המחלוקות נשארות מאחור – כעת יש להתמקד בחדוות יצירה

לאחר הבחירות- "אגף שפע" ברשויות המקומיות- עובד קשה כדי לאסוף את כל הפסולת שהותירו אחריהם המפלגות ברחבי הערים. אך ישנה עבודה לא פחות חשובה לנקות את הפסולת שנצברה במוחם וליבם של תושבי הערים בעת שהמתמודדים ניסו  להזיז כל אבן במעשיי וחיי המתחרים וזאת על מנת לגלות את חסרונם  ברבים. הערים הוצפו בערמות ענק של מידע שלילי וישנה עבודה רבה לנקותם, לשנות האווירה, אולי -לא על ידי קיום דיון ציבורי על החסרונות, כי מי שמתעסק בניקיון הלכלוך בסוף נדבק בו -  אלא על ידי הצפה של דברים חיוביים, שקיימים אצל כל אחד ואשר הוחבאו במערכת הבחירות, הצפה שתשפר האווירה. . 

חכמינו זיכרונם לברכה אומרים ש- " המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא" כי הבושה צורבת בנפש הזולת ויש קושי רב לרפא חולי נפשי שהיא יוצרת .לכן, חובה עלינו להפשיל שרוולים ולעשות מאמץ כדי לתקן את המעוות ולזכור שהמטרה אותה הציגו כל המתמודדים,  הדאגה הכנה לרווחת תושבי העיר,  לאחר מכן,  צריך להמשיך ולהחזיק בדגל זה ולדאוג להתחבר לראש הרשות- ולא משנה מיהו -על מנת לדאוג לאיכות חיי התושבים .ראש הרשות צריך גם הוא להפשיל שרוולים ולהבין, או לפחות, לחשוב טוב... שלא הייתה כל מטרה לפגוע בו אישית אלא רצון של מתמודדים להגיע למקום גבוה יותר על ידי השפלתו, הוא צריך לדמות את ההתמודדות להאבקות חופשית, כאשר חובטים במרץ רב במתחרה, על מנת להפילו  ולאחר שאחד הצדדים ניצח... הם מתחבקים! זו הרי בכל זאת רק תחרות...

אגב, איני רואה בתחרות האבקות כדבר לגיטימי, כי הוא מותיר בעיניי הצופים, הנאה מחביטה בזולת.

לכתחילה,  יש דרך בריאה יותר להתמודד במתחרים, על ידי הצפת המעלות העצמיות,   בלי להתייחס לחסרונות השני. מספרים, על רבי שלום בער שניאורסון (הרבי החמישי מליובביץ) ואחיו- זלמן אהרון, שבילדותם התחרו מי "גדול' (גבוה) יותר מבניהם. השני, שהיה נמוך יותר, הניח את אחיו בתוך בור ואמר לו בתרועת ניצחון: "הנה, עכשיו אני יותר גדול מימך"!

אביו, רבי שמואל, ראה את המעשה והעיר  לו: בני, אם הינך רוצה להיות יותר גדול - אל תנמיך את השני, עלה על כיסא ותגביה את עצמך גבוה". כנראה שכוונת האמרה "עלה על כיסא ותגביה את עצמך" היא במובן אחר מהפרשנות  שנותנים לה הפוליטיקאים... הכוונה היא להתחבר למקום גבוה באמת, שמרים אותך. כמו אברהם העברי - בפרשת השבוע, חיי שרה - שהיה מחובר למשהו גבוה במיוחד, האמונה באל אחד.

אנו, תושבי העיר, לא נוכל לתקן את כולם, אך לפחות בעת הזאת, נחפש כל דרך לנצח את המחלוקת, על ידי כך, שנחשוב בצורה כנה בחיוב על הזולת  כאברהם אבינו שהתורה אומרת עליו  " וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל "  אברהם  מילא את כל ימיו במעשה חסד . חסד עם הבורא ועם ברואיו  וזכה בזכות מעשיו לברכה מיוחדת. נלמד מאברהם אבינו, שבתחילה הלך כנגד כל העולם כאשר האמת שלו סחפה רבים וגם מי שלא הלך בדרכו-העריך אותו.

מעשה בשני אנשים שהלכו בסיביר, בקור מקפיא. והנה אחד מהם החל לקפוא למוות. חברו התחיל לשפשף אותו ולחמם אותו בכל דרך אפשרית. הוא התאמץ, נלחם והתעקש לחמם את חברו, עד שסוף סוף החבר התחמם וניצל ממוות בטוח. כאשר הגיעו לרופא, אמר הרופא למציל:" אתה חושב שהצלת את חבר שלך? תדע לך שהצלת את עצמך! אם לא היית מתאמץ ומזיע כדי לחמם אותו, גם אתה היית קופא למוות".

כל עזרה לזולת  מיטיבה עם המסייע. נלמד מפרשתינו, כיצד לשמר את החיים לאחר החיים, כשרה, שמעשיה הטובים נשמרו לנצח על ידיי צאצאיה. כל נבחר ציבור צריך לעשות מעשים שינציחו אותו, אך עליו לזכור, שהמעשים המעצימים את עצמו, ישרדו לתקופה מוגבלת. המעשים המיטיבים עם התושבים ישמרו עימו לנצח נצחים, ככל המצוות הרוחניות שאינם נפסדות לעולם ושבהם "אנו בחרנו"!