13.03.17 / 12:45
הכנסת חיות מחמד הביתה יכולה להיות דרך ללמד את הילדים על לקיחת אחריות ודאגה לאחר. איריס שני, התנהגותנית מומחית להפרעת קשב, מסבירה כיצד התנהלות נכונה תמנע מנטל הגידול ליפול על ההורים בלבד
"עכשיו הם רוצים ארנבת - אחרי שהדגים מתו, החתול הורדם והכלב נמצא בטיפול אצל מאלף כיוון שאכל את הריפודים ועשה את הצרכים על השטיחים. הם אומרים שארנבת זו חיה שחיה בכלוב, לא מלכלכת ולא מרעישה. אלא שאנחנו יודעים כי ארנבת צריכה לאכול ולשתות, עושה צרכים וזקוקה לסביבה נקייה. ומי יטפל בכל זה? ברור שבסוף בעלי ואני".
כך סיפרה לי השבוע אם לשלושה ילדים, ש"משגעים" אותה ואת בעלה להכניס הביתה חיות מחמד. "כמו שחששנו, האחריות על גידולם תמיד נופלת עלינו", הוסיפה. "רק אתמול, כשהכלב הקיא, כולם עמדו מסביב וצרחו לי שאבוא. נאלצתי לנקות לבד עם קריאות הגועל של הילדים מסביב. אל תשכחי גם את ההוצאות הכספיות, שכוללות אוכל, חיסונים, בדיקות, אביזרים ועוד כל מיני שטויות".
ברור כי לזוג ההורים קשה מאוד לעמוד בלחץ של הילדים, והם נמנעו מלהגיד "לא". הורים רבים סבורים כי גידול בעל חיים הוא בית ספר ללימוד ערכים משמעותיים דרכו ניתן ללמוד אחריות, דאגה לאחר ועמידה בזמנים. הילדים קולטים את הדילמה הזו וממשיכים ללחוץ. הלחץ מתגבר כשהם מזהים את ההתלבטות שלנו וחוסר היכולת שלנו להחליט באופן חד משמעי.
לפיכך, לפני שלוקחים בעל חיים הביתה חשוב לנהוג על פי הכללים הבאים:
עשו רשימה של כל המטלות הכרוכות בטיפול בהם (מחלות, חופשות וכו').
הכינו רשימה של העלויות הכלכליות קבועות (אוכל, חיסונים ועוד).
חלקו את המטלות בין כל בני המשפחה, תוך התחשבות ביכולות של כל אחד.
החליטו מי יהיה האחראי על כל הפעולות. למשל, מי ידאג לתזכר כשצריך ולמצוא מחליף כשצריך.
זכרו, הכנסת חיית מחמד הביתה היא מעשה חשוב מאוד, גם בגלל כל הערכים הנלווים לכך. ובכל זאת, כל אחד צריך לבחון עם עצמו עד כמה הוא מסוגל ומוכן לקחת את האחריות לכך. אין ספק שטיפול בבעל חיים מצריך זמן, עקביות, פיקוח ויכולת התמדה. אי אפשר להתחיל ולעצור כשאין כוח. זו מחויבות ארוכת טווח וחשובה. האחריות בסופו של דבר היא שלנו המבוגרים.
