16.12.21 / 14:10
כשחושבים על זה, הזמן טס. אבל כשחושבים על זה שוב.. האמנם?
אנשים מפחדים ללכת לפסיכולוג מאותה סיבה שהם מפחדים ללכת לרופא שיניים.
זה כואב, זה חודרני ותמיד איכשהו מוצאים עוד איזה משהו- או שבעצם, שום דבר הוא לא מקרי והכל עניין של כמה זמן הזנחת את הבעיה. וקשה שלא לתהות האם המשפט "זמן מרפא את הכל" תקף גם במקרי טיפול שורש או טראומות ילדות?
מזל שיש את ט"ו בשבט שיכול ללמד אותנו כמה דברים על ערכו של זמן, על הרגעים האלה בחיים שבהם צריך כבר לעקור דברים מהשורש ולשתול דברים חדשים, בריאים וטובים יותר במקום.
השבוע קרה דבר מעניין. בעצם, בלי לשים לב הפסקתי לעשן. לא הרבה יודעים את זה עליי בכלל ואולי אני סתם ממהרת לקפוץ בהצהרות אבל תנו לי, איפשהו לפני הגיוס שלי בערך 10 שנים הכל התחיל. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון אבל היא לגמרי אהבה שנבנתה לאט לאט. אני והסיגריה הראשונה שלי אז - "נובלס" ירוק, הסיגריה של המגניבים. גיא ואני חבר מהשכבה מעליי יושבים בסוף השיעור על הגבעה מחוץ לבית הספר ומעשנים אותה יחד. בהתחלה זה התחיל כי רציתי שהקול שלי ישתנה, תמיד אהבתי קול צרוד, אבל גם אחרי עשר שנים נראה שאני עדיין מחכה שמשהו יקרה, לבינתיים – כלום.
אומרים שכשהזדמנויות קוראות לך באמצע הדרך – תקשיב להם, תפוס אותן בשתי ידיים, ונצל אותן! השבוע קפצה לי אחת ותפסתי אותה, הזדמנות להפסיק לעשן. הייתי חולה, כנראה איזה דלקת ריאות או שפעת לפי איך שזה הרגיש, אבל מה שזה לא יהיה, זה היה צריך לקרות כדי שאקבל איזה דחיפה קטנה לצעד אחד גדול.
קל יותר לצאת בהצהרות כשהמצב ביש, אבל עכשיו כשאני תודה לאל מרגישה שאני חוזרת לעצמי, קשה לי פתאום שלא להיזכר בשותפה שלי לחיים בעשר שנים האחרונות, ובעצם כל דבר בלעדיה פתאום נראה כל כך חסר טעם. מה, כוס קפה בלי סיגריה? מה, כוס יין בלי סיגריה? מה, עבודה בלי הפסקת סיגריה? למה אלוהים למה, למה זה כזה כיף?
ואולי זה העניין בטיפולי שורש, שמה שהיה נראה לנו עד עכשיו כ"כיף" מקבל אור אחר. כי עד שאתה לא מגיע למצב שאתה חייב לעקור משהו מהחיים שלך למה שהוא לא יישאר?
ט"ו בשבט עוד כמה שבועות יגיע. החג הזה שמלמד אותנו משהו בנוגע לזמן, לישן מול חדש ועל פינוי מקום עבור דברים חדשים שיגיעו. אבל בשביל שהדברים החדשים יוכלו לצמוח כמו שצריך, ומי יודע? אולי גם להניב פירות מתישהו.. צריך לעשות עבודה טובה ולעקור את כל מה שעלול לעקב את הצמיחה, לתת לו שמש, מים וכמה זמן שהוא צריך.. וכנראה שזה היופי בזמן, הוא לא מתבזבז, הוא פה כל הזמן עובד, פועל. הוא היה כאן לפנינו והוא יהיה גם אחרינו, הוא נותן את מה שהוא צריך בכמויות שהוא צריך. אז כן הזמן כנראה באמת מרפא הכל, אבל הוא צריך אותנו יחד אתו, את הנכונות שלנו ואת הרצון שלנו לעזור לעצמנו.
ובנוגע אליי, אני לא מאמינה שהצלחתי לכתוב במתכונת החדשה הזאת זה משהו שאצטרך להתרגל אליו.. עוד קצת זמן וזה כבר יהפוך להרגל.
שנצמח כל יום עוד קצת ועוד קצת ונעזור גם אחד לשני בזה, מה אכפת לנו? זה לא מבזבז לנו זמן.. זה ניצול זמן לזמן דברים טובים לחיים שלנו.
ממני אליכם, עם המון אהבה ואמונה..
שבת שלום.
שניה.
