09.03.17 / 09:18
במבט חד קלטה עיני את המשלוח בשקית של הסופר עם חיקוי של במבה וסוכריית טופי של בית כנסת. רק לא זה, אמר לבי הסיני, רק לא לקבל את המשלוח של 'הקמצנים'
בגיל עשר התחפשתי לסינית. טוב, זה היה בימים ההם כשסינית הייתה סינית ולא דגם סיני עם מינימום בגדים ומקסימום איפור.
בלילה אמא הכינה משלוח מנות נדיב במיוחד. כל הבית של עמי ותמי נכנס שם ואני קינאתי בילד שיצא בהגרלה. בכיתה, כסינית מנומסת הנחתי את המשלוח המפואר על השולחן וסביבי שמעתי קולות של 'וואו' ו'איזה יופי' ו'הלוואי וזה ייצא לי'. הבטתי במבטים מלוכסנים לצדדים וראיתי אותם. את שלל משלוחי המנות בגדלים ובצורות שונות.
במבט חד קלטה עיני את המשלוח בשקית של הסופר עם חיקוי של במבה וסוכריית טופי של בית כנסת. רק לא זה, אמר לבי הסיני, רק לא לקבל את המשלוח של 'הקמצנים'. זה לא פייר. מוחי התחיל לקטר לעצמו בסינית מדופלמת. הבטתי במסטיקים העגולים שנחו בשלווה בין שקיות החטיפים והשוקולדים, וכל שחשקה נפשי זה בטוויסט. כן, הוופל היבש הזה.
כיאה לבני העדה הסינית צעדתי באיטיות לחדר השירותים המצחין של בית הספר. נעלתי את הדלת היטב ומתוך המשלוח של עצמי התחלתי לגנוב פרטים. מסטיקים, וופלים. גם איזה חטיף אחד או שניים. הצלחת החלה להצטמצם ואיתה גם ההרגשה המוזרה של גניבה עצמית.
ואז חשבתי שבעצם זה לא רעיון טוב לחזור עם משלוח כזה דל, אז חוררתי חור קטן בנייר הצלופן ולתוכו התחלתי להשחיל חזרה חלק מהשלל. אז כמובן שהחור גדל ונקרע, והצלחת המשוקעת הפכה לבליל של משלוח מנות לפני אריזה.
הבטתי לצדדים, וחדר שירותים של בית ספר לא יכול לספק פתרונות אריזה מלבבים, אפילו נייר טואלט לא היה שם. הצלחת נקרעה, נייר הצלופן איבד צורה. ואז הורדתי את כובע הסינית ולתוכו שפכתי את השלל, כולל כל מה שגנבתי לעצמי בעצמי. חוץ ממסטיק אחד שהייתי חייבת ללעוס.
"נפלה לי הצלחת ו...", התחלתי להסביר למורה למה איחרתי להגיע לכיתה, והיא סימנה לי את הדרך לכיסא עם היד "טוב תשבי, עכשיו זה כבר לא משנה". ישבתי על הכיסא הקטן, מחכה בסבלנות לשלב ההגרלה, מביטה סביבי ורואה את חברי לכיתה מחטטים בתוך משלוחים ולועסים במבה אדומה.
"בגלל שאיחרת את מוזמנת לאכול את משלוח המנות שלך", אמרה המורה בסבר חמור, כיאה למי שהתחפשה למכשפה. המשלוח שלי, כן זה שנפשי יצאה אליו מהבוקר, עמד כולו לרשותי.
לידי ישבה זו שקיבלה את השקית מהסופר עם החיקוי של הבמבה ולעסה בשקיקה את הפירורים. הוא נראה טעים, החיקוי. "רוצה להחליף?", הצעתי בנדיבות סינית אופיינית, והיא הביטה במשלוח שלי ואחר כך בסוכריות הטופי שלה ואמרה: "לא".
טעם המסטיק הפך חמוץ ואיתו גם ההבנה של המשפט הסיני העתיק שאימי אמרה לי באותו הבוקר עת שקיטרתי שבטח אני אקבל את המשלוח של העניים: "זה לא משנה מה יש במשלוח, זה משנה שמישהו אחר הכין אותו ואת זכית לקבל אותו".
