"הייתה לי הזכות להיות אמא של ציפי"

לבנה ויינברג עדיין מתקשה לעכל את את לכתה בטרם עת של בתה ציפי, שהלכה בתחילת השבוע (א') לעולמה והיא בת 32 בלבד. "ילדה מדהימה, בעלת נתינה אינסופית, כזאת שמאירה כל חדר שהיא נכנסת אליו באור" היא מספרת על בתה.

"זה נסיון מאוד קשה שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותי בו, אבל אני חזקה. זאת טרגדיה גדולה מאוד, טבעו של עולם שילדים קוברים את הוריה ולא ההפך" היא אומרת. היא מסתכלת על מודעות האבל שתלויות מסביבה כשעליהן שמה של בתה היחידה (ללבנה עוד שלושה בנים) ומתקשה להאמין. "בראש אני מבינה את מה שקרה, אבל לא רואה איך החיים יתנהלו עכשיו בלעדיה" אומרת האם.

חשוב לה בעיקר להודות לכל המנחמים, שמגיעים, תומכים, מחבקים ונמצאים עם המשפחה בשעות קשות אלה. "זה לא מובן מאליו, אפילו ראש העיר התקשר ואנחנו מודים לכולם על התמיכה והחיבוק".

"אמרו לה שהיא נקייה"

ציפי, אמא לקורן בן ה-6, לקתה לפני כשנה ושלושה חודשים במחלת הסרטן. אחרי טיפולים ממושכים, שכללו כימותרפיה והקרנות, בישרו לה הרופאים שהיא נקייה. "היא הרגישה גוש בשד וכמובן שהלכה לבדוק אותו, לא חשבנו שזה הרע מכל. אחרי שעשו לה את כל הבדיקות התבשרנו שזה סרטן. היא עברה את כל הטיפולים, שכללו גם כריתה ושחזור השד, ובאפריל האחרון אמרו שהכל מאחוריה והיא נקייה", משחזרת לבנה.

אולם השמחה הייתה קצרה מדי ולפני כחודש, חודשיים בלבד אחרי ששמה את המאבק ההוא מאחוריה, החלה ציפי שוב להרגיש ברע. "היא גרה איתי ביחד עם קורן, אז הייתי צמודה אליה כל הזמן ועקבתי אחרי המצב שלה. היא אמרה שכואב לה הראש והרגליים. היא הייתה עדיין מאוד חלשה מכל מה שהיא עברה וחשבתי שאלה אולי עדיין תופעות לוואי. אמרתי לה שהיא צריכה לנוח, שלא תדאג כי אני כאן לידה ודואגת שהכל יהיה בסדר. במקביל הלכנו כמובן להיבדק. עשו לה את כל הבדיקות, שהראו תחילה שאין שום דבר, אבל כשבדקו יותר לעומק התברר שהסרטן נמצא במוח", מספרת לבנה.

הפעם ברור היה לכולם שהמצב לא טוב והרופאים בישרו לבני המשפחה שנותרו לציפי חודשים ספורים לחיות. "הסוף היה ברור, אבל הציעו לנו לעשות הקרנות כדי שתהיה אפשרות להאריך את חייה עוד קצת וכמובן שהחלטנו לעשות את זה" מסבירה האם. אך למרות ההחלטה גופה, שהיה חלש ומותש בעקבות הסבב הקודם של הטיפולים, לא עמד בעומס וקרס. "היא לא החזיקה מעמד, עמדתי שם מול המוניטור וראיתי כיצד הלב שלה פועם את הפעימות האחרונות, עד שהוא נדם", אומרת לבנה.

היא לא מפנה אצבע מאשימה לאף אחד וחשוב לה להודות לצוותים הרפואיים שטיפלו בביתה. יחד עם זאת חשוב לה להעביר לה מסר לחולים אחרים: "תתעקשו, תבדקו שוב. הרי לא יכול להיות שבאפריל היא הייתה נקייה וחודשיים אחר כך הגרורות הגיעו למוח בצורה קטלנית כל כך, שלא ניתן היה לעשות כבר דבר. לא הספקנו להבין מה קורה סביבנו וכבר היא נפטרה".

ציפי הותירה אחריה את בנה ושלושה אחים. "אנחנו משפחה מאוד מלכודת, חמה ואוהבת. היא התגוררה איתנו בשנים האחרונות, מאז גירושיה והיינו מאוד קרובים. ציפי השאירה לנו את קורן, אני שוכב לידו במיטה כל לילה, ומרגישה שזאת ציפי קטנה ששוכבת לידי", אומרת לבנה.

איך בישרתם לקורן את הבשורה?

"הסברנו לו בעזרת העובדת הסוציאלית והגננת. זה משהו שילדים לא יכולים להבין או לתפוס. למעשה זה משהו שאפילו לנו, המבוגרים, קשה להבין. לפני שהיא נפטרה שאלנו אותו אם הוא רוצה להיכנס לחדר שלה בבית החולים ולהיפרד ממנה. הוא שאל אם היא תוכל לנשק ולחבק אותנו ואמרנו שלא, אז הוא בחר לוותר וכיבדנו את הבחירה שלו. הוא צייר לה ציורים, אומר לי כל הזמן שהוא מתגעגע".

מה אומרים לו?

"אני אומרת שזה בסדר, בוודאי שהוא מתגעגע. מסבירה לו שהוא איבד אמא ואני איבדתי את הבת שלי ושנינו מתגעגעים ובוכים ביחד. הוא אומר שאמא הייתה טובה כל כך ובגלל זה עכשיו היא מלאך".

"רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה עוד פעם אחת"

מותה הפתאומי של ציפי הכה בתדהמה גם את הסביבה של בני המשפחה, החברים והמכרים שהתקשו לעכל את גודל הטרגדיה. "אני מספרת את זה עכשיו וגם מבחינתי כאילו זו סצינה מסרט. ציפי הייתה ילדה מדהימה, מלאת נתינה ותמיד עם חיוך, למרות שהיא סבלה ועברה טיפולים קשים אף אחד אפילו לא ידע שהיא חולה. כולם מגיעים המומים ולא מוצאים את המילים, אני זאת שמחבקת ומנחמת" אומרת לבנה.

לפני זמן קצר איבדה לבנה גם את אביה, הייתה זו ציפי שנתנה לה את הכוח להתרומם ולראות את האור. "היא אמרה לי כל הזמן 'אמא את לא שוקעת, את חזקה', עודדה אותי וחיזקה. לאחרונה התחלנו לדבר על זה שאולי היא תעזוב את הבית ותמצא לה מקום משלה. היא אמרה שכשזה יקרה יהיה לי מאוד משמעמם, מי היה מאמין שזה יקרה מהר כל כך. אפילו לא הספקנו להיפרד וזה כואב לי כל כך. הייתי רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה עוד פעם אחת, למרות שהיא ידעה, אני יודעת שהיא ידעה. היא השאירה לנו את קורן וזה הכוח שלי, אסור לי ליפול. אין לי ספק שהיא מסתכלת עליי מלמעלה. אני שומעת אותה אומרת לי להמשיך לחיות, בשביל קורן, בשביל המשפחה ובעיקר בשביל להספיק את כל מה שהיא לא הספיקה. הייתה לי הזכות להיות אמא של ציפי".