מקרה אם התחלתם משהו, תדבקו בדרך של המאמן שלכם. זה הכי בריא בשבילכם. אל תעליבו אותו ותלכו מאחורי הגב. זה לא אח, חוצמזה לא תוכלו לבוא אליו בטענות אחר כך אם דברים לא יעבדו כמו שהבטיח לכם ורוב הסיכויים שזה מה שיקרה.

וממש באותו עניין, קורה לעיר שלנו משהו הרבה יותר חשוב ובריא מכל המרכזים שהרימו פה. חדרי הכושר עמוסים מתמיד, מלא קבוצות של אנשים מפוזרות כמעט בכל פינה בעיר ועושות סקוואט ודדליפט באמצע הרחוב. קטע מגניב לאללה. יש גם כל מיני כאלה שעושים כמו טרזן על העצים עם שרוך מיותר בצבעים של בית''ר שזה לא מגניב בעליל. לקחו את בר רפאלי צילמו אותה עם רצועות שהן קשקוש אחד גדול ואמרו לה תעלי לאינסטגרם. שילמו לה יפה ועשו עשן בלי אש. חוצפה גדולה. עוד נתנו לזה שם של דינוזאור. TRX. אבל האמת שמוטב להתנדנד על עצים ברחוב מאשר להתנדנד על כסא של מחשב בבית. כל עוד הגוף בתנועה ולא משנה איך – שהרי זה מבורך. ריספקט גדול לכל המתאמנים באשר הם. למפציצים עלייה במסה לנוחלים הצלחות בדיאטות וגם לאלו שלא. אתם מנסים וזה הכי חשוב ! וגם למאמנים. ברור שהם שם בשביל הכסף אבל זה מגיע להם. מאמן טוב מחויב לתת כל שביכולתו כדי לשמור לך על הבריאות ולשפר אותה. הוא סוג של דוקטור. רק בלי כל הקטע של הסיגריות.  

ולנושא אחר לגמרי אבל עדיין בתחומי העיר : לפני שבועיים העליתי סטטוס וכתבתי ''אין מתאים וראוי ממני להיות ראש עריית יבנה''. המילים נכתבו מתוך הלצה פרטית שהצליחה איכשהו לגלוש קצת מעבר לכתלי הפייסבוק. שאלו אותי כל מיני אנשים עד כמה ואם בכלל זה נכון. אז לפני שעוד תושב יציע לי בתמימות לרוץ איתו ביחד (קרה פעם אחת זה מספיק) אני רוצה להגיד לכם גבירותי ורבותיי – שרב כבד. רגיעה אני מבקש. אני חולה על העיר הזאת אבל ראש עיר שלכם אני לא הולך להיות. יש לי תכניות כל כך אחרות מזה. שלא תטעו, אני מאמין באמת ובתמים לכל מילה שכתבתי בסטטוס המדובר וכדי להאמין שאני מאמין בעצמי תצטרכו להתאמץ ממש חזק ולהסתכל לא רק על הקעקועים והזקן שיש לי. אבל שוב – הסטטוס נכתב בהומור. איכשהו נראה לי שהורים יעדיפו תקציב שמיש עבור מחשב לכל ילד בכיתה מאשר לשלם משכורת לבוריס בכל כתה שילמד אותם לעשות סקוואטים. תהיו בריאים. שבת שלום חזק ומבורך.