"התייאשתי, תנו לי למות"
22.01.15 / 19:26
לפני שבועיים היה ניסיונה האחרון של שלומית ענציו להתאבד. לא על רקע אהבה נכזבת, לא כי פיטרו אותה ולא כי גילתה פרט מאכזב על חייה שהוסתר ממנה, שלומית (50) החליטה למות כי אין לה כסף לחיות. ככה זה כשקצבת הנכות עומדת על 2,600 ₪ בלבד ולא מספיקה אפילו לתרופות
מאת: טלי בנדו לאופר צילום: דוד מטודי
"יש לי 86% אחוזי נכות, מתוכם 50% על רקע נפשי", מספרת לנו השבוע שלומית ענציו, לאחר עוד ניסיון התאבדות שלא צלח, "זה אומר שאני מקבלת קצבת נכות של 2,611 שקלים וזו הקצבה המקסימאלית".
ענציו לוקה במחלות שרובנו רק קראנו עליהן: סוכרת, פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת התריס, שני סוגי פסוריאזיס, מחלת אדיסון שהינה מחלה אנדוקרינית הנגרמת עקב אי ספיקה של קליפת בלוטת יותרת הכליה. "הסממנים של החלה הם מסכני חיים", היא מסבירה, "כבר מצאו אותי על הרצפה כי נפלתי מהמיטה ואני מאוד חלשה, מדובר בהיפוגליקמיה תמידית, את לא יכולה לאכול ולשתות, החיים נורא קשים. אין לי מי שיעזור לי, אני בודדה. אין לי משפחה".
מלבד מחלותיה הקשות מתמודדת שלומית גם עם בעיות נפשיות שדחקו בה לבצע ניסיונות התאבדות רבים. "רוב ניסיונותיי היו על רקע מצבי הכלכלי, מזה חמש שנים שאני נלחמת בביטוח לאומי שיאשרו לי שירותים מיוחדים מבחינה רפואית וכל השנים הפניות שלי נדחות. זה להיות דון קישוט שנלחם בטחנות רוח. ברגע שנכנסים לוועדה רפואית הוא ישר מחליט שאני עצמאית לכל דבר ועניין, הם אטומים ולא איכפת להם, זה מה הביא אותי לנסות להתאבד".
כמה פעמים ניסית להתאבד?
"ניסיתי לא פעם ולא פעמיים. לפני שבועיים ניסיתי שוב כי כבר נמאס לי מהחיים, אני יודעת שלא יאשרו לי ונמאס לי לחיות ככה. אז לקחתי במשך היום 54 כדורים להורדת סוכר".
חרף רצונה לסיים את חייה, התריאה שלומית לחבריה בעזרת הדף שלה בפייסבוק. "כתבתי בפייסבוק שפגעתי בעצמי ואז מישהו מחברי הודיע למשטרה. הגיעו לדירה שוטרים ונתתי להם את האריזות הריקות של הכדורים. הם קראו למד''א ואני התחלתי להשתולל, נכנסתי להיסטריה כי לא רציתי להתפנות, אפילו זרקתי עליהם כוס זכוכית עם מים שנשברה. הזריקו לי שתי זריקות לרגל כי התנגדתי ובשבת בבוקר מצאתי את עצמי בקפלן, הם פינו אותי כשהייתי ללא הכרה".
אני חושבת שהסטטוס בפייסבוק היה קריאה לעזרה.
"בהחלט, תביני מי שרוצה להתאבד לא מדבר מילה עם אף אחד, פשוט הולך ומבצע. עצם זה שכתבתי שפגעתי בעצמי זה כי אני לא רוצה לעשות את זה לעצמי, אלא רק מהייאוש, מכורח הנסיבות. ותאמיני לי אני לא הנכה היחידה שמנסה להתאבד, יש מספיק".
בימים אלו החל הקמפיין, פרי יצירתו של אלכס פרידמן החולה בניוון שרירים, "נכה, לא חצי בנאדם" (ראו כתבה נפרדת), הקורא לגורמים האמונים על כך להעלות את קצבת הנכות, מאבק אליו שותפה בלב שלם גם שלומית.
"כל ציבור הנכים יצא להיאבק כדי לעלות את הקצבאות שלנו. אני אמורה לצאת לטיפולי פוטותרפיה בבי"ח איכילוב שלוש פעמים בשבוע כדי להקל על מצבי, אבל רק הנסיעה לשם תעלה לי 200 שקל, זה 600 בשבוע, מה אעשה בשאר החודש? ממה אתקיים?"
"שלושה חודשים כבר שאני לא קונה תרופות כי זה עולה לי 800 שקל, אין לי מאיפה להביא את הכסף. אני שותה עם סוכר כי ממתיקים מיוחדים לסוכרתיים הם יקרים. אז למה לא מגיע לי לחיות בכבוד? אני לא יכולה להרשות לעצמי ללכת למופע או למלון או לאכול במסעדה, זה קובר אותנו בבית. אין לנו איך לצאת. אני רוצה ללכת לבקר חברה שלי אבל קשה לי, איך אסע? עכשיו העבירו את המרפאה לבריאות הנפש ביבנה וכעת אצטרך לקחת מונית, מאיפה לי הכסף? ידיד שלי כתב על מצבי מכתבים לממשלה, לעיריית יבנה ופשוט התעלמו ממצבי, לא ענו לו בכלל. עם כזאת קצבת נכות אי אפשר לחיות, את לא מסוגלת להתחיל חודש! מחירי המזון יקרים אש, אני אמורה לשמור על דיאטה אבל במחירים של היום אין מצב כזה!".
יש עמותה שמסייעת לך?
"יש לי חברים בפייסבוק שמסייעים לי מבחינת מצרכים. הם התארגנו וקנו לי, מילאו לי את המקרר. תשאלי כל אחד ביבנה, אני בחיים שלי לא ידעתי מה זה לקבץ נדבות, אבל היום אני עושה את זה", היא אומרת בבכי, "אני יושבת ליד הכספומט של בנק לאומי ובוכה לאנשים שיעזרו לי, עד מתי זה יימשך? אני רוצה לחיות בכבוד כמו כולם".
