23.06.16 / 16:05
בימים שלמדתי לרבנות בכולל האברכים, ניטש ויכוח מה ללמוד, חלק מאברכים רצו ללמוד לימודי רבנות וחלקם העדיפו למלא כרסם בתלמוד הבבלי. ראש הכולל ראה מול עיניו את הצורך להתייחס לרצון התלמידים והציע לערוך הצבעה בין מנין הלומדים וללכת אחרי הרוב. ללמוד את החומר שהרוב יחפוץ בו. ההצבעה נערכה ומלבדי עוד אחד רצה ללמוד את לימודי הרבנות. ראש הכולל אמר שאנחנו המיעוט, עניתי לו להגנתי שאנחנו הרוב! והוא תמה. האם אינך יודע ששמונה זה יותר משנים ? עניתי לו שהשנים הם הרוב, כי שנים יודעים מה שהם רוצים והשמונה לא איכפת להם מה ללמוד.
אכן בתורה נאמר "אחרי רבים להטות "שיש ללכת אחרי הרוב, האם בכל מחיר? האם צריך לבדוק כיצד הרוב הגיע למסקנא?
הרמב"ם פוסק, שבויכוח הלכתי, הניטש בין הדיינים, ההכרעה תקבע על פי דעת הרוב וזו מצוות עשה שנאמר "אחרי רבים להטות".
ישנם תנאים מאוד ברורים בטרם נתייחס לרוב, יש לבדוק תחילה האם זו דעת היחידים שיצרה את הרוב או ההסכמה של היחידים לדעה מסויימת שיוצרת את דעת הרוב. התורה וההלכה מחייבים לבצע דברים או להמנע מדברים שיגרמו ליחיד להביע דעה שלא הגיע אליה בהגיון הבריא שלו, עם הידע האמיתי שברשותו. לדוגמא התורה אוסרת לקיחת שוחד. "השוחד יעוור עיני חכמים" ברגע שאדם מקבל שוחד, הניתוח משתנה, לפחות בתת ההכרה הוא מחפש כל דרך לזכות את נותן השוחד, הוא מאבד את דעתו האישית ומביע דעה שנקנת בכסף.
הרמב"ם פוסק שכאשר יושב בית הדין לאחר ששמעו את התביעה וההגנה ומתחילים להביע את דעתם להכרעת הדין יש להתחיל בדין הפשוט יותר ורק בסוף לשמוע את דעתו של אב בית הדין, כדי למנוע מצב שבו אב בית הדין יביע דעה מסויימת והדיינים האחרים יישרו קו עימו.
בממשלות דמוקרטיות, ממשלות שנבחרו על ידי רוב העם וההכרעות בהם מבוצעות בגיבוי רוב הנבחרים, אנו מגלים מידי פעם סדקים בדמוקרטיה. כאשר חוקים נחקקים לטובת יחידים כנגד רוב העם בעקבות שלמונים וטובות הנאה "שוחד" או מתוך רצון ליישר קו עם הפוליטיקאים הבכירים. כליי התקשורת שממומנים על ידי העם לא תמיד משרתים את העם אלא את האינטרסים של משלמי המשכורות ונותני החסויות שלהם.
בפרשתינו,פרשת "שלח" אנו נתקלים ברוב ומיעוט, שנים עשרה נציגים נשלחים לרגל את ארץ ישראל בטרם יכנסו אליה העם, אך הם חוזרים ומודיעים שלא כדאי ואין זה אפשרי להכנס לארץ בצורה זו ועדיף להשאר במדבר. כמובן, שהם הצליחו עם תקשורת נכונה, למשוך את העם אחריהם. אך למרות שהיו הרוב המוחלט-דעתם לא התקבלה.
מדוע דעתם לא התקבלה הרי "אחרי רבים להטות"?
המרגלים לא ראו את טובת העם מול עיניהם, הם ראו את האינטרסים האישיים שלהם, הם הלכו מראש בדעה שאין כמו המדבר שהלחם מגיע מהשמים והמים מבארה של מרים, זה המקום שאפשר להשאר רוחניים וכשהולכים בדעה כזאת, רואים את המציאות כמו שרוצים לראות, מציאות מעוותת,כושר מנהיגותם-הוא ששכנע את העם ולא צדקת דרכם.
עם הניתוחים הללו ישנה בעיה קשה, כל מיעוט שילך כנגד הרוב יטען שדעת הרוב שגויה ולכן צריך לאמץ את דעת המיעוט. כאן אנחנו צריכים לחזור לתורת האמת שניתנה לעם ישראל במתן תורה ועליה נאמר " ה' עוז לעמו יתן" הנחות היסוד נמצאות בתורה, הניתוח השיכלי שלנו צריך להתבסס על הנחות היסוד הללו, כשופט, שעם כל חכמתו הרבה ויכולת הניתוח המיוחדת שלו הוא צריך להצמד לחוקי היסוד של מערכת המשפט.
בימים אלו שאנו לא יודעים כיצד להתמודד עם האינטרסים של העולם במזרח התיכון, חייבים להצמד לתורה וההבטחת האלוקיות שבה ולהשמע להוראות הקיימות בה. תפקידי המנהגים להיות הזרוע המבצעת ולחוקק חוקים שישמרו את חוקי התורה השומרים עלינו כעם והשומרים על ארצינו.
למרות הכל אנו עם אחד ויש להשקיע מאמצים רבים להיות "כאיש אחד בלב אחד", שננקה את האינטרסים האישיים-בהחלט הרוב יקבע, שנתחבר אל האינטרסים האישיים של כולנו לא יהיה רוב ומיעוט אלא "איש אחד בלב אחד".
